00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

במזל סרטן - חלק כב`

 

 

 

בבוקר חזרתי הבייתה.

כבר כתבתי בעבר שתמיד אהבתי להיות לבד. עם השנים התרחב מעט מעגל הלבד והכיל את המעגל הקרוב של בעלי והבנות ( וגם מהם לפעמים רציתי "לבד"...).

כשילדתי את הבנות ביקשתי, התחננתי , שלא יבואו לבקר אותי בבית חולים. תהליך הלידה הוא קשה ומתיש, המעמד שלי השתנה באחת לאימא, להנקה, ניתוח קיסרי, עייפות. זה ממש לא זמן לביקורי שמחה, באמת שלא הייתי כועסת. אבל כל מי שחשב שהוא קרוב אלי, והיו הרבה כאלה, הרגיש צורך לבוא ולברך אישית והתעלם מהבקשה שלי.

גם החזרה הבייתה מבית היולדות לא קלה, האירגון בבית, חוסר הנסיון כאימא, או מאוחר יותר התמודדות עם שני ילדים וא"כ שלושה. זה תהליך לא קל. גם פה בקשתי מספר ימי חסד להתאוששות והתרגלות. לא עזר לי. כולם חזרו ושבו הביתה לבקר.

כל כך רציתי לחזור הביתה, להתכרבל כמו שבלול, לישון, לישון ולישון ולהיות לבד. לא היה לי כוח לארח את המבקרים לספר על התהליך ולענות על שאלות אין ספור שחוזרות על עצמן - אז איך גילו, ומה היה, ומה יהיה, ומה הוציאו בניתוח, ואיך אני מרגישה. רציתי לצעוק - דיי !!!

אז כמובן הגיעו בני משפחה, וחברים קרובים, ושכנים ומכרים, אני מבינה שזה רק מאהבה ורצון טוב, אבל לפעמים צריך להקשיב לרצון של הצד השני ולא לחנוק מאהבה.

אני הייתי מותשת ועייפה ומעט עצבנית ורציתי להיות לבד, השתוקקתי ללבד המנחם, המרגיע והמוכר שעוזר לי להתמודד עם הפחדים מהעתיד.

ולא קיבלתי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת