00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

במזל סרטן - חלק כג`

 

אני בבית, נחה מגל המבקרים, מרגישה מאושרת ורעננה. הכל מאחורי. כך חשבתי. 

אז טעיתי.

זוכרים את בלוטות הזקיף שהוצאו בניתוח ונאמר לי שאינן נגועות? הן נישלחו לבדיקה מעבדתית. 

כעבור מספר ימים מתקבלת תשובה – אחת מבלוטות הזקיף, והגדולה מכולן, נמצאה נגועה בסרטן בגודל מקרוסקופי של 0.6 ממ'. 

אין מנוחה לרשעים.

מה המשמעות של הממצא הזה? שוב נזרקים למערבולת של פחדים והחלטות, שוב אני צריכה להחליט בנושא שאני לא מבינה בו אבל חיי מוטלים על הכף. 

דר' שרון מודיע לי שלפי כל הפרוצדורות הידועות בעולם עליו לנתח ולהוציא את כל הבלוטות-  נישמע משכנע. 

דר' בן ארצי, האונקולוגית שלי, מתנגדת. לטענתה גידולים מיקרוסקופיים אינם נחשבים לגרורה. אם בבלוטה הקרובה ביותר לגידול נמצא גידול כל כך קטנטן, הסיכויים שבבלוטות הרחוקות יהיו גרורות נוספות הוא אפסי –נישמע משכנע.

הנזק שיגרם לי מהוצאת כל הבלוטות, המשיכה וטענה, הוא בלתי הפיך ויהפוך אותי לכמעט נכה, התופעה נקראת לימפדאמה – בשל חוסר בבלוטות, נוצר תהליך של חוסר ניקוז יעיל והצטברות של הנוזל הלימפטי שגורר התנפחות של היד, בעיות בטיסות, שרוול מיוחד על היד, וכל זאת מיותר – גם נישמע משכנע.

הלכתי לבדוק באינטרנט - האורוקל של הזמן המודרני,

אכן יש מחלוקת בין הרופאים. דר' שרון ודר' בן ארצי מייצגים את שתי התפיסות המנוגדות. רופאים הטוענים כי גידולים מקרוסקופיים נחשבים לגרורה ולכן יש לנתח. לעומתם רופאים הטוענים שאין מדובר בגרורה ולכן לא חובה להוציא את שאר הבלוטות כי הסיכוי שתהיינה נגועות הוא אפסי וגם אם הן נגועות, גודל כזה אמור להיות מטופל ע"י הטיפול הכימותראפי והקרנות.

אז עכשיו צריך להחליט, או יותר נכון – להמר. 

הלכתי עם תחושות הבטן שלי ועם האונקולוגית שלי. סמכתי עליה מהיום הראשון שפגשתי בה ואין שום סיבה שאפקפק בהמלצותיה. החלטנו לא לנתח. 

ההחלטה גררה ויכוח רציני עם דר' שרון. אני הקטנה מתווכחת עם מנתח כירורג שד ומודיעה לו שלא יהיה ניתוח למרות ההזהרות שלו. 

ועוד מסר – תיקחו אחריות על החיים שלכם. תשאלו, תתייעצו, תקשיבו לקול הפנימי שלכם ותקבלו החלטה. אל תשאירו את כל החלטה בידיהם של הרופאים. אין לי ביקורת עליהם, אבל הם עובדים לפי נהלים ופרוצדורות והם רוצים 100% ביטחון.

אני בדקתי את שתי דרכים ואת הסיכונים שעומדים לצד כל דרך והחלטתי איזו סכנה אני לוקח על עצמי. כריתה מלאה ומיידית של כל הבלוטות תגרום כמעט בוודאות לנזק בלתי הפיך, לימפאדמה ועל כך אין חולק, גם לא דר' שרון, לעומת זאת אי כריתה משאיר אופציה עתידית של מספר אחוזים שהנגע יחזור. זהו אותו סיכון שקיים גם אם אנתח ואוציא את כל הבלוטות. העדפתי למנוע נזק ודאי עכשווי ולהתמודד עם מה שיביא עתיד. 

לא יודעת אם החלטתי נכון, אבל החלטתי ולא הרשיתי לעצמי לפקפק בהחלטתי כי הייתי מתמוטטת. הייתי מוכנה לקחת את הסיכון ומקווה שלא אתבדה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת