00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

ג`וליאן מחזיר מלחמה

26/07/2010



מייאווו!

המיזנטרופית הלכה לישון. למזלי, היא יישנה הרבה מעבר לזמנים שאדם נורמלי ישן בהם. אבל היא מעולם לא היתה נורמלית, תאמינו לי.

היא לא יודעת שאני קורא בבלוג שלה בסתר. אני מגלה שם השמצות פרועות עלי. הזקנה שקרנית פתולוגית.

בפוסט האחרון שלה היא הציגה עצמה כקדושה מעונה, שנושאת על גבה חתול מרושע ואגואיסט. האמת שונה לחלוטין. אני אומנם לא נושא אותה על גבי, כי משקלה היה מרטש את גופי, אבל אלמלא אני – היא היתה יישנה ימים שלמים, כמו מרמיטה חולת ברי ברי.

את הרעיון לכתיבת פוסט זה קיבלתי מסבא של דן-דן. סבא היקר והטוב הגיב למיזנטרופית וכתב "מזל שג'וליאן לא יכול לכתוב עליך". אז זהו, שאני כן יכול! לא לשווא אני רובץ על המקלדת כשהמרשעת מתקתקת את שקריה. אני לומד בשקט בשקט. כיום אני מפעיל את המחשב טוב יותר ממנה, כי בינינו, היא סתומה ואין לה כישורים מוטוריים.

אני רוצה לספר את הסיפור האמיתי על יחסינו, ואתם עצמכם תחליטו מי השקרן מבין שנינו. תנו לי לרמוז שזה לא אני.

הבן שלה יונתן אסף אותי מהגינה בערב גשום. הוא הציב אותי על ריצפת הסלון של הגברת הזקנה, ואמר שצריך להציל את חייו של הקטנצ'יק החמוד (זה אני). אם הרגשתי סכנת חיים, זה היה רק כשהיא קמה והטילה עלי צל ענק של המפלצת מאגם לוך נס.

פניה לבשו הבעת גועל וסלידה. היא קראה לי "שק של מחלות". אז מה אם עין אחת שלי הזילה מוגלה? מה אם הפשפשים קפצו ממני חופשי? באופן מבזה – היא הציצה לפי הטבעת שלי (האם זו לא הטרדה מינית?), ונבהלה, כי אז בדיוק החלו תולעים קטנות ובלתי מזיקות בעליל לזחול פנימה והחוצה.

רק לאחר שבניה קראו לה "רוצחת חתולים" היא הסכימה שאשאר בבית. אותי אף אחד לא שאל. ואני רק רציתי לאמא.

כבר למחרת בבוקר היא התחילה להתעלל בי. אם דר' קדמן היה שומע על כך הוא היה כולא אותה בצינוק, כראוי לה. היא לקחה אותי לאחד בועז, שדקר אותי ודחף לפי בכוח כל מיני דברים מרים. הסדיסטית כל כך נהנתה מייסורי, עד שהביאה אותי לבועז כמעט יום יום.

באחת הפעמים בועז הרדים אותי. כשהתעוררתי, הרגשתי מוזר. רק לאחר שהוחזרתי לבית הכלא נוכחתי שאין לי ביצים .ואני שואל אותך, קורא יקר: האם אתה היית מוותר על אשכיך כי המיזנטרופית רוצה?!

עכשיו הבנתי סופית שאני חייב לברוח. יתכן שהם גונבים את אברי להשתלה, וכשאתרוקן, הם יזרקו את פרוותי הריקה לכלבים.

תבינו, הייתי חתול קטן וחסר הגנה, והנשק היחיד שלי היה מיאו חלוש. הכלבה הזקנה נגעלה ממני, ואם נגעה בי בטעות היא רצה לשטוף את ידיה המגויידות בסבון.

ככל שגדלתי, התחלתי להחזיר מלחמה שערה. פה ביס, שם שריטה. טיפלתי גם ברהיטים שלה אחד לאחד, ובוילונות. שברתי פסלונים. עליכם לדעת שלמניאקית יש אהבה מיוחדת לכל מיני קישוטים קיטשיים, הרי טעם אין לה בכלל. זה היה משגע אותה. למדתי להסתתר מפניה בארגז המצעים או בארון הבגדים שלה.

בארון יש לה מלבושים שונים בגודל של אוהל משפחתי. בכל שמלה שלה יכולים להסתתר אלף חתולים. אני תרמתי למלתחה שלה ברוחב לב: לכל בגד שלה נוסף למטה פס של פרוות חתול יפהפיה. היא, בטמטומה, היתה מגרדת את הפרווה מעל הבגדים בציפורניה, ותוך כדי כך זועקת זעקות שבר שאני הורס לה את החיים.

אני???

הכי נורא היה, כשהיא התחילה ללטף את פרוותי ולהשמיע מצמוצים של כלב משוגע. היום היא מלטפת, לך דע מה היא תעשה מחר. אתם הרי יודעים שהיא חיה לבד.

ברור שגברים מתרחקים ממנה. אומרים שפעם היא היתה נשואה. לפי השמועה בעלה הצליח לברוח ממנה בדיוק בזמן, כי היא כבר עשתה לו תור אצל דר' בועז. הוא יצא בעור שיניו, אבל הביצים שלו עדיין היה מחוברות לגופו. אני יודע שהמטורללת הקשישה מצטערת על כך גם כיום.

והשם שהיא נתנה לי? ג'וליאן? ג'וליאן?!

ההחלטה כבר גמלה בלבי. חיכיתי להזדמנות.

ביום מבורך אחד, המיזנטרופית זללה כדרכה, והערתה לגופה כמויות מזון שהיו מספיקות לשבט שלם בהאיטי, למשך חודש. אלה הרגעים בהם היא לא עוקבת אחרי בעיניה הסיניות המפחידות. נדבקתי חרש לרגליה של העוזרת שיצאה מן הבית.

הייתי חופשי!

איזה אושר! פגשתי בגינה את אחי ואחיותי. מצאתי חברים. שיחקנו בדשא, חיטטנו בפח האשפה הגדול. לאט לאט התחלתי לשכוח את שביי הארוך בביתה של המיזנטרופית.

אבל מסתבר שכל אותה תקופה המנוולת הישישה רקמה מזימות. סדיסטים לא מוותרים בקלות על טרפם. יום אחד היא שלחה את יואב לגינה עם פרוסת פסטרמה יפה. אני מת על פסטרמה. יואב נפנף בפסטרמה מול אפי, אבל לא נתן לי לאכול אותה. הוא התחיל ללכת – ואני אחריו. כך הלכנו יואב, הפסטרמה ואני בדשא, ולאחר מכן עלינו במדריגות. כאשר יואב נתן לי סוף סוף את הפסטרמה, נטרקה הדלת מאחורי.

עשו לי "כיפה אדומה"!

המרשעת ישבה כמו בודהה מדושן עונג על ספתה הנצחית. היא חייכה את חיוכה הנורא, שמרשת את פניה הנבולות באלפי קמטים. הקאתי.

אני צריך לסיים. נחירות החמור של הכלבה הזקנה מתמעטות עכשיו, ועוד מעט היא תתעורר. מיד לאחר שאעביר את הרשומה אסתתר לי בארגז המצעים, ואתחזה למת.

עכשיו אתם יודעים את האמת.

אני מקווה שאתם מכירים את החוק של חובת הדיווח על התעללות בחסרי ישע.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

88 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת