00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

בהמתנה באסותא

לרשום לעצמי תזכורת לפעם הבאה: להביא מכנסיים ארוכים לאולם המשפחות באסותא. יש להם כאן את המזגן האיימתני ביותר בארץ, ואני אחד שלא סובל מקור.

האולם הזה, עם הפרקט והכורסאות הוא הדבר הקרוב ביותר שיש לטרמינל שדה תעופה בתל אביב. מסכים תלויים על הקירות ומיידעים את הממתינים לגבי התקדמות הניתוח. ממש כמו לוח טיסות (לעצלנים יש גם עדכון ב-SMS). יש כאן דיילות זועפות פנים היושבות ליד דלפקים, מכונת קפה נוראי של לוואצה ואנשים לחוצים, שבעיקר מעבירים את הזמן במשחק בטלפון . אפילו מזוודות יש כאן, כי לאסותא לא באים שקיות, אלא עם מזוודות, כמו לטיסה. גם כאב הראש שמציק לי מההתעוררות המוקדמת ב-4:30 בבוקר. רק חסר כאן הדיוטי פרי.

איך הגענו לכאן? אני מסתכל אחורה ביומן הפגישות ומוצא את התאריך 21.7.10. כתוב שם "איריס-בדיקה במרפאה בעזריאלי". כמה ימים לפני כן איריס הרגישה גוש בשד. "בוא תראה מה זה" היא אמרה לי, ואני בהתחמקות שנבעה בעיקר מהכחשה אמרתי לה "אני לא רופא", תבדקי את זה עם רופא. אחר כך היא הרגישה עוד גוש בבית השחי. ומכאן הכל התחיל לרוץ. פתאום מונחים כמו ממוגרפיה, הרצפטין, PET CT, HER-2 הפכו להיות חלק משגרת יומנו. הממוגרפיה והאולטראסאונד לא השאירו מקום לספקות - מדובר בגידול סרטני. הביופסיה אישרה זאת - גידול בשד בגודל של כ-2 ס"מ ובבלוטת לימפה אחת בבית השחי.

מכאן התחלנו סבב של פגישות עם צוות רופאים. מסתבר שכמו במלחמה, גם כאן יש שיתוף פעולה בין כמה זרועות של הצבא בדרך להשמדת האויב. הצוות כולל אונקולוג, כירורג, מומחה לשימור פריון, גנטיקאים, מומחי הדמיה ועוד. לא יאומן כמה רופאים פרנסנו בשלושה שבועות. סרטן זה דבר יקר.

גם כאן מתלבטים אם לתת מכה אוירית מקדימה להתקפה הקרקעית, או לתת מכת ריכוך ארטילרית לפני כניסת הכוחות הקרקעיים. האונקולוג רוצה להתחיל בטיפול כימותרפי לפני הסרת הגידול, כדי להקטין אותו ולראות איך הוא מגיב לתרופות. הכירורג רוצה להוריד את הגידול כמה שיותר מהר כי הכי נוח לו לנתח לפני שמקטינים את הגידול. בסוף הלכנו על פעולה קרקעית (כירורגית) לפני מכה אוירית (כימותרפיה).

כשנודעו התוצאות של הבדיקות איריס פרסמה הודעה בסטטוס שלה בפייסבוק: "אחת מתשע, יאללה מלחמה!". מדהים כמה תגובות היא קיבלה מאנשים. פתאום לכל אחד יש דודה/שכנה/אמא/גיסה/מכרה שעברה את זה. מנחם לדעת שאנחנו לא לבד, מצד שני מפחיד לדעת כמה נשים חולות בסרטן שד. אנשים התקשרו וביקשו לדעת מה שם אמה של איריס, כדי להזכיר אותה בברכות בתפילה. גם אם לא יעזור, לא יזיק לגייס השגחה עליונה.

איריס יותר רגשית ממני, ונטתה לעיתים להכנס למרה שחורה. לי קשה להתמודד עם זה. במצבים כאלה אני מתמודד עם החרדה בצורה של רציונליזציה. אני נאחז בעובדה שגילינו את הגידול בזמן, שסיכויי ההחלמה גבוהים, שהרופאים יודעים מה הם עושים. הרי אנחנו הולכים למנהל המערך האונקולוגי באיכילוב כי אנחנו סבורים שהוא מבין על מה הוא מדבר. איריס פחות חוששת מהניתוח, יותר מהטיפול הכימותרפי שיבוא אחריו, מה יהיה עם השיער שינשור, מה יהיה עם הריון עתידי. פתאום צריך להקפיא ביציות מופרות, פתאום מתחילים לחשוב על העתיד לבוא.

כבר עברנו את זה בעבר, עם הסרטן בבלוטת התריס. אלא שאז כל הרופאים אמרו לנו שזה לא ממש סרטן. כורתים את הבלוטה, לוקחים כמוסה של יוד רדיואקטיבי והכל עובר. ואכן כך היה. נקווה שגם הפעם זה יהיה נקי ומהיר.

בכל מה שקשור לסרטן אני מנסה להדחיק. מתישהו אחרי גיל 35 אתה מתחיל להתייחס לכל כאב בגוף אחרת. פתאום שריר שנתפס ברגל יכול להיות איזה גידול, כאב ראש יכול להיות גידול בראש וקצת מועקה בחזה אחרי ריצה יכולה להיות סימן להתקף לב. אני מדחיק את זה, מנסה לאכול בריא, אורגני, להימנע ממשקאות דיאט ואוכל מעובד כמה שיותר, משתדל לאכול ירקות. אבל אתה לא יודע מתי ואיפה זה יתפוס אותך. מספיק לעמוד ליד אוטובוס בתל אביב כדי לתפוס איזה חלקיק רעיל בריאות, גם אם מעולם לא התקרבת לסיגריה.

איריס סיימה את כל הבדיקות המקדימות, והמנתח אמר "טוב, ביום רביעי בשבוע הבא שריינתי חדר ניתוח באסותא". מה? רק לפני שלושה שבועות עוד חיינו חיים רגילים, שהמילה "סרטן" לא היתה חלק מהם. הבוקר, כמו לפני טיסה, התעוררנו בארבע וחצי, ולקחנו את המזוודה באוטו לאסותא. ממש טרמינל כאן, אפילו אנשים שמתכסים במעילים ומנסים לשכב על כורסאות לא נוחות. אי הוודאות הורג כאן את כולם, ולכן מתעסקים בדברים מוזרים כמו בהיה במסכים עם השמות המתחלפים. "איריס ג - המתנה לניתוח". אני כבר מכיר את כל השמות לפניה ואחריה במסך.

טוב, עוד כשעה וחצי כל הענין הזה אמור להיות מאחורינו. נקווה שאת הכימותרפיה איריס תתחיל אחרי החגים, והבנדנה שתכסה את ראשה תשווה לה מראה של מתנחלת מגבעות השומרון. מסתבר שיש גם אופנות בענין הזה, וכיום אצל הצעירות הפאות פחות אופנתיות. בעוד כשבוע אמורים להתחיל טיפולים לשאיבת ביציות ולהקפאת ביציות מופרות, כתעודת ביטוח להריונות עתידיים.

לכל המברכים ומחזיקי האצבעות - תודה על התמיכה. נעבור גם את זה. קיבלתי עכשיו SMS: "לפני כמה דקות הניתוח של איריס החל". לפחות כאן עומדים בזמנים. אני יורד לאכול משהו בארקפה למטה.

 

ולא נסתום את הפה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

35 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת