00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן חסוי

ספירת מלאי...

אתם יודעים מה? אם אני סופרת, אני מגלה שאני אמא לשלושה ילדים!

וואו.  וזה אומר הרבה.  

הרבה אושר, הרבה אהבה, הרבה התאהבות, הרבה תקוות ותפילות.  וגם, קצת נסיון.

הנסיון שלי על עצמי לימד אותי, שאני לא זוכרת את הדברים החשובים. כמו מתי הילד נגמל, ובאיזה גיל הוא התחיל לאמר "מאמי"...

בשביל זה יש בלוג. בשביל לתעד.

אז אנחנו אוחזים בפיצקית.  היא הצאצאית השלישית, אחרי פיצית ופיץ.

פיצקית בת עשרה חודשים. בתחילה, ראיתי שהיא לא מרימה טוב את הראש, קבעתי תור לפיזיוטרפיה, עד שהתור הגיע היא כבר הרימה ראש כמו אלופה. אבל הפיזיוטרפיסטית הציעה להמשיך בפיזיוטרפיה כי היא היתה מקשתת את הגב אחורה, בשריר חזק. וגם נצפתה חולשה כלשהיא בצד ימין של הגוף.   יאללה, אז הגענו מדי פעם לפגישה, קיבלנו שעורי בית, של כל מיני תנוחות שטוב להחזיק אותה, "תרגילים"-משחקים שטובים בשבילה. וזהו, אחרי מספר פגישות, קבלנו שחרור מהפיזיוטרפיסטית. כי הכל היה בסדר.

מאז, היא התחילה להתקדם בקצב, קרוב לגיל חצי שנה היא התהפכה מצד לצד. בזכות העבודה היא התחילה לזחול גחון ולהסתובב סביב עצמה גם לצד ימין (הצד שהיה חלש). אח"כ המשיכה בהתפתחות תקינה ברוך ה', וכיום, בגיל עשרה חודשים, היא זוחלת על שש (כבר הרבה זמן, אולי מגיל שמונה חודשים), ונעמדת עם אחיזה. היא מטפסת מדרגות בזחילה, ולכן בין רגע היא מגיעה אל מרומי מיטת הנוער, זאת מיטת שלישיה, וכשאני פותחת את המיטות לשינת לילה, תוך שניה פיצקית האלופה עולה ממיטה למיטה וכשהיא מגיעה למעלה היא עוד מנסה לטפס גם על המעקה בצד... זהו, מהיום צריך להתחיל לרדוף אחריה ולהשגיח בשבע עיניים.

פיצקית  ילדה מאוד נוחה. (אני טוענת שזה בזכות טיפול אייפק שהיא קיבלה בתור עובר בחודש התשיעי להריון) אני מודה כל יום מחדש שהיא כל כך נוחה, עד שלא נראה שהיא הבת שלי ;-) אני נוהגת לישון עם הילדים שלי, מרגע הלידה, במיטה שלי. זה נעים לי, זה טוב לי, וזה נוח לי כי אני מניקה אותם במשך הלילה וממשיכה לישון. לפיצקית מאז ומתמיד הספיק 2 דק' הנקה. יום אחד קלטתי שבמשך הלילה היא יונקת אולי פעמיים. בניגוד לילדים הקודמים שינקו כל 20 דק' או כל שעה. בנוסף, היא התחילה לזחול במהירות, ופחדתי שהיא עלולה ליפול ממיטתי כשאני לא שם.  ולכן, בגיל 8 חודשים, ביקשתי מבעלי שיעביר את מיטת התינוק לחדר הילדים. הוא לא רצה, כי היה בטוח שאשבר אחרי שבוע ואחזיר אותה למיטתי. אבל אני התעקשתי, ואכן,יום אחד חיכתה לי הפתעה- מיטת תינוק בנויה לתלפיות בחדר הילדים. מאז, היא ישנה במיטה שלה, בלי שום תקופת הסתגלות.כמו בספרים! אתמול היא ישנה במיטה מחובקת לאמא, ומחר היא נרדמת בקלות במיטה משלה, בחדר אחר.  פשוט תענוג.  אני מניקה אותה שתי דקות, היא נרדמת, אני מניחה אותה במיטה. ואני חופשיה לנפשי. בלילה היא מתעוררת פעמיים. בערך כל 3-4 שעות, להנקה, וחוזרת לישון במיטה שלה.          אחרי פיץ שישן איתי עד גיל שנה וחצי, וגם אז עבר אל מיטת אביו ואח"כ ישר אל מיטת נוער. הוא בכלל לא היה במיטת תינוק. כי הוא פחד מהמיטה הסגורה.  ופיצית הבכורה ישנה איתי עד גיל שנה וקצת, הייתי בהריון וידעתי שאני חייבת לפנות את המקום במיטהשלי לתינוק הבא. עברנו יחד איתה לחדר הילדים, העברנו את המזרנים שלנו וישנו שם על הרצפה יחד איתה. אח"כ העברנו אותה למיטה, ונשארנו איתה בחדר החדש, ואחרי כשבועיים חזרנו לחדר שלנו והיא נשארה בחדר הילדים.   אז אתם מבינים כמה מוזר שהולך לנו כל כך בקלות עם פיצקית. שבגיל שמונה חודשים, בלי דרמות. היא פשוט נרדמת במיטה שלה...

אחרי הסרטים שפיץ עשה לי עם אוכל מוצק (הוא ינק בלבד עד גיל שנה, ואז התחיל נשנושים מתוך בררנות, בגיל שנה וחצי הוא קצת למד ללעוס ולבלוע, ובגיל שנה ועשרה חודשים גמלנו אותו בצורה מאוד קשה מהנקה) החיים במחיצת פיצקית נראים לי גן עדן.  היא לא בררנית. אוכלת כמעט הכל.  יש לה דברים שהיא לא אוהבת כמו ירקות טחונים. אבל זה עניין של טעם.  מבחינת מרקמים היא אוכלת הכל.  אמנם, אוכלת מעט, כי היא שבעה מהר לא צריכה יותר מזה.  היא אוכלת בקבוק, בקלות.  (גם בזכות טיפול אייפק בנושא של בקבוק ומוצץ בגיל חודשיים) אוכלת לחם, גרבר, ארוחות צהריים מבושלות יחד איתנו. ועוד.  בשטח, אני עדיין מניקה אותה הרבה, כי זה הכי נוח לי לשלוף, בלי לחמם ולהאכיל.  אבל ביום שארצה להוריד את ההנקות (מתי זה יקרה? בינתיים כיף לי!), יהיו לה הרבה תחליפים.

עם התינוקת הזאת קורה משהו חדש, בעלי, שמאוד מאוד מאוד עוזר עם הילדים. (רוב הזמן אני עוזרת לו, ולא הוא לי...) לא מסוגל לשמור על תינוקים לפחות עד גיל שנה. אין לו דרך להרגיע אותם כשהם בוכים, קשה לו להעסיק אותם , תכל'ס זה לא בשבילו.  עם פיצקית, מדי פעם אני מבקשת ממנו יפה כשאני צריכה לצאת בערב, ובגלל שהיא ילדה כל כך נוחה, הוא מסכים שאני אשאיר אותה ואצא בלעדיה(עם הילדים הגדולים הוא ממילא נשאר) . כי איתה הוא יודע שהיא כנראה תישן חלק. גם אם היא תתעורר ותבכה הוא יצליח להרגיע אותה תוך מספר דקות, במקרה הכי גרוע הוא יכין לה בקבוק מטרנה (עוד לא קרה,  קופסת המטרנה מלכתחילה נמצאת בבית המטפלת, אבל תמיד אני משאירה שקית דוגמית אחת, לכל מקרה שלא יבוא). וכך אני זוכה לשחרור בערב מדי פעם. שבוע שעבר יצאתי לחתונה, בגפי, ללא עגלת תינוק.  זה היה בשבילי וואו.  פעם גם קפצתי לבריכה להתעמלות במים, בערב. ושוב פעם, בלי עגלת תינוק על שפת הבריכה... אולי זה משהו טריוויאלי בשביל אמהות אחרות, אבל בשבילי, אחרי שתי ילדים שהיו מחוברים אלי בחבל הטבור עד גיל שנה וחצי-שנתיים. השחרור הזה הוא אושר שלא יאמן בכל פעם מחדש.  במובן מסוים, קל יותר לאהוב תינוק שלא סוחט אותך עד טיפת המיץ האחרונה. אלא רק שופע חיוכים ואהבה כל היום. ברוך ה'. (בלי להוריד טיפה מהאהבה לשני הגדולים,כן?   רק שאצלהם האושר היומיומי הגיע בגיל מאוחר יותר. אצלה, בגיל שבוע, הרגשתי כמו שאצלהם הרגשתי בגיל שנה)

 

אה, ואיך שכחתי? היא קוראת לי!!  היא אומרת מלמול שנשמע כמו מאמא או מאמי, אבל היא מתכוונת אלי! זה ברור. מצורת הקריאה שלה, מהמבט שלה אלי שמחכה שאני אגיב. מהשמחה שלה כשאני אכן מגיבה.  זהו. היא קוראת לי מאמי!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ י ל פ ל י ת אלא אם צויין אחרת