00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

הטיול לקרואטיה, סלובניה והונגריה - חלק 2

פוסט זה מתאר טיול שערכתי לקרואטיה, סלובניה והונגריה במהלך יוני 2010. הפעם אתמקד בביקור בסלובניה. כדי לקרוא את החלק הראשון, העוסק בקרואטיה, לחץ כאן.

 

סלובניה היא מדינה קטנה, המונה כ- 2 מליון נפש בלבד, שהפכה עצמאית בשנת 1991. למזלה היא כמעט ולא נפגעה מהמלחמה האיומה שהתחוללה בבלקן. מכל ארצות יוגוסלביה לשעבר היא נחשבת כיום למשגשגת מכולן.

 

התחלנו את הטיול בעיר בשם פיראן (Piran). מדובר בפנינה אדריכלית - ובאחת הערים השמורות ביותר בסלובניה מתקופת ימי הביניים. יש לה כיכר מרכזית גדולה ומרשימה, טיילת נאה, סמטאות יפות – אך באופן כללי אותנו היא פחות הלהיבה מערי חוף דומות, בהן ביקרנו בקרואטיה. האווירה בה היתה פחות תוססת ומלאת חיים ממקום כמו רוביני לדוגמא. הסתובבנו בפיראן כשלוש שעות חביבות – והמשכנו הלאה לדרכינו.

 

 

אי אפשר לטייל בסלובניה מבלי לבקר במערת נטיפים. לא פחות מ- 6600 מערות נטיפים שונות התגלו בה - ושתיים מהן זוכות לפרסום ותהילה בקנה מידה עולמי: פוסטוינה (Postojnska) ושקוציאן (Skocjanske). רוב הישראלים מסתפקים בביקור רק באחת מהן, אולם אנחנו פקדנו את שתיהן. בדיעבד לא הצטערנו על-כך. הביקור בהן היווה חוויה יוצאת דופן – והתקשינו להכריע היכן נהנינו יותר.

 

לפוסטוינה פופולאריות רבה – לא פחות מחצי מליון מבקרים פוקדים אותה מדי שנה. מדובר במערה ארוכה (20 ק"מ, רק כרבע מהם פתוחים למבקרים), שהכניסה אליה היא באמצעות רכבת. יש בה אינספור חדרים, המלאים בנטיפים ובזקיפים בצורות מדהימות ממש.

 

 

המדריכה הסבירה על התהליכים השונים בטבע, הגורמים להיווצרות התופעה המיוחדת הזאת – ואנחנו האזנו לה בעניין רב.

 

 

במערה חי בעל חיים מוזר למדי: דג עיוור, כמעט שקוף, בעל צורה של לטאה. הוא מכונה "הדג האנושי", זאת בשל הגפיים הקצרות שלו, שמזכירות ידיים ורגליים של אדם. הוא נושם בעזרת זימים חיצוניים, אורך חייו מגיע לגיל מאה – והוא יכול להתקיים שנים ללא מזון. את הדג הזה ראינו כאן באקווריום.

 

מערת שקוציאן מתויירת פחות מפוסטוינה, אולם דווקא היא זכתה בתואר אתר מורשת עולמי ע"י אונסק"ו. יש בה פחות נטיפים, אך היא פראית יותר – ובתוכה שוכן קניון תת-קרקעי, שבו זורם נהר עם מפלי מים. כדי לעבור מצידו האחד של הקניון אל הצד השני, הלכנו על גשר צר מעל תהום. הערה: בשל העובדה שהצילום אסור במערות בסלובניה, תמונותיהן שהעליתי לבלוג נלקחו מהאינטרנט.

 

 

אחרי שחשנו שובע קל ממערות, נסענו מפוסטוינה כשעה קלה אל לובליאנה (Ljubljana) – בירתה הקטנה (258 אלף תושבים בלבד) והיפה של סלובניה. זוהי עיר מתוקה, סימפטית ואלגנטית. האדריכלות בה מעניינת, האוכלוסייה צעירה ויפה (האוניברסיטה העירונית שוכנת ממש במרכזה) – והיא משופעת במוזיאונים ובמוסדות תרבות. במרכז העיר זורם נהר הליובליאניצה – ומעליו מתעקלים גשרים יפים.

 

 

 

הכל כאן נקי, מטופח - והארכיטקטורה הבארוקית שובה את העין. ממש גן-עדן עירוני.

 

 

 

 

מלובליאנה נסענו כ- 46 ק"מ אל אגם בלד (Bled), שהוא האתר המתוייר ביותר בסלובניה. מדובר באגם קטן, פסטורלי, חמוד ורומנטי. מסביבו שבילים, ספסלים – ובמימיו משייטים בהנאה ברווזים וברבורים. בלב האגם ישנו אי מיוער שבפסגתו כנסייה. על שפת האגם מזדקר מצוק – ועליו, כמו באגדות, בנויה טירה יפה. אם כל זה לא מספיק, אז סביב האגם ניצבים הרים גבוהים ומרשימים.

 

 

 

מדובר במקום כל-כך קסום, שאפילו הישראלים הרבים שפוקדים אותו, לא הצליחו להרסו. הופתענו לגלות, שרבים מהסלובנים כאן מפטפטים בעברית עם התיירים הישראלים. ממש התגשמות החלומות הרטובים של אליעזר בן יהודה.

 

 

אמרתם בלד – אמרתם קרם שניט. אי אפשר לבקר פה מבלי לאכול קרם שניט בבית הקפה של מלון פארק. האגדה מספרת שכאן הומצא הקינוח המפורסם. בכל מקום בעיר מתנוססות פרסומות ל"קרם שניט המקורי". האם האגדה מצדיקה את עצמה? לדעתי כן. בצק העלים פה פריך מאוד- וקרם הוניל הצהבהב מעודן ונימוח בפה. מדובר במעדן אמיתי.

 

 

בבית הקפה של מלון פארק התוודענו גם לעוגת שכבות סלובנית חמה בשם גביניצה (Gabanica). היא מכילה בצק עלים, פרג, אגוזים, גבינה ותפוחים. קינוח מופלא, לא מתוק מדי, שלא ברור לי כיצד לא התפרסם כמעט מחוץ לסלובניה. בכוונתי לברר בקונדיטוריות המזרח-אירופאיות בת"א האם הן מכינות אותו.

 

 

מכיוון שכל-כך נהנינו, הזמנו גם עוגת זאכר. היא היתה מוצלחת בדיוק כמו בבתי הקפה בהן אכלתי בעבר בוינה.

 

 

בקרבת בלד נמצא קניון וינטגאר (Vintgar), השוכן ביער ירוק ועבות. אורכו של מסלול ההליכה פה 3 ק"מ – והוא עובר בצמוד לנחל שוצף, כשמדי פעם חוצים את המים באמצעות גשרי עץ.

 

 

 

טיילנו במקום בשעת בוקר מוקדמת, כשהערוץ היה מוצל וקריר. מסביב שמענו בעיקר עברית – ולרגע יכולנו לדמיין שאנחנו בכלל בבניאס.

 

 

בבלד פגשנו תושב מקומי, נוצרי קתולי, שאוהב ומעריך את מדינת ישראל. הוא סיפר לנו על געגועיו לימים של טיטו (הדיקטטור שהנהיג ביוגוסלביה משטר קומוניסטי במשך עשרות שנים). בעבר לטענתו החיים בסלובניה היו הרבה יותר טובים: לא היו עשירים, לא עניים וגם לא פשע. לדבריו, למרות המלחמה האיומה, צריכות ארצות יוגוסלביה לשעבר להתאחד שוב למדינה חזקה אחת. בהחלט איש מעניין.

 

כשלושים ק"מ מבלד שוכן אגם "מתחרה" בשם בוהיני ((Bohinj. עלינו ברכבל אל פסגת הר ווגל (Vogel) שצופה אליו. למרות שהיה זה יום ערפילי יחסית, נהנינו למעלה מנופו היפה של האגם ומהאלפים היולייאנים המרהיבים.

 

 

 

מי שרוצה ליהנות מתמונות מוצלחות יותר של האגם, אשר צולמו בחודש מאי האחרון, מוזמן לבקר בבלוג הנפלא של אופל כחול.

 

ממש קרוב לבוהיני נמצא מפל סביצ`ה (Savica). כדי לראות אותו טיפסנו כ- 20 דקות (600 מדרגות בערך). הטיפוס אמנם אינו קל (במיוחד אחרי אכילת קרם שניט), אך כשמגיעים למעלה מגלים שהמאמץ משתלם ומתגמל. מדובר במפל מרהיב ביופיו.

 

 

מבוהיני יצאנו לנסיעה נינוחה של מספר שעות, בה הקפנו את פארק טריגלאב. טריגלאב הוא ההר הגבוה ביותר בסלובניה (2864 מטר), הנחשב לסמלה של המדינה (שלוש פסגותיו אף מופיעות בדגל סלובניה). בדרך עברנו בין כפרים קטנים, אגמים יפים והרים גבוהים.

 

 

השיא היה מעבר ההרים ורשיץ`, בו נסענו בנוף יפה בכביש צר ומפותל (50 סיבובים חדים - כולם ממוספרים ומשולטים). בפסגה החנינו את הרכב, יצאנו החוצה - ונהנינו מהנוף סביב. כמו ילדים קטנים לא התאפקנו ושיחקנו בשלג (עבור תושבי ישראל שלג כנראה תמיד יהווה אטרקציה גדולה).

 

 

 

אמנם לא מדובר במעבר הרים מרהיב כמו אלה שבשוויץ או באוסטריה, אך הנסיעה לפה מומלצת למי שכבר נמצא בבלד.

 

 

את הכביש כאן אגב סללו שבויים רוסיים במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1916 בעיצומן של העבודות, ארעה מפולת שלגים שקברה תחתיה מאות עובדים (מספרם המדויק לא ידוע עד היום). השבויים הרוסיים שניצלו, בנו לזכר חבריהם הנספים קאפלה לצד בית הקברות בו נקברו.

 

 

כמה מילים על האוכל בסלובניה. הדעות חלוקות האם בכלל יש דבר כזה מטבח סלובני אותנטי. מדובר במטבח שמושפע מאוד מהארצות השכנות – בעיקר מאיטליה (פסטה, פיצה, ריזוטו), הונגריה (גולש), אוסטריה (שניצל). בשר צבי זוכה כאן לפופולאריות רבה – ולטעמי הוא אכן טעים. יחד עם זאת התרשמתי, שהאוכל הסלובני, פרט לקינוחים הנהדרים, לא מהווה אטרקציה גדולה.

 

גולש בשר צבי עם פולנטה (מסעדת Metoja, בעיירה Trenta בקרבת מעבר ההרים ורשיץ`):

 


קורדון בלו (מסעדת Gostilna Pri Planincu בבלד):


 

חזה עוף בתערובת גבינות (מסעדת Gostilna Pri Planincu בבלד):


 

מאוכל מוצלח יותר נהנינו בהונגריה, אך על כך כבר אספר בפוסט הבא...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

46 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת