00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

הזרוע השביעית

  זהו הסיפור השלישי שהעליתי לפורום כותבי מד"ב ופנטזיה. הוא נכתב כתגובה לתרגיל - זה שאין לקרוא בשמו: טפשות.

מטרת התרגיל היא לכתוב דמות המאופיינת בתכונה מסויימת (במקרה הזה - טפשות) בלי להגיד זאת במפורש בגוף הסיפור. 

אחרי שהפנמתי את הכללים הלכתי לקבל השראה באתר פרס דארווין.

אחרי שקיבלתי השראה, כתבתי את 'הזרוע השביעית'.

 

בהנאה!

 

 

 

הסטודנט פתח את הדלת בתנועה תיאטרלית והדליק את האור. "טדם!" הכריז בקול.  שניה לאחר מכן מיהר להצמיד את אצבעו לשפתיו וסגר את הדלת מייד לאחר שנכנסו.  

 

הכתבת הצעירה שפסעה בעקבותיו אמרה את ה'וואו!' המתבקש ומיהרה להפעיל את המסרטה.  

 

"התקרבי עוד," הזמין הסטודנט את הכתבת ועקף במהירות את המכתבה.  "הוא לא יעשה לך כלום, אני מבטיח. הוא עדין כמו חתלתול." וכמו לתת משנה תוקף לדבריו, החליק הסטודנט את אצבעותיו על אחת מזרועות החייזר שהיתה מלופפת סביב מוטות הכלוב. היצור הורדרד נרעד קלות, ואדוות ירוקות חלפו על עורו החלקלק.  

 

"חמש, שש, שבע. שבע זרועות," ספרה הכתבת, מניעה את המסרטה לרחבו של הכלוב.

 

"שש התחתונות משמשות לתנועה ולתקשורת. אנחנו עוד לא יודעים מה מטרת השביעית." 

 

"וזה הפה שלו?" הצביעה הכתבת כלפי נקב ירוק שבלט על רקע הגון הורדרד של החייזר.

 

"אין לו פה," אמר הסטודנט. "הוא סופח נוטריינטים מהמים. עוד לא גילינו את התפקיד של הנקב הזה. אנחנו משערים שזהו איבר רביה, אבל עוד טרם יצא לנו לצפות בהתרבות של החייזרים."  

 

"כמה כאלה אתם מחזיקים פה במכון?" שאלה הכתבת.  

 

"יש לנו תשעה בנתיים, ואנחנו מצפים לעוד שניים בפברואר, בחללית הבאה מאלפא סנטורי. הם כולם שם," והסטודנט החווה בסנטרו לשמאלו. הכתבת כיוונה את המסרטה אל דלת הפלדה עליה היה תלוי שלט: 'חייזרים בהסגר. הכניסה באישור דר' נימני בלבד.'  

 

"וזה לא בהסגר?" שאלה הכתבת, זוקרת את אצבעה מעל המסרטה.  

 

הסטודנט חייך חיוך ערמומי. "הפרדנו אותו בשביל מסיבת העיתונאים מחר," אמר. "הוא יהיה מאחורי דלת זכוכית." הכתבת חייכה אליו בחום והסטודנט הרגיש את החמימות זורמת ממנה ופושטת בגופו. הסקופ שלה יהיה שווה הרבה עבורו.  "אנחנו חושבים שהוא מיוחם," הוסיף.  

 

הכתבת הרימה גבה. "מיוחם? איך אתם יודעים?" 

 

"מה, את לא מריחה?" ולמראה הבעתה המופתעת של הכתבת, רכן הסטודנט אל הכלוב ושאף עמוקות. שלוש זרועות ורדרדות נוספות נכרכו סביב מוטות הכלוב וזרוע רביעית נשלחה החוצה וננעצה באזנו של הסטודנט שנרתע לאחור. "תנשמי, תנשמי עמוק," אמר הסטודנט. "גילינו שהחייזרים האלה מפיצים פרומונים חזקים שמשפיעים גם על בני אנוש. תנשמי, אני אומר לך. זה עושה טוב כמו להסניף דבק," והוא צחקק והניד בראשו כאשר הכתבת נרתעה לאחור.  "בהתחלה חשבנו שכולם זכרים בגלל שכל הנשים פה במכון השתגעו לידם ונאלצו להרכיב מסננים על האף."

 

הכתבת נרתעה עוד צעד, נתקלה במכתבה והתיישבה עליה. "איך אתם יודעים מי זכר ומי נקבה?" הקשתה. 

 

הסטודנט נשען בזחיחות על הכלוב. זרוע ורדרדה השתרבבה מתוכו והחליקה על כתפו. "אנחנו לא באמת יודעים," התוודה. "כרגע אנחנו משערים שהם בכלל הרמפרודיטים, את יודעת. כאלה שמסוגלים להזדווג כזכרים או כנקבות, לפי המצאי בסביבתם."  

 

הכתבת הנהנה. "ספר לי עוד," ביקשה. "איך הם מתקשרים ביניהם?" 

 

"בעיקר בנגיעות." הסטודנט ניתק מן הכלוב והחל להתהלך בחדר בחקותו בלי משים את נוהגה של דר' נימני בהרצאות. "הם מלטפים האחד את השני בזרועות ואנחנו מאמינים שכך הם מעבירים מסרים זה לזה. כאשר הם מתרגשים הם גם משמיעים קולות גירגור.  הנה, ככה." והסטודנט שב לכלוב והחל מלטף את זרועות החייזר. החייזר, מצידו, הגיב בגרגור עמוק שפעפע מעמקי גופו והדהד בשלפוחית עור שהתנפחה באחוריו, רוטטת באדוות ירוקות. הכתבת צחקקה והסטודנט פסע לקראתה, מותיר מאחור את החייזר צמוד לדופן הכלוב בכל שבע זרועותיו ומגרגר במרץ.   

 

"היי, אני מצלמת כתבה פה!" מחתה הכתבת כאשר הסטודנט קרב אליה יתר על המידה. 

 

"אז עשי הפסקה לרגע," אמר לה, וניסה להוציא את המסרטה מידה. הכתבת חמקה ממנו וכיוונה אליו את המסרטה. "תגיד, הם מסוכנים? אני הייתי מתה מפחד להשאר עם אחד כזה לבד." 

 

הסטודנט צחק והרים זרועותיו. "מה פתאום מסוכנים!" לגלג. "אמרתי לך כבר, חמודים כמו חתלתולים.  הנה, אני אראה לך!" וגירגור החייזר התעצם כאשר קרב הסטודנט אל הכלוב.  

 

"אל תפתח!" נזעקה הכתבת ונסוגה במהירות לכיוון הדלת. 

 

בגיחוך זחוח, שחרר הסטודנט את מנעול הכלוב ופתח את דלתו לרווחה. "טדם!" הכריז בזרועות מונפות בניצחון.  

 

"השתגעת? סגור מהר! מהר!" צווחה הכתבת. "הוא יוצא!" 

 

הסטודנט עוד המשיך לצחוק עת החליק החייזר סביב רגליו אך צחוקו גווע במהירות כאשר גילה שגפיו שותקו על ידי שש זרועות ורדרדות ופניו הלבינו מאימה כאשר נפלו מכנסיו לקרסוליו. הכתבת נצמדה אל דלת הפלדה, המסרטה מול פניה. מבועתת אך נאמנה לשליחותה, המשיכה לתעד את תפקידה של הזרוע השביעית.  

 

      

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת