00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

במקרה של אזעקת אמת, ישמעו צפירות עולות ויורדות

במלחמת המפרץ הייתי בכתה י"ב. בילינו את החורף בריצה למקלט/חדר אטום עם הישמע האזעקה, והחרדה מפני פגיעת הטילים הכימיים התחלפה בחרדה מאזעקות. בשלב מסוים כל כך שנאתי את האזעקה הארורה הזו, שמעירה אותך מתוך חלום, סוחבת אותך מהמיטה ומטלטלת את החיים. אם אתם זוכרים, ילדים נכנסו לחרדות חודשים אחרי המלחמה בכל פעם שאופנוע עם אגזוז רועש ומיילל עבר.

הבוקר זה קרה מאוחר יחסית, ב-05:40. מתוך חלום אני שומע את הבכי מהחדר של דר ולוקחות לי כמה שניות ארוכות להבין שמדובר בדר שבוכה שם. כשאתה הופך להורה, אלגוריתם ההאזנה שלך לבכי בלילה עובד שעות נוספות. דר מתחילה באמירה חרישית "אמא", "אמא", שהולכת ומתגברת עד לצעקות "אאאאאאאאאאאאמממממממממממאאאאאאאאאאאא!". כנראה שרק הדציבלים הגבוהים חודרים אלינו לחלומות שלנו, ואז כיתת הכוננות קופצת מהמיטה לחדר של דר.

כמו במקרה של האופנועים, מהר מאוד מצאתי את עצמי שומע את הבכי גם כשדר לא בוכה. ממש חזיונות שווא. זה קורה לאנשים שחווים אזעקות בד"כ. אני פתאום מתעורר, לא ברור לי אם שמעתי את הבכי מתוך חלום או שזה היה באמת. לפעמים במקלחת אני שומע בכי, ממש מוזר. הגוף מכניס את עצמו לכוננות שגורמת לאזעקות שווא.

ההורים של איריס מספרים, שכשאיריס היתה קטנה הם היו עושים בינהם תורנויות לילה, שבכל לילה נקבע שאחד מבני הזוג מתעורר אליה. בלילה שאמא של איריס היתה תורנית, אבא שלה ישן שנת ישרים, ובלילה שהוא היה תורן, אמא שלה היתה ישנה. מה שמוזר הוא שעצם הידיעה שהלילה ההורה לא תורן היתה מכבה אצלו את מתג ההאזנה לבכי בלילה. בבוקר אבא של איריס היתה מתפלא: "למה כשאת תורנית, איריס ישנה כל הלילה?" - "איזה ישנה, כל הלילה התעוררתי", היה היתה עונה לו...

אצלנו איריס בדרך כלל קמה אל דר בלילה, כי לה יש את הכשרון לשים את הראש בחזרה על הכרית ולשקוע בשינה עמוקה. אם אני מתעורר בלילה, לוקח לי הרבה זמן להירדם. בדרך כלל אני מבלה שעה בצפיה בטלויזיה עד שאני מצליח להירדם שנית. אם ההתעוררות היא אחרי השעה 05:00 אני כבר לא מצליח להירדם.

לעיתים קורה לי שהשינה שלי כל כך חזקה, שאני מתעורר בבוקר ולא זוכר אם שמעתי את דר בלילה או לא וצריך לבדוק עם איריס מתי היא התעוררה. כבר כתבתי כאן שהדבר הכי קשה לי בהורות הוא חוסר שינה. מתי זה יגמר? מבטיחים שבגיל 3 אבל ברור לי שלא. אמנם דר ישנה כבר לילות מלאים, אבל היא משכימה קום בסביבות 4:30 - 5:00 ומבקשת לשתות בקבוק. אחר כך היא בדרך כלל נרדמת לעוד שעה.

הרשת מלאה בעצות לגבי שינת תינוקות, ונראה כי הענין הזה מטריד הורים רבים. רוב העצות הן עצות סבתא, גם אם הן מגובות במחקרים "מדעיים". כמו כל דבר בהורות, אנו נעים על הציר בין הסבתות, שדוגלות בכך שהילד בוכה כי הוא צריך "לתרגל את הריאות שלו" לבין הגישות החדשות שגורסות שבכלל אסור לילד לישון לבד כי הוא יפתח תחושות של אכזבה, ניכור וכעס על העולם, כי ההורה לא ניגש אליו בלילה. ברור שקשה מאוד לתת לילד לצרוח במשך שעות, ומצד שני קשה מאוד לקפוץ לדום כל פעם שהוא בוכה. את ההורים שלנו הזהירו שאסור להחזיק את הילד על הידיים יותר מדי כי הוא יצא "מפונק" וגידלו אותנו בלולים. הדור שלנו מתהדר במנשאים וכדורי פיזיו שנועדו להקל על ההורה את החזקת התינוק רוב הזמן עליו.

מה הפתרון? אין פתרון. רק רגשות אשמה. לא משנה מה תעשה, מישהו יגיד לך שאתה לא בסדר...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת