00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

הכלה הסורית


ביתה של משפחת מטלון נמצא בשיכון "רכבת" בדיוק מול ביתינו בעיירה. מאחר שהם גרים בדירה הקיצונית, יש להם מגרש קטן ליד הבית, והם גידרו אותו, ושתלו בו צמחים וגם עצים. בקיץ, בני המשפחה מבלים לרוב בגינה, מפני שהבית קטן וחם מאד.

המטלונים הם יוצאי חאלב בסוריה. יש להם שבע בנות בהפרשי גיל קטנים, ובכל זאת אין בבית פרץ וצווחה. הילדות מנומסות ומחונכות היטב, וכולן תלמידות טובות. אני חברה טובה של הבת תמר. אנחנו לומדות יחד בכיתה ז. לעיתים אני צועקת לתמר מהמרפסת שלנו, אבל אמא חתון יוצאת מיד ואומרת: “ילדות, לא יפה לצעוק, בואי רדי אלינו לגינה". אמא טוסקה אומרת לי: "הסורית רומזת שאנחנו האשכנזים ברברים".

בגינה של המטלונים, חתון מביאה לי מיד כוס מים קרים, ועל הצלוחית מתחת היא שמה כפית גדושה בשרבט. גם אצלנו אמא שואלת לפעמים את חברותי "אתן רוצות לשתות משהו?" ואם הן עונות "כן" היא אומרת "באמת הגיע הזמן שתלכו כבר הביתה, בסוף תרצו גם לאכול".

בבית מטלון מכבדים את ההורים. שבע בנות מטלון נחלקות לשני סוגים: השחורות וה"בלונדיניות". האמת היא שהבהירות לא ממש בלונדיניות. יש להן צבע שיער כעין החול והוא מקורזל כמו צמר פלדה. השיער גדל כלפי מעלה ומתרומם אל על, עד שגוזמים אותו כמו שגוזמים גדר החיה. לשחורות שיער מתולתל. מה שמשותף לכל בנות מטלון, שהן שעירות לעזאזל: יש להן זקן לחיים מסתלסל, שפם של הוסאר הונגרי , ותלתלים על הידיים ועל הרגליים.

אמא אומרת שילדות מטלון חוסכות להורים קניית שמיכות צמר.


שכנתנו מהקומה התחתונה, מרתה הארגנטינאית, היא גרושה צעירה ויפה ולה בת יחידה. מצבה המשפחתי ומראיה גורמים לאזרחים בעיירה לדבר בה סרה, ולרמוז רמיזות מגונות על מקורות פרנסתה. מרתה עובדת במפעל הדגים בעיירה וחוזרת הביתה באוטובוס כשהיא מסריחה מדגים. מרטה אומרת לאמא: “אני חושבת אנשין חושבין אני עובדת בבורררדל כי יש לי ריח של דגין".

מרתה מאפרת את פניה, ומדי פעם היא באה לחצר של המטלונים ומשתעשעת באיפור הבנות. אנחנו כמובן לא יוצאות מאופרות מחוץ לתחומי החצר, אבל אוהבות ללבוש כל מיני חלוקים נוצצים מחאלב ולעשות פוזות בראי. כשמרתה מאפרת אותי אני עוצרת את נשימתי, כי ידיה מסריחות מדגים. מרתה מתכוונת לאפר את ג'ינט, הבת הבכורה. היא מתמרנת בין שערות השפם של ג'ינט, דוחפת שערות מפה לשם, כדי להגיע לשפתיה. פתאום היא מתרתחת ואומרת לחתון, האם: "גיברת חתול, סליחה אני מבקשת לך, אבל מה סה? לילדות יש שפן וזקם, הכל קוצין קוצין, דוקרין דוקרין. לא יפה ככה. צריך ללכת לקוסמטיקאית!”.

חתון אומרת: "אנחנו עושים את זה לפני שהבחורה מתחתנת. עכשיו זה לא חשוב”. משפחת מטלון לא מתחתנים עם עמך מהעיירה. יש להם קרובי משפחה מחאלב, סבתות, דודים ודודות ובני דודים מדרגה ראשונה שניה ושלישית. הקרובים מתגוררים בטורונטו, במונטריאול ובניו יורק. לכולם עסקים חובקי עולם והם עשירים מאד. אמא חתון ואבא יחזקאל מתכתבים בצרפתית עם כל הקרובים, שולחים תמונות משפחתיות, וכך עושים גם הקרובים מחו"ל. יש הרבה דודות אלמנות זקנות שאורבות לצעירים עם ההתבגרות, וטוות שידוכים בין משפחתיים טרנס אטלנטיים.

ג'ינט היא בת 19, והיא מהזן השחור. שתי אחיותיה הצעירות ממנה מתילד ושריתה, שהן מה שנקרא "בלונדיניות”, כבר נשואות לבני דודים מעבר לים. יחזקאל , שרוצה להשיא את בנותיו לפי סדר כרונולוגי, לא יכול היה לסרב לשידוכים כל כך מוצלחים, וחשב בליבו שגם זמנה של ג'ינט יגיע, כאשר ייפתח המזל שלה. ברור שלבהירות יש יותר ביקוש. אמא שלי טוסקה אומרת "אני לא מבינה, כולן מכוערות כמו הלילה וכולן מזוקנות, ונראות ככפילות של הקיסר פרנץ-יוז'ף, במה עדיף זקן לבן?” מרתה הארגנטינאית מסבירה לאמא: חתון שולחת לחו"ל תמונות של הבנות, אם הילדה בהירה לא רואין בתמונה שיש לה שפן, אבל כן רואין את הזקם של השחורות!”

משפחת מטלון מקבלת מכתב רב חשיבות מטורונטו. דודנים רחוקים של האב מבקשים בנימוס מופלג את ידה של בתו, “זאת שעומדת בצד ימין של מאדאם חתון בתמונה" גם החתן הפוטנציאלי אנרי,מצרף מכתב למדמואזל, בו הוא מספר לה שהיא כבשה את לבו, והוא יהיה מאושר אם תואיל להיות אשתו. יחזקאל ממהר להסתכל בתמונה האחרונה שהוא שלח למשפחה, וכל פעמוני האזעקה מתחילים לצלצל בראשו. בצד ימין של חתון עומדת בתו יפה, ילדה מספר ארבע, מהזן הבהיר.

יחזקאל אומר לחתון - “די, אי אפשר. ג'ינט כבר בת 19, עוד מעט עובר הזמן שלה. אני אבקש שהוא ייקח את ג'ינט. אני לא נותן את יפה". חתון אומרת "אבל הוא לא רצה אותה! אני לא מסכימה שתעשה בושות במשפחה".


אבא יחזקאל מתהפך על משכבו כמה לילות. ובוקר אחד באה לו הארה. הוא קורא לחתון ואומר לה : "אנחנו שולחים לו את ג'ינט!” חתון מתחלחלת: "אסור ככה, אנחנו לא רמאים, הוא כתב בפירוש שהוא רוצה את הילדה מצד ימין שלי.” יחזקאל אומר "זהו בדיוק! יפה עומדת בצד ימין של התמונה, אבל ג'ינט עומדת בצד ימין שלך!” חתון מהססת, אבל יחזקאל כבר מראה לג'ינט את תמונת החתן ושואל לדעתה. והכלה מאשרת, והשידוך הטרנס אטלנטי נחתם.

ג'ינט מתכתבת עם אנרי, האהבה ביניהם עולה כפורחת. כאשר ג'ינט מקבלת כרטיס טיסה לטורונטו. יחזקאל מאבד משהו מבטחונו. וחתון, שרואה אותו בהיסוסיו מתחילה לאבד שליטה. "איך שהוא יראה אותה יורדת מהמטוס כל כך שחורה,הוא יזרוק לי את הילדה הביתה, הבנות הקטנות לא ימצאו שידוך!”

מרתה הארגנטינאית אומרת: "מה קרה לך, אני עושה תור לילדה אצל קלרה, שהיא ספרית וקוסמטיקאית בינלאומית הכי טובה בעיירה, והיא עושה לג'ינט צבע שערות כמו לאחות שלה, וחתן לא יודע את ההבדל”.

וכך היה. ג'ינט הולכת לקלרה לטיפול, וחברתי תמר מצטרפת אליה כדי להדגים לספרית את הצבע המבוקש. אני כמובן מתלווה לתמר, כי אני רוצה לראות מבפנים את הקליניקה הבין-לאומית של קלרה. ואמנם, החדר נעים ביותר לעין.

קלרה מביטה בג'ינט, אחר כך ביפה ואומרת "אין פרובלמה”. היא מקצרת את שערה של ג'ינט, מסלסלת אותו ואז צובעת אותו בצבע החול. עכשיו כמובן צריך לטפל בזקן הלחיים, השפם, בתי השחי והתלתלים בידיים וברגליים של הכלה. כל הקוסמטיקאיות הרומניות שבמכון נכנסות לפעולה. ביניהן, הן מדברות על ג'ינט כעל ה"ננורוצ'יט" (חסרת מזל). הן אוחזות מי במזמרה, מי בצבת, מי במגרפה. מעצבות שתי גבות מהפס השחור שעובר לרוחב מצחה של הכלה. גוזרים את הזקן במספריים ואז תולשים אותו בחוט. שופכים סוכר חם מומס בלימון על רגליה וידיה, ותולשות את החומר שנקרש. ג'ינט מרבה לצעוק וליילל.

אחרי חמש שעות של עבודת פרך, הכלה בלונדינית וחלקה לגמרי, והקוסמטיקאיות טובלות בשערות שחורות עד ברכיהן.


אני מספרת בהתפעלות לאמא טוסקה על המטמורפוזה של הכלה. אמא אומרת " נו, החתן ילך לישון עם אשה חלקה ובלונדינית, ואחרי שלושה שבועות הוא יתעורר ליד שימפנזה שחורה.”

הכלה מתאוששת יפה אחרי יום הכיף שעשתה במספרה של קלרה. מחר היא עתידה לטוס.

מרתה באה להפרד מג'ינט. אחרי שהיא נפרדת לשלום, היא שבה פתאום על עקביה ושואלת את ג'ינט: "תגידי, מה המצב למטה?”

ג'ינט תוהה "מה למטה?”

מרתה אומרת: "את יודעת, שם למטה, איסה צבע יש לנו?”

ג'ינט מתיישבת בבהלה. "אף אחד לא יתלוש לי למטה! אני לא מרשה שייגעו בי יותר!”

מרתה מתיישבת על המיטה של ג'ינט. "תראי מותק מה כבר עברת, אל תקלקלי הכל עכשיו. את יודעת שתצטרכי להתפשט על יד החתן? אם הוא רואה ג'ונגל שחור – הוא מבין הכל וזורררק אותך הביתה.”

ג'ינט בוכה. עכשיו מרתה מרגיעה “סה לא כואבת, אני מכינה לך קצת מי חמצן, את מורחת לך, יושבת חצי שעה – את בלונדינית!”

מרתה מכינה את החומר. ג'ינט נכנסת לאמבטיה. אחרי מספר דקות היא צועקת מבעד לחלון "מרתה, נורא שורף לי, אני רוצה להוריד!”

מרתה אומרת "סבלנות, עוד עשר דקות!”

אחרי זמן מה מרתה צועקת "טוב מותק, עכשיו תורידי.”

מהאמבטיה נשמעת צרחה איומה. כולנו דוהרים לעבר האמבטיה. ג'ינט צורחת "זה אדום, יצא לי אדום!” ואכן בין רגליה צומח שיח ענק ואדום כדם. ברברוסה.

אין מה לעשות. מאוחר מדי. למחרת מגיעה מונית שתיקח את ג'ינט לשדה התעופה, הוריה ילוו אותה עד השדה, אבל לטורונטו היא תטוס לבד. האחיות נפרדות מג'ינט בבכי, חתון מתעקשת לעשות קצת קולולו.

החתונה נערכת במועד הנקוב, וג'ינט לא נשלחת הביתה. יותר מזה אני לא יודעת.

חברתי תמר ואני התרחקנו עם השנים. תמר מרדה בצו המשפחה והתחתנה עם בחור מרוקאי מהעיירה, למגינת לב הוריה.

אני עברתי לעיר אחרת.

כעשר שנים לאחר הארוע המסופר פגשתי את תמר במקרה. לא התאפקתי ושאלתי מה עלה בגורל נישואיה של ג'ינט, והאם החתן ידע שכלתו הוחלפה.

כך סיפרה לי תמר: אנרי סיפר לג'ינט, כי מיד עם רדתה מהמטוס, הוא הופתע מעט למראיה, ובחן בסתר את התמונה שהביאה לשידוך ביניהם. הוא חשב שהיא השתנתה מעט מאז שהתמונה צולמה. בינתיים ההכנות לחתונה נמשכו, והצעירים בילו יחד והעמיקו היכרותם.

יום לפני החתונה החתן הבחין כי הכלה מתחילה לצמח קוצים שחורים בכל גופה. בשלב זה הוא היה מאוהב בג'ינט, אבל נעלב מאד כשהבין שהוא רומה. הוא לא שיתף את משפחתו במה שקרה, אבל החליט כי מיד לאחר החופה הוא ידבר עם ג'ינט ויבקש ממנה לעולם לא לשמור עוד סודות מפניו.

החופה התקיימה והזוג הצעיר נסע לליל הכלולות לסוויטה במלון מהודר. באותם ימים רחוקים הכלות (לפחות הסוריות) עמדו בבתוליהן עד אחרי החופה.

הכלה התפשטה בביישנות מול בעלה החדש. ואז נפלו עיניו של אנרי על הסנה הבוער בין רגליה של ג'ינט. נשימתו נעתקה. הוא שכח לגמרי את "השיחה", ובעודו מתנשף הוא אמר לג'ינט: “שרי, לא חשוב אם הראש שלך יהיה שחור או בלונדיני, אבל אני מבקש ש ז ה יישאר תמיד אדום!”

ומאז הם חיים באושר ובעושר, ויש להם ארבעה ילדים משופמים.


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

84 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת