00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

שני אסימונים נפלו (עם מחשבה בדיליי)

תמיד האמנתי לע'. החשבתי אותו לחבר הכי טוב בעולם וידעתי במאת אחוזים שלא משנה מה יקרה, תמיד נישאר חברים. אז טעיתי. 

ע' כמו שרק ע' יכול היה להיות, שָבַה בקיסמו כמוני בטח עוד אלף בנות. כשאותה בחורה "תורנית" ליציאה השבועית הפכה לחברה קבועה הוא ביטל אותי ואותנו כמעט לגמרי (כמובן שעד אותו רגע מכריע דאג להיות קרוב.. אולי יותר מידי קרוב), אבל לא שכח להשאיר איזה זיכרון מתוק ישן על אש קטנה שלא כבתה. זה שבמקום הנכון בזמן הלא נכון, יחזיר אותו הישר למרכז החיים שלי. (חבר הכי טוב, לא?)

 

ואז, הוא גרם לי לכרוך את עצמי אחריו. אלא מה? הרי זה מה ש-ע' תמיד אהב - בנות שגורמות לו להרגיש במרכז העניינים. אז הייתי במקום הנכון לו בזמן הלא נכון. לא לי ולא לו. בעצם אולי לו כן. אבל עכשיו בעצם זה כנראה כבר לא ממש חשוב. האמנם?

ע' ידע תמיד מה להגיד ומתי לחייך את ה-חיוך. אותו חיוך שגרם להתאהב, אותו אחד שגם גרם לי להתאכזב, ושכשהיה בודד בלילה, תמיד שיחק את המשחק הנכון כדי לחזור אל אותו מקום מוכר ראשון.

 

האמת? הנתק היה הרבה יותר קל משחשבתי שיהיה. לפחות בשלב ההחלטה וההתחלה. נחיתה כואבת במקום כמעט התרסקות וכן ההבנה- אנשים שפוגמים באושרי, אין מקומם יותר בעולמי. התפכחות של ממש (תהיה גאה בי. שוב). מעולם לא הרגשתי טוב יותר בסיומה של שיחה אחרונה, פרידה אפילו הייתי מגדירה. הניתוק שבא מצידי כי אני הבנתי מה טוב קודם כל לי, היה הדבר הכי חשוב שעשיתי באותם ימים למעני.

 

חצי שנה אם לא יותר שאני ו-ע' לא מדברים. לי אין מושג מה בחייו, והוא לא בשלי.

ה"אֶבֶל" שנדרש על חברוּת פגהּ תוקף מעולם לא חש או צרך התממשות מוחלטת. אך אז סימן לי אותו חלום שהפיל את האסימון הראשון: ע' עמד בעולם ריק נטול רקע שחור או לבן או כל צבע אחר, ואני ניצבתי מולו. הוא שתק. ספג את הכעס בכאב מכוּון ממני אליו. לא נפל, לא זז, לא הגיב בתנועה ולא הוציא מילה. ע' רק הביט בי בעיניים מבויישות להפליא ושתק בזמן שספג מציאות חזקה עומדת איתנה מולו. היא ממשיכה להתקיים, היא לא תיפול ולא תישבר לעולם. מכלום. כך אומרים אחרים וכך כבר אני מאמינה.

אותו חלום הסתיים בחיוך. והפעם הוא לא העז. הוא רק עמד וספג וראה את המציאות משתנה והרבה, אבל הרבה יותר חזקה ממה שזכר אותה.

עכשיו כבר נפל לי האסימון. ולשם שינוי הוא על הצד הנכון.

 

ואז נזכרתי ב-ה'. המבט האמיתי בעיניים, שקל לאבד בתוכן את הדרך ואולי הן בעצם הכיוון הנכון. או שכך רק היו פעם. אותה חברוּת ואמת עם ה' הלכה לאיבוד בין רצון ומציאות, ביחד עם התום של עיניו הבורקות. כנראה מזייפות.

היום נשאר רק זיכרון. קצת פחות מתוק, הרבה יותר רחוק. על אחד ע', שפעם היה ה', חבר הכי טוב הכי קרוב. היום הוא סתם עוד שם. ההוא, ע' מן העבר. שברח ממציאות אמיתית אחת שהרי ברורה מאליו ואגו מנופח שמפחד להתפרק. להתרסק. אותו אחד שאיבד הזכות ל-ה'. היום הוא סתם ע'.. כך הוא ייזכר, וכנראה שמעכשיו סופסוף גם יישכח.

 

(למען הסר ספק: ע' או ה' {והוא אותו אחד} אינו מכוון ומדבר על אף ישות אלוהית כלשהיא.)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

26 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת