11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ההומור חזק מהפחד (שוש זאבי)

החלטה (סיפור ניתוח הטרכאוסטומי) - חלק שני

המשך של החלק הראשון

מתבקש שאכתוב: כשפקחתי את עיני... אבל לא ככה היה. לא הרגשתי שהורדמתי, ולא כשהתעוררתי. זה כאילו קסם! מצאתי את עצמי שוכבת. אתם קולטים? שוכבת ! ונושמת ! הפה שלי סגור, שלא כמו מקודם שהייתי מתעוררת עם מציה במקום לשון, בגלל היובש. לא היה גבול לשימחתי. ד"ר פולנסקי בא לדרוש בשמי, ואנצל הזדמנות זו לספר, שהוא נתן לי יחס כמו של בת משפחה. הרגשתי אח"מית בזכותו.
קיבלתי סוויטה, מה שאומר, מיטה ליד חלון ומול עמדת האחיות. ממולי שכב עבריין. הוא צעק על כל האחיות, ואלה הסתובבו סביבו על קצות האצבעות, משתדלות לרצותו. שתי בנותיו הגיעו לפעמים לבקרו, ודיברו בקולי קולות על "העסק". בערב שבת הגיעה אימו לביקור. אשה לא גבוהה ולא צנומה, שמטפחת לבנה כיסתה את ראשה. היא צעדה ישירות למיטתו. 'סוף סוף הוא ירגע', אמרתי בליבי. לאחר שיחה קצרה, היא התקדמה, ועצרה בעמדת האחיות. היהודיות הלכו לקבל את פני שבת המלכה, והערביות החליפו אותן. מי שחשבתי אותה כאמא של העבריין, היתה למעשה ראש המשמרת של האחיות הערביות. היא היתה מלאך! האחיות הערביות היו מקסימות.

שמעתי את האחות הראשית (היהודיה) מנחה את האחיות לא לגשת אלי, כי המטפלות שלי נמצאות ליד מיטתי. ילדי עשו תורנות, וכל כמה שעות התחלפו. רצה המקרה, והדס היתה תורנית, כשהלשון שלי נלכדה בין הלסתות. זה כל כך כאב שבא לצרוח! אלא שאני לא יכולה לפתוח את הפה ולהשמיע קול. הדס הזעיקה אחות, וביחד ניסו להפריד את הלסתות. היום אני יודעת מתוך ניסיוני, שצריך להחזיק את הראש מכיוון העורף, להטותו לאחור ואז נפתחות הלסתות מעצמן.

ארוע לא נעים שחוויתי, קרה באחד הבקרים. הבחנתי בהתרחשות לא רגילה סביב מיטתו של החולה ששכב מולי באלכסון. שאלתי את ברק האם הוא גוסס. ברק הלך לבדוק, וחזר עם התשובה "אין מה לדאוג, הוא יושב ומתבדח עם בני משפחתו". כעבור חצי שעה, שלחתי את נאינה, והיא חזרה עם אותה התשובה. לא עברו חמש דקות, האחיות הסיטו את הוילונות, ובני משפחתו נכנסו אחד אחד ויצאו בוכים. גם עכשיו אני נתקפת צמרמורת כשאני נזכרת ששכבתי תחת אותה קורת גג עם גופה.

בתום חמישה ימים, כאשר הצלחתי לנשום ללא חמצן, חזרתי הביתה והתחלתי את תקופת ההסתגלות למכונה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל shoshi48 אלא אם צויין אחרת