00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

מקרה החתול מדניה

28/07/2010

 


כתבתי בעבר לא פעם על אמי, טוסקה, שלא רק אותי הדביקה במיזנטרופיות הדגולה שלה, אלא ניסתה להעבירה לנכדיה, ילדיי שיחיו, כאשר טיפלה בהם בזמן היותי בעבודה. הילדים שלי השתגעו עליה, כי היא היתה מצחיקה לגמרי ולא ניסתה להטיל עליהם מרות. להיפך – היא היתה קושרת קנוניות עם הילדים נגדי, כאשר ניסיתי לחנך אותם.

כשיונתן היה בן חמש, אמרתי לו שהגיע הזמן שינגב את אחוריו בעצמו. אמא התנגדה "את רוצה לכבס תחתונים עם קקה?” אמרתי לה "כן". היא לא יצאה נגדי בפני. אבל היא זממה לנגב לילד את התחת עד לצבא.

הילד השתדל לא להזדקק לנקביו כשאני בבית. אבל אם יצא לו – הוא ניגב יפה מאד בעצמו. נתתי לו חיזוקים חיוביים, אמרתי לו כמה אני גאה בו.

שמתי לב שלילד יש מצב רוח טוב במיוחד בשירותים – הוא שורק בעליצות. רק לאחר כחצי שנה התחלתי לחשוד: תמיד כשהילד שרק, אמא היתה קמה לסיבוב בבית. והילד היה חוזר לסלון נקי וריחני כזר סיגליות.

הילדים שלי קראו לאמא "הודג'”. לסבתא מטעם הגנים-הרעים הם קראו "טוך". סבתא טוך, שתאריך ימים, אהבה ועדיין אוהבת מאד את נכדיה. כלומר – כדרכה. כי סבתא טוך דורשת כבוד, כפי שמגיע לה. מאחר שלהודג' לא היה שום כבוד לאף אדם, ולשום דבר, נוצרה בין שתי הסבתות איבת עולם מרגע פגישתן, שהוסוותה במילות נימוס.

אם סבתא טוך אמרה לנכד "תן לי נשיקה" והילד בן השנתיים הגיב בהרמת כתף סרבנית, סבתא טוך דרשה מיד חזרה את המיטה שקנתה לו בממונה, וירדה בהדרגה עד לדובי. לכן, כשסבתא טוך רק היתה נכנסת הביתה, הילדים רצו לחדר והניחו את הדובי בחיקה. נדמה לי שזו היתה אחת ההנחיות של סבתא הודג', שחינכה את הילדים לדרכי נועם ולנימוס אלמנטרי.

סבתא טוך היא תזזיתית, מלאת מרץ וחולת שליטה. כאשר רון ואני התגרשנו, ורון נעלם מחיינו מרצונו, ליבה של סבתא טוך נשבר בקירבה. היא החליטה, שרצוי שלילדים יהיה חתול בבית, לנחמה. הודג' רמזה כי התחליף הראוי לאבא יהיה כלב, והילדים אפילו לא ירגישו בהבדל.

הודג' לא אהבה חתולים, או לצורך העניין – אף לא אחד שלא יצא מחלציה. היא אמרה שטוך זוממת להביא חתול כדי לרדת לחייה שלה "לא מספיק שאני מגדלת את הנכדים ש ל ה , עכשיו אצטרך לטפל גם בחתול" וראתה בכך מזימה מרושעת כלפיה. והאמת – אי אפשר לשלול זאת על הסף..

לטוך היתה ידידה בשכונת דניה, שהחתולה שלה המליטה שגר של ארבעה גורים. הידידה חיפשה בתים טובים לגורים. טוך החליטה מיד כי גור אחד יבוא לביתינו.

טוך היתה נלהבת. הודג' שנאה את הרעיון. הילדים רצו חתול, אך התרשמתי שזה לא בנפשם. החלטתי להיות נייטרלית. כלומר, לא להתערב אקטיבית, אם תפילה לאדושם שייפר את המזימה נקראת פסיביות. ואני חושבת שכן, כי אדושם מעולם לא שעה לי קודם.

ולדרך יצאנו במכונית: הודג', הילדים, אנכי וטוך, שהביאה איתה גביע פרילי, מעדן חלב ורוד שחתולים אמורים לאהוב.

כשהגענו לדניה, הודג' נשארה במכונית במחאה. אני התיישבתי על ספסל בגן של המארחים, וחיכיתי להתפתחויות. גם הילדים חיכו שטוך תסדר את העניינים הפורמליים.

לידידה של טוך היו בנות תאומות בנות שמונה, שהיו מאוהבות בגורים ולא רצו להיפרד מהם. אמן הורתה להן לצאת לחצר ולתפוס את אחד הגורים. הילדות רצו לחצר בוכות וצורחות, והבהילו את הגורים לכל קצווי הגן. הגורים טיפסו על העצים וקפצו בין המסלעות.

סבתא טוך החלה במרדף אחרי אחד הגורים. היא מעדה בין המסלעות, וקפצה מעל הטרסות כמו קצין קרבי מורעל. היא נפלה לתוך המזרקה הקטנה, וחמקה ממנה כשדג זהב מפרפר בשערה. היא הזיעה בכמויות מסחריות. כשהילדים צפו את האפשרות שייתבקשו לעזור, הם חמקו בשקט לעבר המכונית, והשימו עצמם חרשים כשטוך זעקה לעזרתם.

אבל הנה, טוך הצליחה לתפוס גור אחד בידיה. הגור צרח והתפתל, ושרט את טוך בפניה. טוך רצה עם הגור המתפרע לעבר המכונית. התאומות אחזו בשולי שמלתה מאחור ועשו סקי על הדשא כשהן צורחות מלוא גרונן.

טוך הגיעה למכונית וצעקה להודג' “מהר! איפה הפרילי?!” הודג', פוזלת מעט, אמרה "באמת אין לי מושג". להודג' היה שפם ורוד מעל שפתה העליונה.

זה הרגע שטוך נכנעה. היא הורידה את הגור, אחת התאומות חטפה אותו ונמלטה חזרה לגינה. טוך נכנסה למכונית, פניה מדממות משריטות החתול. בנסיעה חזרה עשתה ספירת מלאי של כל מה שקנתה לנכדים מאז לידתם, וביקשה הכל חזרה. אחרי שהיא מנתה את כל החפצים הודג' אמרה "והדובי, שכחת את הדובי". אז טוך אמרה "כן, גם את הדובי!”. הודג' הגניבה לתיק הגדול שלי את הגביע הריק של הפרילי, ואמרה לטוך "חבל שלא מצאת את הפרילי". אני רמזתי לאמא לנקות את שפתיה.

לבסוף טוך ניסתה להתנחם "טוב, מה חשבתי לי, חתול לא יכול להיות תחליף לאבא". הודג' לחשה לי "נכון, אפילו עכבר היה תחליף טוב מדי לאבא כזה".

הגענו הביתה בלי חתול, נושמים לרווחה. ואז ניתחנו את האירוע: אנחנו לא רצינו חתול, הידידים מדניה לא רצו למסור חתול. וכך התקיימה פעולת גומלין שאף אחד לא רצה בה, ושנכפתה על כולנו.

מאז, אנחנו שוקלים כל מאורע שאנו לא שלמים איתו, לפי הקריטריון של "מקרה החתול מדניה”: למשל, האם ללכת לחתונה שהוזמנו אליה מתוך סוג של כורח, ואנו מצידנו, הולכים בלי רצון כי לא נעים לנו. החלטנו כי במקרים כאלה אחד הצדדים צריך לקטוע את מעגל הקסמים. והצד הזה נהיה אנחנו.

וזו גם עצתנו לכם.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

65 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת