00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

לבנון - שוב הסיוט חוזר

05/08/2010

 

אתמול חזרו הכותרות עם מילות המפתח, שכמו google alerts מקפיצות אותי: "חילופי אש", "קרבות קשים", "מסוקי צה"ל תקפו", "ממשלת ישראל פנתה לאו"ם". עוד פעם הסיוט הזה של יולי 2006 מתחיל לחזור.

אני משרת בגדוד שריון מילואים, מה שאומר שאני צפוי לקבל צו 8 בכל פעם שמישהו בגדר הגבול הצפונית קם על הצד הלא נכון בבוקר והחליט לחמם את הגזרה. ביולי 2006, כששמעתי על החטיפה של שני החיילים לא האמנתי בכלל שזה יוביל למלחמה. אבל כנראה שלשלושת החובבנים חלוץ-פרץ-אולמרט בער לצאת למלחמה באותו בוקר. כל מילואימניק מכיר את התחושה הזו, שקופצים מכל טלפון, מתלבטים אם לענות למספר חסום ומנסים להדחיק את הידיעה המתקרבת שהנה מגיעים צווי 8.

אצלי השינוי ביחס למילואים התרחש ב-2002, בזמן מבצע "חומת מגן". כמו רוב האזרחים שמעתי על הפיגוע במלון "פארק" בליל הסדר, אבל לא חשבתי שיש לזה נגיעה אלי. באותו פסח גם נסעתי לפולין כמורה מלווה ומנחה קבוצה עם התלמידים שלי, ולאחר שחזרתי מפולין נסעתי לשבוע לאיטליה. חזרתי לארץ בערב ליל הסדר, ונחתתי למציאות המזרח תיכונית המרה. כמה ימים אחרי ליל הסדר עשיתי עוד "נופש" בג`נין במשך חודש. ההבנה שמילואים זה לא רק משחק ילדים ומרדף אחרי זורקי אבנים בסיבוב בית אומר או בגוש עציון אלא גם השתתפות במלחמה היכתה בי. פתאום אתה נזרק מהמציאות האזרחית לתוך אזור מלחמה, כדורים שורקים מעל הנגמ"ש ואתה מוצא את עצמך סגור בתוך כלי לחימה עם 8 אנשים, שלא יוצאים ממנו במשך יותר מיומיים בזמן הכניסה לג`נין.

ב-2006 חיכיתי כל יום לטלפון עם ההודעה הממוחשבת "שלום, מדברים מיחידת המילואים". מתלבט אם לענות בכלל לכל מספר שלא היכרתי. סיננתי מספרים חסויים. בסופו של דבר עניתי לטלפון בקול רועד. על הקו היתה חיילת מיחידת הקישור. "אתה מגויס בצו 8" היא אמרה לי. "ללבנון?" שאלתי בקול רועד, כמעט בוכה. לנגד עיני ראיתי את חיילי המילואים שצעדו כמו ברווזים למטווח הנ"ט של החיזבאללה עם ציוד לקוי וללא אוכל. "לא, אתם מוקפצים לקלקיליה, להחליף גדוד אחר". נשמתי לרווחה חלקית. התגייסנו, קיבלנו עוד פעם ציוד לקוי, רק שיומיים אחר כך הודיעו לנו שהמלחמה הסתיימה וצריך להחזיר את הציוד. הרגשתי שניצלתי בעור שיני.

ב-2007 זה היה גם ביולי, עם פרסום הידיעות על תקיפת כור גרעיני בסוריה. ואני בדיוק אורז מזוודות לטיול לארה"ב וקנדה. אחותי התקשרה אלי. "אל תענה לטלפון עד הטיסה מחר. קרה משהו בסוריה וכבר מגייסים קציני מילואים בחיל האויר". הטלפון לא הגיע והמראתי בשלום לטיסה לבוסטון.

ב-2008 זה היה בחנוכה, עם הידיעות על תחילת "עופרת יצוקה" בעזה. היו ידיעות על גיוס של חיילי מילואים. בתחילה אומרים תמיד שהגיוס מוגבל, וזה רק יחידות מיוחדות, אבל אתה בטוח שעם ההסתבכות של צה"ל בסוף יגיעו גם אלייך. הם לא הגיעו.

אתמול הרגשתי אותו דבר. נקווה שהפעם הטלפון לא יגיע. אולי דווקא ממשלת הימין של ביבי וליברמן לא תקפוץ מהר למלחמה. צחוק הגורל - דווקא ממשלה שהיתה אמורה להיות התקווה של השמאל הביאה לנו שתי מלחמות. תנו לישון בשקט. יש לי עוד שנתיים וחצי לשרת במילואים. תנו לסיים אותן בחיים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת