22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

אישה בברלין

 

"אישה בברלין" הוא עיבוד של יומן, אותו ניהלה אישה גרמניה אלמונית בין החודשים אפריל ויוני 1945, בשבועות האחרונים של מלחמת העולם השניה ובשבועות הראשונים של הכיבוש הסובייטי. תקופה קצרה זו היא רבת טלטלות: היא כוללת חיים תחת הפגזות של בעלות הברית, חיים כקרבן זמין למעשי אונס מזדמנים של החיילים הסובייטים, וחזרה לחיי שלום, גם אם הם חיי רעב ומחסור, תחת הממשל האזרחי הסובייטי. בהקדמה לספר מסופר כיצד הפכו דפי היומן הפרטיים לספר, ומצויין, כי הקוראים ודאי יבינו מדוע בחרה המחברת לשמור על אלמוניותה. אני מנחש, שמה שהקוראים אמורים להבין הוא, שאם אישה מספרת על שרשרת האינוסים שעברה, אזי ברור שהיא תרצה לשמור על אלמוניותה. ובאמת, שמה של הכותבת אינו חשוב כל כך. עם זאת חשוב לי לציין, שלטעמי, הכותבת היא אמנם "אלמונית" אבל איננה "כל אישה": היא אישה חכמה מאד, משכילה מאד, אמיצה מאד, חזקה פיזית ומנטלית, בעלת כושר אבחנה דק וחוש הומור מצויין.

היות שהספיקה לבקר בארצות רבות לפני המלחמה, בין היתר בברית המועצות, ורכשה שליטה מסוימת בשפות רבות, ביניהן רוסית, הגיעה הכותבת לזמן ולמקום שבו מתרחשת העלילה כשהיא מצוידת בכישורים שמצד אחד עזרו לה לשרוד, ומצד שני איפשרו לה לראות ולהבין את בני כל התרבויות שנפגשו בברלין של 1945: בעיקר הגרמנים והרוסים, אבל גם כל המהגרים שמצאו את דרכם איכשהו לעיר ולסיפור. היא יודעת לזהות משלבי שפה, היא יודעת לזהות הבדלים מעמדיים, אבל גם היא נכשלת פה ושם בהנחות תרבותיות שגויות. הכשלונות שלה מעניינים לא פחות מההצלחות שלה. בקיצור, אשה מרשימה מאד. כמעט מרשימה מדי.

התחלתי בזה כדי לומר משהו על אמינות הסיפור, על האותנטיות שלו. הצגת טכסט כאילו היה יומנו האישי של מישהו היא טריק נפוץ בעולם הכתיבה הספרותית הבדיונית. לפיכך, בזמן הקריאה ליוותה אותי המחשבה, שאולי הטכסט הזה הוא בדיוני לחלוטין, ובעצם נכתב בידי סופר מפורסם, או סופרת מפורסמת. מישהו שרצה לומר כמה מלים חריפות על נשיות וגבריות, על ברלינאיות ועל גרמניות ועל מערביות, על מעורבות ורתיעה ממעורבות. הכתיבה כל כך זורמת, ההתבוננות כה מושחזת, הדמויות כה אמינות והאירועים כה מרתקים, עד שקשה להאמין שמדובר ביומן אותנטי, שעבר רק עריכה טכנית לפני שפורסם. אפילו סצינת הסיום נקראת כמו וריאציה על זו של "חלף עם הרוח": אחרי הכל, מחר הוא יום חדש.

כשסיימתי את קריאת הטכסט, קראתי את אחרית הדבר שנכתבה עבור התרגום העברי. משם למדתי, שהחשד הזה מלווה את הטכסט למן צאתו לראשונה, שהתקיימו חקירות מדעיות ועיתונאיות בעניין, ושהחקירה העיתונאית אף חשפה את שמה של הכותבת, את שנת לידתה ופרטים על חייה בימי המשטר הנאצי. חיפוש בגוגל גם מעלה שמה של הכותבת במפורש. אני שמח שלא ידעתי את הפרטים האלה בזמן הקריאה. העדפתי להתוודע לדמות המרשימה הזו מבעד למחיצה המסתירה את זהותה.

אני חושב שכדאי להקשיב לסיפור הזה ולהתוודע למספרת הזו. לא רק משום איכויותיה האישיות והספרותיות, אלא משום שהיא מאפשרת לקורא מבט על תולדות הרייך השלישי מזוית הראייה של העומדים מן הצד, מי שמכונים בשיח התרבותי by-standers. עד כה נחשפתי בעיקר לסיפוריהם של נפגעי הרייך השלישי, ובמידת מה גם של אלה שהתנגדו לו ופעלו נגדו. יש אולי מי שיגיד, שמי שלא נקט עמדה נגד המשטר הנפשע הזה, אין לו בכלל זכות דיבור ואסור להקשיב לסיפור שלו. דעתי היא, שדווקא יש הרבה מה ללמוד מן הסיפורים הללו. לי באופן אישי יש הרבה מה ללמוד מהסיפור המסוים הזה. אני די בטוח, שלו חייתי כאשה גרמניה בתקופת הרייך השלישי, גם אני הייתי עומד מן הצד. אף פעם לא הייתי גיבור גדול.

תפיסה זו שלי את עצמי שיחקה תפקיד ביחס שפיתחתי כלפי גיבורת הסיפור. בפרקים הראשונים, המוקדשים לימי המלחמה האחרונים, כשהכותבת תיארה את המאבק לשרוד את ההפצצות ולהשיג מזון, נמלאתי חמלה והזדהות כלפיה. הציטוטים שלה מהקלאסיקה היוונית והלטינית עוררו בי יראת כבוד כלפיה. אבל אחרי שהיא נאנסת כמה פעמים בידי חיילים פשוטים ומחליטה למצוא קצין רוסי שיגן עליה תמורת בלעדיות מינית, התחלתי לחוש כלפיה ריחוק מסוים. לא ששפטתי אותה על זה, מי אני בכלל שאשפוט אדם במצב כזה. אבל נכנסו לפעולה כל השריטות שיש לי ביחס לנשים, שמחלקות את הגברים לכאלה ששוכבים איתם ולכאלה שמנהלים איתם שיחות נפש. לא יכולתי שלא לומר לעצמי, לי בחיים לא היה סיכוי עם האישה הזו. לא בימי מלחמה, בוודאי לא בימים שבין מלחמות.

ועדיין, לא הפסקתי להתפעל מהחוסן הנפשי שלה. מהנכונות שלה לעשות הכל כדי לשרוד. מהאופן שבו היא מפעילה את השכלתה הרחבה, את רוחב אופקיה, את עורמתה, את חוש ההומור שלה, וכן, את המיניות הנשית שלה – כדי לשרוד. כל המשאבים הללו אפשרו לה לצאת חיה ושפויה מחוויות, שהביאו נשים צעירות אחרות אל מעבר לסף השפיות, לפעמים עד כדי התאבדות. נזכרתי במה שכתב פעם ויקטור פרנקל על אושוויץ: שאנשים בעלי עולם פנימי עשיר הצליחו לשרוד את הזוועה יותר מאשר אנשים שהיו חזקים פי כמה מבחינה פיזית, אבל לא היה להם עולם פנימי כזה.

לא רק כגבר היה לי מעניין לקרוא את העדות הזו, אלא גם כיהודי. מקובל להטיח בפני גרמנים את הטענה, שלא ייתכן שלא ידעו על הפשע שמבצעים בני עמם נגד היהודים. שודאי ידעו ובחרו להתעלם. אני השתכנעתי לחלוטין, שהאשה המסוימת הזו לא ידעה על גאיות ההריגה ועל מחנות המוות. כמובן, היא ידעה היטב שהיא חיה תחת שלטון ברברי, והיא הייתה מודעת לדכאנותו כלפי נשים. אבל יהודים לא עניינו אתה במיוחד, ואולי משום כך, הדיכוי כלפי יהודים נתפס אצלה כחלק מן הדיכוי הכללי, אם גם חלק קשה במיוחד. לא היו לה חברים יהודים ש"נעלמו". למעשה, האזכור הראשון של המילה "יהודי" אצלה מופיע בעמוד 188 של המהדורה החדשה (המחזיקה 300 עמוד בסך הכל), כאשר חייל רוסי אומר לה שהיא מדברת רוסית במבטא יהודי. היא מיטיבה להסביר זאת: הלא היידיש שהיהודים ברוסיה מדברים אינה אלא דיאלקט גרמני. השמועה על מחנות המוות מגיעה לאזניה רק בעמוד 245. כך היא מדווחת, ואני האמנתי לה.

ויש לי גם זוית יהודית-ישראלית לחלוק עם הקוראת. עוד היזכרות, שהלכה איתי לאורך קריאת "אשה בברלין", הייתה ההיזכרות במחקרה עטור הפרסים של גב' טל ניצן מהאוניברסיטה העברית, זו שחקרה את מקרי האונס של נשים פלסטיניות בידי חיילים ישראלים, או יותר נכון, את היעדרם המוחלט של מקרים כאלה.

במקום להסיק מכך שאונס נשות האויב אינו מרכיב הכרחי במלחמות, ניצן הסיקה מכך שהחיילים הישראלים הם גזענים. לא יכולתי שלא לשים לב לכך, שלגרמניה שכתבה את "אשה בברלין" היה יותר חמלה והבנה כלפי החיילים הסובייטים שאנסו אותה ממה שהיה לחוקרת היהודית-ישראלית כלפי בני עמה, אלה שמסכנים את חייהם כדי להגן עליה מגורל דומה, אם לא גרוע יותר.

 

*) והנה כאן מה שסיווי חשבה על הספר הזה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת