00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

איה פלוטו?

 ביוני האחרון הוכרזה בפורום כותבי מד"ב ופנטזיה תחרות סיפורים בהשראת כותרים של ספרים אמיתיים.  בשלב הראשון התקיימה תחרות מוקדמת של הצעת ובחירת כותרים.  הצעתי את 'איה פלוטו?' האלמותי של ארי רון ולאה גולדברג ולשמחתי הרבה הצעתי היתה בין השלוש שזכו (השתיים האחרות היו 'הנערה עם קעקוע הדרקון' ו'מסע התענוגות אל ארץ הקודש').  בעודי מודה לגולשים שהצביעו עבור הצעתי הכתה אותי המוזה וכתבתי גם אני סיפור לתחרות.  לשמחתי הרבה זכיתי במקום השלישי (בשיפוט, לא בבחירת גולשים) ואני מעלה אותו לפה.  

 

 

  איה פלוטו?  

 

"אני לא מבין את זה. בחיי שלא."  בוריס התהלך בעצבנות במצפה, פוכר את ידיו ומטלטל את ראשו בעצבנות.  לינה עקבה אחריו מכסאה במבט מודאג.  "בדקת את המכשירים?" 

"בודאי שבדקתי.  עשר פעמים בדקתי.  כל המכשירים בסדר גמור.  וזה גם לא הטלסקופ.  אני פשוט לא מבין את זה." ובוריס נחת בכסא שמול מסך הטלסקופ וחבט על ירכו בתסכול.  

"אבל איך אפשר שפלנטה שלמה תיעלם מהשחקים סתם כך?" תהתה לינה.  

"את ראית את הנתונים בעצמך," אמר בוריס.  הוא הסתובב למסך והתחיל לכוון שוב את הטלסקופ בתקווה למצוא את האבדה.  

לינה מצידה חזרה להתעמק במחשב.  אחרי כשעה היא הרימה את ראשה מהמסך. 

"בוריס?" 

"מה?"

זה לא רק אצלנו."

"מה לא רק אצלנו?"  

"גם שפילד ופרגוסון לא רואים את פלוטו."  

בוריס קם ממקומו והתקרב לקולגה שלו.  "בדקי אצל נישיאמה," אמר.  לינה הקלידה במחשב.  "שום מידע לא התקבל ממנה," אמרה.  "בטח גם היא עסוקה בבדיקת מכשור.  חכה רגע, אני בודקת אצל האמריקאים ... " 

בדיוק אז המכנסיים של בוריס צלצלו והאסטרונום הותיק פשפש בכיסו ושלה משם את הנייד.  "האלו? כן? מה, באמת?" ובוריס כיסה בידו על המכשיר ונפנה ללינה, נסער. "זה וינשטיין!"

"נאסא?" לינה הזדקפה בכסאה.

"כן! כן! גם הם לא מוצאים את פלוטו!  לא מהארץ ולא מהאבל!" ובוריס השיב את הטלפון לאזנו והמשיך בשיחה בהתרגשות תוך כדי התהלכות נמרצת ועצבנית.  לינה נשענה לאחור ובהתה בפס השמיים שנגלה בפתחה של כיפת מצפה הכוכבים.  נקודות האור נצצו לעומתה כסימנים מסתוריים לעולמות אחרים שהציתו את דמיונה.  "אולי איזה טיטאן העלים אותו?"

"מה את אומרת?"

לינה הסתובבה בחדות ומצאה את בוריס תולה בה מבט שואל.  היא קלטה פתאום שהרהרה בקול רם וצחקקה.  "יכול להיות שאחד הטיטאנים פשוט הזיז אותו ממקומו," אמרה בבדיחות.  בוריס חייך חזרה.  "אני מתאר לעצמי את הכותרות בעיתונים: 'פלוטו נעלם מרוב בושה על הירידה במעמדו' הא!  אני יורד לקפיטריה.  להביא לך משהו?" 

לאחר שבוריס יצא, לינה התרוממה בכבדות מכסאה ונגשה אל הטלסקופ.  היא לא טרחה לסקור את המסך בפעם נוספת.  במקום זה, ניתקה את המחשב, הבריגה אל גליל הטלסקופ את האוקולר והצמידה אליו את עינה, מכוונת וממקדת.  "איפה אתה? שאלה חרש. "איפה אתה, פלוטו?"  

 

 

"איפה הוא לעזאזל?"  רעם נפטון ורסיסי רוק נתזו מפיו וניתלו בזקנו האפור.  יונו הניפה את זרועותיה בתסכול.  "כרגיל, הוא מסתובב בין האנשים.  הרי אתה מכיר אותו - כל מה שמעניין אותו זה נשים.  לך תדע באיזה חור הוא נמצא עכשיו.  או," סיננה מתחת לאפה, "עם מי." 

נפטון נעץ בה מבט נזעם. "לא התכוונתי לבעלך," רטן.  "אבל אם כבר הזכרת את אחינו היקר, לא יזיק אם נמצא גם אותו.  אני כבר לא זוכר מתי בפעם האחרונה הוא עשה משהו למען הסדר המשפחתי הטוב."

הדלתות נפתחו ואפולו נכנס פנימה בחיוך רחב.  אחריו השתחל בזריזות בכחוס, הניף את ידו ברישול ונפנה אל הבר. אפולו צעד ישירות אל בעלת הבית והושיט לה קלף מגולל.  "מצאתי את זה צמוד לשערי טרטרוס," אמר.  "וגם ספרתי שם שבעים ושש נשמות ממתינות.  בנתיים הכלב שומר שם על הסדר, אבל אני לא יודע מה יקרה כשהסבלנות שם תפקע."  ובסיימו את דבריו, הלך אל הספה, השיל את נעליו והשתרע בנינוחות.  יונו, שמעולם לא הסתירה את איבתה לממזריו של בעלה, הביטה בתיעוב בג'ינס הצמוד שהדגיש את חמוקיו של אל השמש.  היא התירה את קישורי המגילה ופרשה אותה.  שניות ספורות התעמקה בקריאתה ואחר כך הנחיתה אותה בחבטה על הכוננית.

נפטון נטל את המגילה מהכוננית וקרא אותה בקול:  

 

התפטרתי.

אם תתעוררנה בעיות בהיעדרי, נא לקפוץ לי.  

בברכה, 

פלוטו.  

 

"יופיטר בחופשה כבר שנים," אמר נפטון תוך כדי שהוא שומט את המגילה חזרה על הכוננית, "ואל מי אתם חושבים התלונות מגיעות?"   

שאלתו של נפטון נותרה ללא מענה כי באותו הרגע הואר האולם בפתאומיות וכולם נפנו את הדלת, דרכה פסעה בחינניות ונוס,  ובעקבותיה צלע בעלה.  אחרי הזוג הזדנבו דיאנה, קרס ומארס.  

"וולקן יקירי, טוב לראותך!" קראה יונו, לא כל כך משמחה למראה בנה כמו בנסיון למשוך מחדש את תשומת הלב.

"בשביל מה הזעקת אותנו?" תבע מארס בקול.  "ואיפה יופיטר?  תמזוג גם לי אחת!"  המשפט האחרון הופנה לבכחוס שישב מול הבר.  מארס, שגם בימים עברו לא היה חביב על הבריות, הפך בעידן המודרני להיות בלתי נסבל בעליל. 

"השאלה היא לא איפה יופיטר," אמר אפולו, "אלא איה פלוטו." 

"למי אכפת?" משך מארס בכתפיו והושיט ידו לקחת את הגביע המלא מידו של בכחוס. 

"לי אכפת," נהם נפטון. 

יונו מחאה כפיה.  "לכולנו צריך להיות אכפת," אמרה לאחר שזכתה בתשומת הלב.  "ההידרדרות של פלוטו לא התחילה אתמול.  זה היה רק עניין של זמן עד שישתגע, וזהו תמרור אזהרה לכולנו."

"שמעי," אמר אפולו, "אם אני הייתי צריך להתנזר במשך תשעה חודשים גם אני הייתי משתגע.  למה שלא תצווי על קורי לחזור  לבעלה ונוכל כולנו לחזור לעניינינו?"  הוא דיבר אל יונו, אבל עיניו היו נעוצות ישירות בקרס, ששילבה את זרועותיה וזקרה את סנטרה בהתרסה.  

"הוא היה צריך לחשוב על זה לפני שחטף אותה לאשה," אמרה ונוס. קולה המתנגן נסך חיוך על שפתי האלים, ורק וולקן נרעד והשפיל את עיניו.  

"אני עדיין לא מבין על מה כל המהומה," התעקש מארס. "אז הוא הלך. אז מה? בשביל שתיים וחצי הנשמות שעוד מגיעות לטרטרוס צריך להחזיק אל במשרה מלאה? זה לא שהעסקים פורחים אצלנו."

"זה עיקר הבעיה," אמרה קרס. "פלוטו בדיכאון כבר הרבה זמן.  הירידה בכמות הנשמות שמגיעה לטרטרוס גרמה לו להיות חסר מעש וחסר מנוחה ולשקוע במחשבות מרות וברחמים עצמיים.  לא פלא שבתי מחפשת לברוח משם." 

"שזה לכשעצמו לא בסדר," אמרה דיאנה.  "אפילו בני התמותה כבר שמו לב לשינויי האקלים."

"אם כל כך חשוב לך לנחם את פלוטו, אז רדי את לטרטרוס!" וקרס פסעה נמרצות אל הבר ומזגה לעצמה בירה.  

"דוקא לאחרונה ישנה שיבה לאמונות הקדומות בקרב בני התמותה," אמרה דיאנה, מתעלמת מהתפרצותה של קרס.  

"בדיוק!" הכריז נפטון. "נשמות המתים שוב מבקשות להגיע לטרטרוס, וכרגע אין מי שיטפל בהן.  עם התמיכה העלובה שאנחנו מקבלים מהאנשים בימינו, כל נשמה חשובה!  אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להזניח את העניין. חייבים להשיב את פלוטו!"

"בהחלט," אמרה יונו. "הנה, אני רואה שמרקורי חזר." 

בהינף ידה נפתח החלון לרווחה, ודרכו ריחף האל השליח ונחת ברכות.  למראהו חייכו האלים זה לזה במשובה, שכן כולם התרגלו מזה כבר ללבישת בגדים בעוד מרקורי, פרט לסנדליו המכונפים, לא לבש דבר.  

"הצלחת לברר משהו?" שאלה יונו, ומרקורי הנהן.  "הוא ביקר אצל סבא," אמר. הצהרתו עוררה גל של קריאות פליאה משאר האלים.  מה לפלוטו ולשמיים? 

"מסתבר שמה ששבר אותו" אמר מרקורי, "היה שהאנשים ביטלו את מעמד כוכב הלכת שלו."   

האלים הביטו זה בזה בתמהון.  "אני לא מאמין" אמר וולקן. "זה מה שגרם לו להתפטר?"

"ומה פלוטו חיפש אצל אוראנוס?" שאלה יונו.  

"שיעשה לו טובה," השיב מרקורי.  "הוא ביקש להעלים את 134340 פלוטו, בשביל להכעיס."  

"אוראנוס עשה זאת, " אמר אפולו, מביט במסך הטלפון הנייד שלו.  "והאנשים כבר שמו לב.  הנה, זה בחדשות."  והוא הניף את המכשיר בידו.

"סלק את הדבר הזה מהעיניים שלי," קרא מארס.  "אין לך שום בושה?  ואתה עוד מעז לקרוא לעצמך אל!"  אפולו חייך ותחב בקושי מה את המכשיר אל כיס הג'ינס שלו.  

"ופלוטו?" הקשה נפטון. 

"הוא עזב לפני שהגעתי," אמר מרקורי.  

"המשך עם החיפושים," הורתה יונו.  "אל תנוח עד שתמצא אותו, ברור?" מרקורי הנהן, ובריחוף אלגנטי חלף מעל ראשו של אפולו ועופף החוצה.  

"כדאי שגם אנחנו נצא לחפש," אמרה דיאנה, ורוב האלים הנוכחים הנהנו בהסכמה.  אפולו כבר החל להתרומם ממושבו אבל יונו ספקה את כפיה שוב. "אנחנו עדיין צריכים למצוא פתרון לבעיית נשמות המתים," הכריזה. 

"מה הבעיה?" תהה מארס שוב.  "שיחכו שם וזהו. הם מתים. אין להם אלטרנטיבות!"  

"זה לא העניין," רעם נפטון. "את כל העוצמה שלנו אנחנו מקבלים ממאמינינו, ובמצב השפל הנוכחי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לותר על אף נשמה."

"נכון," אמרה קרס.  "בקרב האנשים ישנה התעוררות של ניאו-פאגאנים.  הם נותנים לנו את אמונתם ובתמורה אנו מחוייבים להם ולנשמותיהם. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתרשל במילוי חובותינו כמו אלים אחרים שמאמיניהם מונים מאות מליונים.   בעבר התרשלנו, ותראו לאן הגענו."  

"אולי אפשר לשלוח אותם למקום אחר בנתיים?" תהתה ונוס. "אצל וולקן לא חסר מקום."  אמרה בקריצה. בעלה לא העריך את הבדיחה. "לא בא בחשבון!" אמר. 

"אולי אל אחר יכול לארח אותם לזמן מה," נשמע לראשונה קולו של בכחוס מקצה האולם. "אני בטוח שבמתקני העולם הבא של יהוה יש מספיק מקום."  

בהיכל השתררה דממה מעיקה. שמו של אל העברים אשר כבש את העולם בסערה ונישל אותם ממעמדם בקרב בני התמותה היה טאבו בהיכלו של יופיטר. 

יונו כחכחה בגרונה ופסעה לעבר האל המבוסם. "נראה לי ששתית מספיק," אמרה, ובהינף ידה נצטללה כוסו ויינו הפך למים.  בכחוס הרכין את ראשו בכלימה.  

"היינו צריכים לאמץ את השיטה של ברהמה," נישא שוב קולו של אפולו. "ואז לא היינו צריכים להתמודד עם השגעונות של פלוטו."

"מאוחר מידי," פסקה יונו.  השילוש ההינדי מחזיק היום את כל המונופול על גלגולי הנשמות." היא נאנחה. "לא חשבתי שאי פעם אומר זאת, אבל הלוואי ומינרווה היתה כאן. היא היתה יודעת מה לעשות." האלים הסיטו את מבטיהם באי נוחות.  מינרווה היתה הראשונה שיצאה חוצץ כנגד אדישות האולימפוס אל מול מסע ההשתלטות של האל מהלבנט. אחרי נאום חוצב להבות שבו האשימה את יופיטר ושאר האלים בניוון ערכי, באטימות מחשבתית ובזלזול במאמינים, היא התפטרה בחמת זעם ויצאה לנהל מלחמה פרטית על ידי תמיכה במדע ובפמיניזם, ומפחד איומיו של יופיטר נמנעו האלים מליצור איתה קשר.  

"אדבר עם קורי," אמרה קרס לבסוף. "בהתחשב במצב, אני מאמינה שהיא תסכים לבדוק מה קורה בטרטרוס, לפחות עד שנמצא את פלוטו."   

כל האלים נשמו לרווחה ואפולו קם על רגליו. "אני יוצא לחפש את פלוטו. אתם באים?" ובמקהלת הסכמה רבתי, יצאו אלי האולימפוס את ההיכל.  

 

 

יופיטר הלך בצעדים ארוכים ונמרצים ופלוטו נאלץ להחיש פעמיו על מנת לעמוד בקצבו של אחיו הצעיר. השעה היתה שעת בוקר מוקדמת והשניים הגיעו במהרה לבית הקפה החביב על יופיטר.  יופיטר הזמין לעצמו קפוצ'ינו עם קצפת ונתח נדיב של עוגת גבינה ופלוטו הסתפק באספרסו כפול.  

"תראה איזו תסבוכת עשית, אחי," אמר, בהניחו את עיתון הבוקר על השולחן.  פלוטו רכן לפנים ואחרי דקה דחה את העיתון מלפניו בנשיפת בוז.  "מגיע להם, כפויי טובה שכמותם!" הכריז.  הוא הרים רגל על רגל וגמע את האספרסו שלו.  יופיטר נעץ את מזלגו בעוגה והתבונן באחיו המורד.  בניגוד לשאר אלי האולימפוס, פלוטו לא נשא שום דמיון לצלמיותיו מעשי האדם.  בני התמותה דמיינו את מלך העולם התחתון כדמות אפלה ונשגבת, כאשר למעשה פלוטו היה אל נמוך, רזה ועצבני שגוון עורו בהיר עד שקיפות, שערו חלק ולבן ושפמו ארוך ודליל.  מטיפוחו של זקן מכובד כשל אחיו התייאש כבר מזמן. ניתן היה לחשוב אותו ללבקן אלמלא עיניו השחורות שהתרוצצו בעצבנות בארובותיהן העמוקות.  פלוטו סבל מאור השמש והיה עטוי שרוואל כותנה ארוך ולראשו חבש כובע רחב שוליים אותו לא הסיר אפילו בתוך בית הקפה.  

"ומה יעזור לך אם תתפטר?" שאל יופיטר.  "מה תעשה?   תסתובב על הארץ בחוסר מעש?  ומה עם אשתך?"  

פלוטו חבט באגרופו על השולחן.  "אשתי האריכה את ביקורה אצל אמה," אמר בתסכול.  

"אני לא מבין אותך," אמר יופיטר.  "העולם מלא נשים יפות ומושכות ומשוחררות היום יותר מאי פעם.  לך ומצא לך מישהי עד שאשתך תחזור."  

פלוטו הניח את ספלו על השולחן וכבש את ראשו בידיו.  "אני לא כמוך," אמר.  "אני לא מוצלח בפיתוי נשים."  

יופיטר הניח יד מנחמת על זרועו של אחיו.  "זה לא כזה קשה," אמר.  "אתה רק צריך תרגול.  אני אדגים לך."  ויופיטר התרומם מכסאו ופסע לעבר אשת עסקים שעמדה מול הדלפק.  פלוטו הביט ביופיטר הקושר שיחה עם האשה ובפניה הרציניים המתרככים ומתייפים עם הבקיע חיוכה.  בחוסר אונים צפה באחיו המנפנף לו לשלום ויוצא מבית הקפה בלווית אותה האשה.  

באנחה התרומם פלוטו מכסאו, יצא החוצה ונפנה לרחוב צדדי בחפשו אחר מקום שקט.  מכונית קטנה עברה לידו ובלמה מרחק מה לפניו, ואשה נאה בגיל המעבר יצאה מתוכה והחלה לפרוק סלי קניות אל המדרכה.  משהו בפניה נראה לו מוכר ועד מהרה זיהה אותה.  "צריכה עזרה, לינה?" שאל.  האשה הסתובבה בחטף, מביטה בתימהון בזר שידע את שמה.  "מי אתה?" שאלה בתקיפות. "מאיפה אתה מכיר אותי?" 

פלוטו התכווץ.  הוא לא ידע להחליק לשון וכשפתח את פיו יצאה משם האמת.  "אני פלוטו," אמר.  "ראיתי אותך כשהסתכלת בכוכבים וקראת בשמי."  

לינה פערה את פיה בתדהמה.  "מאיפה לך ... " ולא המשיכה.  "אני צריכה לעלות למעלה," אמרה בחטף והתכופפה להרים את הסלים, אבל פלוטו רכן והרים את כולם.  "הניחי לי לעזור לך," ביקש.  לינה תלתה בו מבט מוכיח, אבל לא אמרה דבר, רק רמזה לו לבוא בעקבותיה.  אחרי שנכנסו לבניין אמרה, "זה כבד.  תן לי חלק מהסלים."  

פלוטו הניד בראשו ולינה משכה בכתפיה והמשיכה לכיוון המעלית. היא קיללה חרש כאשר מצאה אותה תקועה, ופלוטו חייך לעצמו אך לא אמר דבר, רק צעד בעקבות לינה במעלה המדרגות.  כאשר הגיעו לדירתה הורתה לו להוריד את הסלים.  "אני כבר אכניס אותם," אמרה, ופלוטו הניח את הסלים אל מול דלתה.  יופיטר כבר מזמן היה זוכה להזמנה פנימה, חשב.  כאשר פתחה את הדלת אמר פתאום, "יש לי כלב עם שלושה ראשים." 

לינה הסתובבה והתבוננה בו.  "ואני ראיתי פעם תרנגולת עם ארבע רגליים, אז מה?" אמרה, ופתאום צחקה.  "וזה משפט ההתחלה הכי אידיוטי ששמעתי בחיי."  

"אני לא טוב בהתחלות," הודה פלוטו.  "אבל הייתי רוצה להכנס אלייך ... " ועצר בפתאומיות.  לינה הנידה בראשה.  "אתה באמת לא טוב בהתחלות,"  אמרה בבדיחות.  

פלוטו נשך את שפתיו וחייך במבוכה.  בימים עברו לא היה מהסס לקחתה בכוח, כדרך האלים, אולם הזמנים השתנו והוא למד על בשרו את התוצאות של נישואי כפיה.  

"היכנס," אמרה ומשכה את הסלים פנימה.  פלוטו נכנס והמתין במרכז הסלון בזמן שלינה פרקה את המצרכים.  היא מצאה אותו שם, עומד ומתבונן בציור של מערכת השמש שהיה תלוי על הקיר.  "אתמול ביקשתי מאוראנוס שיסלק אותו," אמר והצביע על כוכב הלכת פלוטו.  "אם שמי אינו מכובד כמו של יופיטר ונפטון, עדיף שלא יהיה שם בכלל."  

לינה תהתה מדוע הזר שבביתה ממשיך בקו השיחה הזה.  "איך ראית אותי מסתכלת בכוכבים?" שאלה.  

"הייתי שם," ענה.  "ראיתי איך את ושאר הקולגות שלך מחפשים את הפלנטה שלי.  ראיתי אותך מהשמיים, מסתכלת בטלסקופ וקוראת בשמי." 

"אתה לא אמור להיות מתחת לאדמה?" שאלה, ופלוטו הנהן.  "אבל התפטרתי," אמר.  "בקושי מגיעות אלי נשמות, אשתי כמעט ולא נמצאת ועכשיו גם הפלנטה שלי כבר לא נחשבת. נמאס לי."  

אם כל אחד אחר היה אומר לה את הדברים הללו, לינה היתה צוחקת לו בפנים, אבל התנהלותו של הזר לא תאמה כלל התנהגות של בדאי.  הוא נראה לחוץ מאוד, ולינה התקרבה אליו בסקרנות, הניחה יד על סנטרו, ובידה השניה הסירה את כובעו.  "בחיים לא הייתי מדמיינת אותך ככה," אמרה.  

עיניו של פלוטו חדלו מהתרוצצותן והתמקדו בפניה של האסטרונומית.  בנפשה נפתח הצוהר ופלוטו זרם דרכו.  הוא רכן קדימה ולינה לא נרתעה, גם לא כששפתיו השיקו לשפתיה.  

 

כאשר התעוררה משנתה לפנות ערב, התפלאה לינה למצוא את הזר עדיין במיטתה ולרגע נתקפה פחד, שמא יתבע עליה חזקה.  

הוא הושיט את ידו ללטף את לחיה.  "אני צריך לחזור הביתה," אמר.  

"כמובן," אמרה לינה.

"הייתי במשבר קשה," אמר, "ואת עזרת לי לעשות סדר בראש.  אני מודה לך."  

דבריו נגעו לליבה.  היא לא זכרה מתי מי ממאהביה הודה לה בכנות כזאת לאחר מעשה.  "בשמחה," אמרה.  

"אני רוצה להעניק לך משהו בתמורה," אמר.  "ברשותי כל אוצרות האדמה ... "

לינה סרבה בתקיפות.  "עשינו אהבה, לא עסקים," אמרה, וכשראתה את האדמומיות מתפשטת על לחייו הבהירות של הזר, הוסיפה במהירות, " אבל אתה פלוטו, נכון?"

פלוטו הנהן.  

"אז בבקשה, החזר את הפלנטה שלך לשמים, שאוכל להתבונן בה בלילות, טוב?"  

פלוטו חייך.  "אעשה זאת עוד הערב," אמר, וידו נכרכה סביבה ומשכה אותה אליו.  

 

ברגע שיצאה מהבנין בדרכה לעבודה צלצל הנייד שלה.  

"האלו, לינה!  זה בוריס!  את לא תאמיני!"

"אל תגיד לי," אמרה לינה.  "פלוטו חזר לשמיים, נכון?" 

"איך ידעת?" התפלא האסטרונום הבכיר.  

לינה צחקה.  "טובה אישית מאל השאול," אמרה.  אך כשסגרה את הטלפון, עצמה את עיניה וצמרמורת חלפה בגווה.  "אלהים," לחשה.  "תן לי סימן.  משהו. שאדע שאינני משתגעת!"  

היא שמעה נביחות נמרצות, וכשפקחה את עיניה ראתה כלב צהבהב שרץ לקראתה, ובהתלהבות התרומם על רגלה והניע אגנו בתנועות מהירות.  

"פלוטו!  היי, פלוטו!  רד ממנה!  בוא!" 

ונערה צעירה רצה אליהם, משכה את הכלב הסורר וחיברה רצועה לקולרו.  

לינה נענעה בראשה ונכנסה למכוניתה ונסעה לכיוון השקיעה.  היה זה יום שלא תשכח לעולם.  

 

 

הדעות על הסיפור הזה היו חלוקות.  רבים מהקוראים אהבו אותו, אבל היתה גם ביקורת משמעותית, שעיקרה היתה ריבוי הדמויות בחלקים השני והשלישי, וחוסר הרלוונטיות שלהם לעלילה המרכזית.  אני מצידי רציתי לכלול את כל הפלוטואים שרק אפשר בסיפור :-)  בסך הכל נהניתי לכתוב אותו, והתחרות הנ"ל גם שאבה אותי להשתתפות יותר ערנית בפורום כותבי מד"ב ופנטזיה, ואפילו הספקתי לכתוב שני סיפורים נוספים מאז.  (אעלה אותם בהמשך).  

רוצה גם לקשר ל'איה פלוטו?' של motior, הגירסא לתחרות, אותה משום מה הוא לא העלה לבלוגו אבל אני מאוד מאוד אהבתי :-]

  http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=438&MessageId=142896081

ונראה שעכשיו אני צריכה ללמוד איך מארגנים את הבלוג באופן יותר מסודר.  

|חיבוק| לכולכם! 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת