00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

הטיול לקרואטיה, סלובניה והונגריה - חלק 3

22/07/2010

פוסט זה מתאר טיול שערכתי לקרואטיה, סלובניה והונגריה במהלך יוני 2010. הפעם אתמקד בביקור בהונגריה. כדי לקרוא את החלק הראשון העוסק בקרואטיה לחץ כאן. כדי לקרוא את החלק השני העוסק בסלובניה לחץ כאן.

 

את היום הראשון בהונגריה הקדשנו לטיול בעיקול הדנובה. הדנובה הוא הנהר השני באורכו באירופה (אחרי הוולגה). הוא עובר דרך לא פחות מ- 10 מדינות שונות, חוצה ערים רבות (כמו וינה, בודפשט, ברטיסלבה ובלגרד) – ולבסוף נשפך לים השחור. זהו אחד מנתיבי המים החשובים ביבשת. כשהנהר פונה דרומה לכיוון בודפשט נוצרת מעין "ברך", המכונה עיקול הדנובה – ולשם כאמור נסענו.

 

התחנה הראשונה היתה וישגראד (Visegrad). זהו כפר קטן בעל 2000 תושבים, ששימש בעבר כמקום מושבם של מלכי הונגריה. המלך ההונגרי מתיאש הקים כאן במאה ה- 13 ארמון מפואר – וכדי להגן עליו נבנתה מצודה על פסגת ההר שמעליו.

 

 

הארמון הוחרב אמנם ע"י העותומאנים, אולם המצודה עדיין פה. עלינו אליה, צפינו ממגדל התצפית שלה על נופה של הדנובה – והבנו מדוע המלכים ההונגריים בחרו להתגורר דווקא במקום היפה הזה.

 

 

מוישגראד המשכנו לאסטרגום (Esztergom). עיר זו משמשת כמרכזה הדתי של הונגריה. כאן נמצאת הקתדרלה הגדולה במדינה, המכונה "הוותיקן של הונגריה".

 

 

 הכנסייה עצמה מעניינת, אך גולת הכותרת בה היא העלייה אל כיפתה הגדולה. הנוף הנשקף ממנה אל הדנובה מהפנט ממש. הנהר כאן מהווה גבול טבעי בין הונגריה לסלובקיה.

 

 

 

מבחינה תיירותית הונגריה היא בראש ובראשונה בודפשט (Budapest). שלושה ימי טיול מלאים הקדשנו לבירת הונגריה. זהו כרך גדול, המהווה את המרכז הכלכלי, התרבותי והתעשייתי של המדינה. מתגוררים בו כ- 20% מתושביה. ביקרתי בעיר בשנת 2001 – ומאז רק השתוקקתי לחזור אליה. מדובר לטעמי באחד המקומות היפים באירופה.

 

 

 

שמחתי לגלות שהזמן עשה לבודפשט רק טוב. יש בה עדיין את אותו צביון אירופאי ישן, אך נוסף לה גם קסם מערבי מודרני. כיום כבר קשה לראות במרכז העיר שרידים למשטר הקומוניסטי. מבחינה ארכיטקטונית מדובר בעיר יוצאת דופן. בכל מקום רואים מבנים מרשימים בעלי יופי אדריכלי מעורר השתאות ממש.

 

 

 

 

 

 

נהר הדנובה מחלק את העיר לשניים: לפשט המישורית (שם מרוכזת הפעילות המסחרית של העיר) ולבודה ההררית (בה נמצאים רבים מהאתרים ההיסטוריים החשובים). עלינו באמצעות רכבל אל בודה – ומשם צפינו בנופיה המהממים של העיר, במבניה המרהיבים, בדנובה – ובגשרים המחברים את שני חלקי העיר.

 

 

 

 

בבודה מרוכזים רבים מסמליה של הונגריה: הארמון המלכותי (שבאופן מפתיע מעולם לא התגוררו בו מלכים), כנסיית מתיאש (בה הוכתרו רוב מלכי הונגריה), בית העירייה הישן ומצודת הדייגים.

 

 

 

מצודת הדייגים קסומה באופן במיוחד. בעבר גילדת הדייגים היתה אחראית על הגנת העיר – ולשם כך הם בנו מצודה מרשימה. מדובר במבנה, שנראה כאילו נלקח מארץ האגדות.

 

 

 

ההליכה ברחובות העתיקים של בודה שובה את הלב. מרבית המבנים פה נשתמרו היטב בצורתם המקורית – ושרדו את פגעי הזמן והמלחמות.

 

  

הרחוב המפורסם ביותר בבודפשט נקרא ואצי (Vaci Utca). זהו מדרחוב ארוך, תוסס, מלא חנויות, בתי קפה ומסעדות. לכאן מתנקזים המוני תיירים בכל שעות היום והלילה. אפילו אם לא עורכים כאן קניות, נחמד להיכנס לחנויות היפות והמושקעות.

 

 

עבור יהודים יש לבודפשט משמעות מיוחדת. בעיר פועל בית הכנסת הגדול באירופה (והשני בגודלו בעולם), שיכול להכיל לא פחות מ- 3000 מתפללים. פה התקיים בעבר טקס בר המצווה של תיאודור הרצל. כיום, במקום בו שכן ביתו של הרצל, פועל מוזיאון לתולדות יהודי העיר.

 

 

 

אנחנו רגילים לכך, שבתי כנסת (בארץ ובעולם) הם מבנים רגילים וצנועים למדי. באופן מפתיע, אולי בשל העובדה שלבודפשט סטנדרטים ארכיטקטוניים גבוהים במיוחד, בית הכנסת הזה הוא מבנה מרשים מאוד. מבפנים הוא מפואר לא פחות מכנסיות אירופאיות רבות. מאות מבקרים פוקדים אותו מדי יום – גם כאלה שאינם יהודים.

 

 

מחוץ לבית הכנסת ניצב אתר הנצחה לזכר הקורבנות היהודים ההונגריים שנרצחו בשואה. בעודנו עומדים שם, ניגש לעברנו לפתע אדם מבוגר, שנראה טרוד למדי. הוא שאל מהיכן אנחנו – ולאחר שענינו שאנו מישראל, הוא סיפר לנו סיפור על חייו. מדובר באדם גרמני, שהיה בן 8 כשפרצה מלחמת העולם השנייה. עד היום הוא זוכר היטב כיצד גורשו חבריו היהודים מביתם ורוכזו בגטאות. את אותם חברים הוא לא ראה יותר. אביו שירת בצבא, אך לטענתו לא היה נאצי. בעודו מספר את הסיפור, החלו דמעות זולגות מעיניו. ניכר שהוא חווה סערה רגשית גדולה. הוא כאילו השתוקק לפרוק את המטען הרגשי הזה בפני מישהו (כנראה ספציפית בפני מישהו המייצג את העם היהודי). בשלב כלשהו הגיעה אשתו, וכשהבינה מהו נושא השיחה, לקחה אותו משם בצורה קצת בוטה, כמעט בכוח – ובכך קטעה את המפגש. כמה חבל.

 

 

ועכשיו נעבור בצורה חדה לנושא אחר לגמרי. האוכל בבודפשט. כזכור, הנאות קולינאריות גדולות לא היו מנת חלקנו בקרואטיה ובסלובניה. מאידך, בכל פעם שחווינו אכזבה במסעדה, הזכרנו לעצמנו שבקרוב נבקר בהונגריה (שהמטבח בה נחשב לאחד המשובחים בעולם). המצב הכלכלי במדינה אמנם אינו מי יודע מה, אך האוכלוסייה המקומית רגילה לאכול טוב-טוב. בעיר פועלות מאות מסעדות בטווח מחירים שונה. להבדיל מקרואטיה ומסלובניה, בבודפשט ישנן מזללות אמריקאיות בכל מקום. יש גם שפע של מסעדות הונגריות מסורתיות, מסעדות הונגריות עדכניות, מטבחים בינלאומיים ועוד...

 

המאכל ההונגרי המפורסם ביותר הוא כמובן מרק גולש. ניתן למצוא אותו כמעט בכל מסעדה בעיר. הוא מוגש אמנם כמנה ראשונה, אך בפועל מדובר בארוחה שלמה. המנה מכילה נתחי בקר עסיסיים, תפוחי אדמה, פפריקה, כופתאות בצק, גזר ועוד. דגמנו את המרק הזה מספר פעמים – ובכל פעם נדהמנו מעומק טעמיו. כל לגימה ממנו היוותה תענוג צרוף. איזה הבדל בין הדבר האמיתי לבין הגרסאות הדהויות שלו בארץ.

 

 

בנוסף למרק הגולש, נפוצים גם תבשילי גולש שונים, המבוססים בד"כ על בשר בקר, עגל וצבי.

 

 

המטבח ההונגרי עושה שימוש רב בפפריקה (שהובאה לכאן לפני מאות שנים ע"י העותומאנים). אחד המאכלים הפופולאריים ביותר פה הוא עוף פפריקש, המוגש עם נטיפי בצק (נוקרלי) ושמנת חמוצה. כל-כך פשוט וכל-כך טעים.

 

 

אפרופו פפריקה, מסעדות רבות מגישות לשולחן במהלך הארוחה צלחת עם פלפלים אדומים חריפים. הם כל-כך חריפים, שנגיסה גדולה מדי באחד מהם, כמעט וגרמה לי כוויה בפה.

 

 

עוד מאכל הונגרי נפוץ שאהבנו הוא כרוב המוגש עם בשר חזיר ושמנת חמוצה. כפי שניתן להבין כשרות אינה הצד החזק של המטבח ההונגרי.

 

 

בשנים האחרונות ניתן למצוא בבודפשט יותר ויותר מסעדות מודרניות, המשלבות אלמנטים ממטבחים אירופאים שונים. מדובר במסעדות שדי התנתקו ממסורת הבישול ההונגרית המסורתית. אחת מהן היא Café Kor, הזוכה לפופולאריות רבה בקרב המקומיים. מנת הטורנדו רוסיני שהזמנתי בה (נתח פילה בקר, המוגש עם כבד אווז, פטריית פורטובלו, רוטב דמי גלאס וקרוקטים של תפוח אדמה) היתה המטבח האירופאי הקלאסי במיטבו.

 

 

קינוחים זוכים למקום של כבוד במטבח ההונגרי. ההונגרים ידועים כמי שהביאו לידי שלמות את העוגות הכבדות, העשירות ועתירות השכבות. אמרתם הונגריה - אמרתם קרמים, שוקולד, שמנת, קצפת, אגוזים והרבה הרבה חמאה. שמן הטוב של הקונדיטוריות בבודפשט יצא בכל רחבי היבשת.

 

הקונדיטוריה של ג`רבו (Gerbeaud), שפועלת משנת 1858, נחשבת למוסד אמיתי. התענגנו בה על טורט דובוש (Dobos Torta) – עוגת שכבות המורכבת מבצק אוורירי וקרם חמאה-שוקולד – בזיגוג קרמל קשיח.

 

 

 

בקונדיטוריית רוסוורם (Ruszwurm) האגדית, שנוסדה בשנת 1827, התמוגגנו מעוגת זאכר טובה ואיכותית במיוחד. המקום הקטן והמיוחד הזה משמר עדיין משהו מהאווירה של בתי הקפה האוסטרו-הונגריים המיתולוגיים.

 

 

 

אחד הקינוחים ההונגריים המיוחדים ביותר הוא פירה ערמונים Gesztenye Pure. מדובר בקינוח בעל מתקתקות עדינה ומרקם קרמי מושלם. כל חובב ערמונים יתמכר לטעם המשכר של המעדן הזה. לדעתי אם קינוח זה יוגש במסעדות ארצנו, הוא יהפוך בקלות ללהיט (ככל שידוע לי, המסעדה היחידה שמגישה אותו כיום היא טוליפ).

 

 

 

Somloi Galuska היא עוגה מסורתית, אותה ניתן למצוא כמעט בכל בית קפה. היא עמוסה בכל טוב: שוקולד, אגוזים, רום וכמובן קצפת. מדובר בעוגה מושחתת, מפוצצת קלוריות, שאכילתה תגרום ייסורי מצפון לכל מי שחס על גזרתו.

 

 

כולם בארץ מכירים את הקיורטוש, אשר פרץ לעולמנו בסערה בשנים האחרונות. מדובר במאפה שמרים חלול מצופה בקרמל – ובעל טעם ממכר. בארץ האם פגשתי אותו במספר דוכני רחוב. לטעמי הגרסה הישראלית אינה נופלת במאום מהמקור. המאפה הזה פחות נפוץ בהונגריה מאשר חשבתי.

 

 

 ומה בדבר הבלינצ`ס ההונגרי? ובכן, בהונגריה הס מלהזכיר את המילה "בלינצ`ס", אף אחד שם לא שמע עליה. למאכל קוראים פלצ`ינטה (Palacsinta) - ומגישים אותו עם כל מילוי אפשרי: גבינה, פטריות, בשר – וכמובן עם שוקולד. מסעדות רבות מגישות לקינוח Gundel Palacsinta – מנה שהומצאה במסעדת גונדל. היא מורכבת מקרפ, רוטב שוקולד מריר, אגוזים, רום וצימוקים.

 

 

באחד הערבים ביקרנו במסעדת גונדל Gundel. היא נחשבת לידועה, ליוקרתית ולאיכותית ביותר בהונגריה כולה. הזמנו בה מקום שלושה שבועות מראש. גברים מתבקשים להגיע אליה בלבוש אלגנטי עם ז`קט ועניבה. זוהי מסעדה עם כל הגינונים האירופאים המתבקשים: שירות פורמאלי מאוד, מלצר שמזיז עבורך את הכיסא כדי שתתיישב, אל הלקוח פונים אך ורק ב- Sir/Lady וכו`...

 

המקום מפואר, מעוצב בסגנון אירופאי קלאסי – ואת קירותיו  מעטרות יצירות אומנות מהמאה ה- 19. האווירה כבדה, מכופתרת ורצינית. תזמורת הונגרית מנגנת ברקע – והכנר הראשי מסתובב בין השולחנות. היה זה ערב של אמצע שבוע – והתפוסה במקום היתה חלקית. ניכר שמרבית הסועדים הם תיירים.

 

למנה ראשונה הזמנו את הספציאליטה של המקום: כבד אווז.

 

 

למנה עיקרית הזמנו חזה ברווז, שהוגש עם קונפי רגל ברווז, כרוב אדום ותבשיל תפוח אדמה.

 

 

עיקרית נוספת היתה עוף בפפריקה.

 

 

לקינוח הזמנו (באופן לא מפתיע) Gundel Palacsinta.

 

 

כפי שניתן לראות, האוכל הוגש בצורה די חסרת השראה. למרות חומרי הגלם הטובים, את רוב המנות הללו כבר אכלתי בהונגריה בגרסאות טעימות ומעניינות יותר. האוכל הוגש לפי הספר, רק שמדובר בספר שנכתב לפני כמאה שנה – ואשר לא התעדכן מאז. לטעמי גונדל היא מסעדה מיושנת, חסרת מעוף ויצירתיות, שאינה מתאימה למי שמחפש ניחוחות גסטרונומים מיוחדים. במיוחד התאכזבנו מבלינצ`ס גונדל המפורסם, שרוטב השוקולד בו היה חזק ותוקפני מאוד.

 

הנזק? 600 ₪ (כולל 2 כוסות יין אדום מקומי). לא הוצאה כבדה לארוחה זוגית במסעדת יוקרה בישראל, אך בהחלט יקר בסטנדרטים הונגריים. בכל אופן, מדובר בהתנסות מעניינת, שלא קלקלה את התרשמותנו מהאוכל ההונגרי המצוין.

 

לסיכום: היה זה טיול מהנה, מיוחד ומעניין. לעולם לא נשכח את מראות הטבע הנשגבים בשמורת פליטוויצה, את המסע בזמן אל ימי הביניים בדוברובניק, את מערות הנטיפים המופלאות של סלובניה, את הרגעים הפסטורליים הקסומים בבלד – וכמובן את בודפשט, אחת הערים היפות בעולם. היו אלה 16 ימים מדהימים בהם חווינו את אירופה במיטבה, ואין לי ספק שעוד נשוב אליה במהרה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

56 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת