00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמק החיות המוזרות

האסור הנכסף או איך הבאתי את ילדיי לצחצח שיניים

הכל החל עוד עם בכורי. הוא (כמו הרבה ילדים כנראה) לא הסכים לצחצח את שיניו בתכיפות הנדרשת ואז באיזשהו שלב אמרתי - "צ'מע! אם אתה לא מצחצח שיניים עכשיו אני לא ארשה לך לצחצח בכלל, ואז החידקים יעשו חגיגה ואיזה כיף יהיה להם!" הילדון חשב קצת ואז נטל את מברשת השיניים וצחצח. נדרשו אמנם שניים או שלושה שידורים חוזרים אבל הכל עבר בקלות יחסית וברוח טובה מצד כולם.

עם הצ'ופון הקטן כבר הייתה לי שיטה מנצחת מוכנה מראש וכשהתעורר הצורך לא היססתי לחזזור ולהשתמש בה. גם הפעם נרשמה הצלחה רבתי, אבל הדינמיקה הייתה קצת שונה. הצ'ופון נחרד ונעלב עד עמקי נשמתו מהאפשרות שלא יותר לו לצחצח את שיניו. הוא עשה פרצוף נעלב כזה של ילדים שעושה חשק לאכול אותם במיידי ומכמיר את הלב ותוך מספר שניות גם פרץ בבכי. כמובן שאימו הרכה (זו אני) לא עשתה שריר והתירה לו, לשמחתו הרבה, לצחצח את שיניו. מאז לפעמים הוא מצחצח מהר מדי ואז כשאני שואלת אם עשה נדנדה - מגלשה, שזו הדרך בה לימדה אותו רופאת השיניים המקסימה של הילדים לצחצח את שיניהם, הוא עושה עוד מאמץ קטן ונותן פיניש כמו שצריך.

שיניים זה גם תורשה ולכן לבכורי שירש אותי מהמון בחינות היו (ומן הסתם עוד יהיו) חורים רבים, אבל הצ'ופון עם זה שהוא אוכל ממתקים (או שמרתקים כפי ששיים אותם כשהיה תינוק) מהשנייה שהוא מתעורר ועד צחצוח השיניים הסופי של הערב בלא הפסקה הוא עד היום (חמש) נטול סתימות לחלוטין. ולחשוב שלי בגילו כבר היו שלושה כתרים בשיניים. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

64 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גגג האחת אלא אם צויין אחרת