00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

להיות דולה- על הריון, לידה והורות

שתי לידות ביום אחד

קצת הזנחתי את הבלוג בשבועיים האחרונים- היינו בחופשה בצפון, טיילנו, אכלנו טוב, נפשנו ונהננו וצברנו כוחות לקראת השנה החדשה שמתקרבת אלינו בצעדי ענק. אני בטוחה שהתגעגעתן (אל תגידו שלא!), אני בכל מקרה התגעגעתי מאוד . אז כדי לגשר על הפער של שבועיים תמימים בלי סיפורי לידה, הנה לפניכן שני סיפורים שהם סיפור אחד- הלידות של ג' וב' שילדו שתיהן באותו יום, בהפרש מספר שעות זו מזו.

את ג' פגשתי לראשונה כשהייתה בסוף החודש השמיני. היא עמדה לפני לידתה השלישית, שתי הלידות הקודמות היו לפני המועד- הראשונה בשבוע 37 והשניה בשבוע 38, כך ששתינו האמנו שהיא תלד גם הפעם לפני הזמן. בכל זאת ג' הכריזה שהיא מתכננת ללדת ביום מסויים, שבוע לפני התל"מ האמיתי. איכשהו, האמנתי לה לגמרי. היא נראתה כל כך מכוונת לתאריך שבו החליטה ללדת שהיה נראה לי בלתי אפשרי שהיא תלד בתאריך אחר.

גם את ב' פגשתי לראשונה כשהיתה בחודש השמיני להריונה הראשון. התל"מ שלה היה שבועיים לפני התל"מ של ג' ולא חשבתי שיש סיכוי ששתיהן תלדנה באותו יום, חשבתי שכמו 60% מהיולדות גם ב' תלד אחרי הזמן.

זה היה חודש מטורף- ליוויתי יולדת שכמעט כל יום היתה בטוחה שהיום תתרחש הלידה כך שהייתי בכוננות תמידית, באמצע היתה לי עוד לידה ארוכה במיוחד, ולקינוח הלידות של ב' וג' אמורות להיות בכל יום ואני עדיין בכוננות ליולדת שלא יולדת... התחלתי לחשוש ששתי לידות יתנגשו לי, רק לא היה לי ברור איזו לידה תתנגש בשניה. בסופו של דבר, בשבוע 42 נולד בשעה טובה בן זכר ולזמן קצר האמנתי שאולי בכל אופן לא תהיה התנגשות בין לידות, הרי זה מעולם לא קרה לי אז למה שזה יקרה עכשיו?

ערב לפני התאריך שג' הכריזה עליו כתאריך הלידה שלה אני מתכוננת. מכינה את התיק, את הבגדים המתאימים לחדר לידה, מכינה משקה אנרגיה ושמה אותו במקרר- בקיצור, עכשיו רק צריך שג' תתקשר להודיע שהיא אכן יולדת. שבע בבוקר יום המחרת והטלפון שלי מצלצל. מי זאת אם לא ג' שכבר בלילה נתקפה צירים והיא רק רוצה ליידע אותי שהיא בדרכה להיבדק, היא עדיין לא בטוחה לגמרי שזה זה והיא רוצה לוודא אם הצירים שהיא חווה מקדמים את הלידה או שהיא עדיין בשלב לטאנטי.  אני יוצאת ליום עיון כשבאוטו כל הדברים שאצטרך ללידה.

עודי נוסעת, תקועה בפקק בדרך לתל אביב והטלפון מצלצל שנית. זו ב' שמספרת לי שכבר בלילה נתקפה צירים והיא רק רוצה ליידע אותי שהיא בדרכה להיבדק, היא עדיין לא בטוחה לגמרי שזה זה והיא רוצה לוודא אם הצירים שהיא חווה מקדמים את הלידה או שהיא עדיין בשלב לטאנטי..... אופס, אז בכל זאת יתנגשו לי שתי לידות??? אני כבר מבינה שכנראה שכן ושמחה שבדיוק בעוד חצי שעה (אם רק יגמר הפקק הזה, כמובן) אפגוש את דולת הגיבוי שלי ביום העיון.

עוד לפני שאני אומרת לג'ודי שלום ומה נשמע אני כבר מעדכנת אותה שכנראה שאזדקק לשירותיה מתישהו במשך היום. איזה כיף לי שג'ודי כזאת מקסימה ומתרגשת יחד איתי, למרות ההתרעה הקצרה היא מיד מוכנה לצאת ברגע שאצטרך אותה. ג' וב' מיודעות שישנה אפשרות שלא אהיה בכל או בחלק מהלידה שלהן ושג'ודי תחליף אותי במקרה הצורך ואני מקווה מאוד שזה לא יתן להן הרגשה לא טובה.  קשה לי עם העובדה שיולדת שהתחייבתי להיות איתה לא תזכה לליווי שלי, למרות שאני סומכת על ג'ודי ויודעת שהיא תעשה עבודה נפלאה. עוד יותר קשה לי עם העובדה שגם ג' וגם ב' הן יולדות מקסימות שמאוד התחברתי אלהן והיה לי נעים במחיצתן, כך שממש חיכיתי כבר להיות איתן בלידה, והנה עכשיו אני הולכת לפספס לידה אחת ... כאן המקום לומר, ואמנם אני מקדימה את המאוחר אבל אני לא רוצה להשאיר אתכן במתח כמו המתח שבו אני הייתי שרויה במהלך היום הזה, שבסופו של דבר הכל הסתדר לטובה וג' וב' זכו לליווי מסור בשתי הלידות. 

יום העיון עובר עליי בעיקר במסדרון, בין שיחת טלפון אחת לשניה- פעם ג' מעדכנת שהיא במוניטור, בפעם הבאה זו ב' שמעדכנת שהיא אצל הרופאה, אח"כ ג' אומרת שהיא נשלחה להסתובב מעט, ב' מספרת ששולחים אותה לבית חולים למוניטור נוסף...

בשתיים בצהריים ג' מתקשרת- היא חוזרת לבדיקה נוספת במיון יולדות אחרי שהסתובבה כבר שעתיים, הצירים כואבים, היא מבקשת שאצטרף אליה ואל בעלה בבית החולים. אני יוצאת לדרכי ומודיעה לג'ודי שכנראה בקרוב תצטרך לנסוע לבית החולים השני, ללידה של ב'. למזלנו מדובר בשני בתי חולים קרובים מאוד, רק עשר דקות נסיעה בין האחד לשני, כך שאם ג' תלד מוקדם וב' מאוחר אני עוד אספיק להיות בלידה של ב', ולו באופן חלקי.

אני נפגשת עם ג' בקבלה למיון יולדות, ומרגע שאני  שם אני איתה באופן טוטאלי. הרופא מורה למיילדת לפקוע לה את המים כיוון שהפתיחה עדיין עומדת על 3.5 ס"מ בלבד, והוא מעוניין לזרז את הלידה. אין חדר לידה פנוי כך שג' מתבקשת לחכות בסבלנות במסדרון עד שתוכל לקבל חדר לידה לפקיעת המים המיוחלת.

עוברות עלינו כמה שעות של  התמודדות עם הצירים שמגיעים באופן לא לגמרי סדיר, אבל כשהם שם הם כואבים ודורשים מג' להתמודד איתם. אנחנו נכנסות לחדר השהיה, חדר שבו ניתן לנוח לפני הקבלה לחדר הלידה עצמו, והשעות עוברות... ג' נחה, אוגרת כוחות, ואני עושה לה רפלקסולוגיה עדינה בכף הרגל כדי לסייע לצירים להתפתח היטב וללידה להתקדם. כעבור כמה שעות, כשהערב כבר יורד, ג' מחליטה שעד כאן- אם לא מכניסים אותה עכשיו לחדר לידה היא עוברת לבית חולים אחר! באסרטיביות ראויה לציון היא ניגשת למיילדת וזו נבהלת כל כך שבתוך עשר דקות אנחנו מוצאות את עצמינו בחדר לידה....

נו, אז נכנסנו לחדר לידה, אז מה? אף מיילדת לא ממש מסתכלת לכיוון של ג', יש הלילה (כן, כבר לילה...) עומס רציני בחדרי הלידה, רק רופא אחד במשמרת ושלושה ניתוחים קיסריים חירומיים, הזעיקו מיילדות מהבית וזה עדיין לא מספיק, טירוף מערכות של ממש. אף פעם לא יצא לי לראות חדר לידה בכזה בלגן וכאוס. נוסף לכך המיילדת שאחראית על החדר שלנו היא גם אחראית משמרת ואמורה לפתור את כל הבעיות שצצות, כך שאין לה יותר מדי זמן להכנס אלינו ולבצע את פקיעת המים.

אבל ככל שהזמן עובר הצירים מתגברים מעצמם והופכים סדירים יותר, וג' כבר מותשת משעות ארוכות של צירים ורוצה לנוח. כמה טוב שהצירים עדיין לא כל כך כואבים ומאפשרים לה מנוחה ביניהם. בנתיים אני מקבלת עדכונים מג'ודי שבשעה שש בערב הצטרפה לב' בחדר הלידה. גם שם אין עדיין התקדמות ממשית, השעות עוברות והפתיחה לא עולה על 4 ס"מ, אבל ב' מתמודדת נפלא עם הצירים ומסתבר שההכנה המשותפת שעשינו ללידה עוזרת- ב' הפנימה היטב את השימוש בתנועות ובנשימות והיא נמצאת לסירוגין במקלחת ועל כדור הפזיו, ג'ודי מתפעלת ממנה מאוד.

קצת אחרי חצות נכנס הרופא, הוא מתנצל על העיכוב ומתכונן לפקוע את המים. המיילדת מצטרפת אליו והוא מבצע את הפקיעה. עוד שעתיים עוברות, הצירים לא כל כך מתחזקים או מתקרבים, זה מאפשר לג' לנוח אבל גורם לה לחשוב שאולי כדאי לעשות משהו כדי לזרז את הלידה. גם המיילדת חושבת כך- היא רוצה לתת קצת פיטוצין שיגרום לצירים להתחזק ולהפוך ליעילים יותר. אבל כמו שכבר אמרתי, יש כזה כאוס במחלקה הלילה כך שאין אפשרות למצוא דקה פנויה בשביל להתחיל עם הפיטוצין, אז בנתיים ג' מנסה לרדת מהמיטה ולנוע כדי לקדם את הלידה בעצמה. כמה דקות אחר כך היא אומרת שהיא צריכה לצאת לשירותים. המיילדת נכנסת ובודקת אותה- פתיחה 6, התינוק נמוך מאוד, מותר לג' להיכנס לשירותים אבל רק בתנאי שהיא מבטיחה לא ללחוץ שם כדי שהתינוק לא יוולד בשירותים! עברו בסך הכל שעתיים וקצת מהפתיחה שלא היו כואבות או קשות באופן יוצא דופן, ואנחנו כבר ממש על סף הלידה! איזה מזל, אין צורך בפיטוצין, התנועה הוכיחה את עצמה גם הפעם כמקדמת ומזרזת לידה.

ג' נכנסת לשירותים ויוצאת אחרי 10 דקות, היא מרגישה צורך ללחוץ, ועכשיו!... נכנסת מיילדת אחרת, היא בודקת ומאשרת- פתיחה מלאה כמעט, נשארו רק שוליים וממש מיד ג' תוכל להתחיל ללחוץ. עוד קצת תנועות, שינוי תנוחות, נשימות עמוקות וג' עולה על המיטה לבקשת המיילדת ומתחילה ללחוץ. כמה לחיצות טובות, אבל הראש לא מתקדם. המיילדת בודקת שוב- לא, עדיין יש שוליים, צריך להפסיק ללחוץ ולזוז עוד קצת. ג' יורדת לכדור הפיזיו, היא מקפצת עליו וכולה בתוך הלידה, מרוכזת בנשימות, היא כאובה. עכשיו אני רוצה אפידורל! היא אומרת, והמיילדת ואני מסתכלות זו על זו וצוחקות... קצת מאוחר מדי לאפידורל עכשיו, נראה שהלידה תתרחש בתוך דקות. ג' עולה שוב על המיטה, היא לוחצת שלוש לחיצות והתינוק כבר שם- הראש יוצא, תוך כדי היציאה הוא כבר בוכה.... ובציר הבא הגוף כולו בחוץ. מזל טוב!  תינוק יפהפה, עגלגל ומתוק נולד. השעה 04:10 לפנות בוקר, כשלוש וחצי שעות מפקיעת המים ותחילתה של הלידה האקטיבית, וג' מחזיקה בזרועותיה את בנה השלישי.

הבלגן במחלקה ממשיך- יש קרע קטן וצריך לתפור, אבל למיילדת אין זמן פנוי לעזור לרופא אז אני מתפקדת על תקן אחות ומסייעת לרופא, מחפשת את חומר ההרדמה המקומית במגירות (ולא מוצאת) ולבסוף מתייאשת ולמזלי בדיוק אז נכנסת המיילדת ומוציאה אותו מיד מהמגירה הנכונה (איך לא ניחשתי שזה שם? טוב, בפעם הבאה...). אני נמצאת עם ג' עוד קצת, וכשעה לאחר הלידה נפרדת ממנה ועוברת לבית החולים השני להצטרף לג'ודי וב' בלידה.

ב' יולדת בבית חולים שאני מאוד אוהבת לעבוד בו, מכירה היטב את הצוות ומרגישה בת בית במחלקה. אני נכנסת לחדרי הלידה ומתקבלת בברכה בתחנת האחיות, מספרת להן מאיפה הגעתי והן מיד מתעניינות איך היתה הלידה ומה קורה בבית החולים השני הלילה. אני נכנסת לחדרה של ב', שקיבלה אפידורל לפני כמה שעות וכעת היא נחה בתנוחה זקופה ומחכה לשלב הלחיצות שכנראה יגיע בקרוב. הצירים שנרשמים במוניטור צפופים וסדירים, ארוכים מאוד- נראה שהלידה מתקדמת היטב. המיילדת אומרת לי שהיאא בפתיחה של 8 ס"מ, אבל בעלה של ב' טוען שהיא כנראה יודעת את זה בזכות רוח הקודש כי כבר כמה שעות שלא היתה בדיקה פנימית והבדיקה האחרונה הראתה פתיחה של 6 ס"מ בלבד. אני וג'ודי הולכות לשתות כוס קפה ונותנות לב' ולבעלה זמן של שקט ומנוחה לעצמם, אם היא אכן בפתיחה מתקדמת סביר להניח שאלו הדקות האחרונות שלהם כזוג, כדאי שהם ינצלו אותן לקצת זוגיות ואינטימיות.

כיף לי לעבוד עם ג'ודי. אם היה אפשר הייתי עובדת באופן קבוע עם דולה נוספת, אני רואה עד כמה זה טוב ליולדת, לג'ודי ולי, כמה זה מעשיר ונותן גם לנו מבחינה מקצועית וגם ליולדת שמקבלת תמיכה מקיפה. אחרי הלידה אמרה לי ב' שגם היא הרגישה כך- היה לה נפלא להרגיש נתמכת בידי שתי דולות בו זמנית.

הפסקת הקפה מסתיימת, בינתיים הספקנו לדבר עם המיילדות על הטיול שלהן ללאוס, קצת על ויאטנם ואפילו תאילנד והודו לא הוזנחו.... אנחנו נכנסות לחדר הלידה ואיתנו רופא. או.קיי, הוא אומר לב', הגיע הזמן ללחוץ. כמה זמן כבר יש פתיחה מלאה? הוא שואל את המיילדת. המיילדת קצת בשוק- ממש מעכשיו, היא אומרת, גם לה לא היה מושג שהגענו עד הלום. שתי לחיצות אבל זה עדיין מוקדם מדי, התינוקת לא מספיק נמוכה וצריך לתת לה עוד קצת זמן לרדת בתעלת הלידה.

עשרים דקות אחר כך והמיילדת נכנסת, "עכשיו יולדים" היא מכריזה. רק דולה אחת יכולה להיות בחדר הלידה בלידה עצמה, אני נותנת לג'ודי את הכבוד, הרי היא ליוותה את הלידה הזו מהתחלה, ויוצאת עם בעלה של ב' אל מחוץ לחדר, מאחורי הוילון. לא צריך להיות בפנים כדי להתרגש- אנחנו שומעים את ההתרחשות, ב' לוחצת בלי לצעוק , משמיעה רק מעט קולות נמוכים, והנה תינוקת נולדה! השעה 9:08 בבוקר, בשעה טובה!

ג'ודי ואני יוצאות למסדרון, שם יושבות האימהות של ב' ושל בעלה, ומברכות אותן במזל טוב. ההתרגשות עצומה, לכולנו יש דמעות בעיניים והאימהות ממהרות להיכנס לחדר ולהכיר את נכדתן החדשה.

כעבור כעשרים דקות אנחנו נכנסות שנית לחדרה של ב', עוזרות לה לעבור לחדר ההתאוששות ואני מדריכה אותה בהנקה ראשונית. ב' ובעלה מברכים מכל הלב "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". אמן!

לקריאת עוד סיפורי לידה מרגשים אני מזמינה אותך ללחוץ כאן, בלחיצה תקבלי ממני גם מתנה- סדרת וידאו שתעניק לך שלושה כלים מעשיים להפוך את הלידה שלך ללידת החלומות. שווה!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל imahit אלא אם צויין אחרת