00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

אבא ובת 10- שנה עברה

 

 

 

אזכרת שנת האבל בדת היהודית מתקיימת פעמיים - בחודש האחד עשר ובחודש השנים עשר מיום הקבורה. למה? לא יודעת. 

היו ימים קשים. חזרנו לאחור.שיחזרנו את כל התהליך, הידרדרות מצבו הגופני בבית החולים עד שהוא ניפטר, חוסר האונים והייאוש שליווה את התהליך, הרמת הידיים של אבי וחוסר הרצון שלו להמשיך ולחיות, והדעיכה מול עינינו.

הכאב עצום ולא קהה. 

עלינו לקברו. השמש קופחת במרום השמיים ואין פינת צל אחת, אין עץ או שיח לעמוד בצילם, ים של שיש מכל עבר. שיש, אבן קרה ומנוכרת בגווני אפור ושחור שחביבה על האבלים היהודים.מעט מהאבלים מאלתרים עציצים בגדלים שונים כדי להעניק מעט צבע לים השיש האפור.

אימי ממררת בבכי ומספרת לו על געגועיה, אחותי לידה וגם חלק מהנוכחים בוכים.

רק אני עומדת בצד בעיניים יבשות ולא מצליחה להרגיש דבר. 

אני כואבת מאוד, מתגעגעת מאוד ואפילו בוכה אבל לא בבית הקברות. שם אני מרגישה מנותקת, כאילו מסתכלת מבחוץ והאבל אינו נוגע בי.

האבל מגיע פתאום. בקסקט בהיר על ראשו של אדם מבוגר ושבריר שנייה של תקווה ומיד ההבנה שהיא תקווה חסרת שחר, אדם מבוגר המהלך עם ידיים שלובות מאחורי גבו, מעט כפוף קדימה לאיזון, ולשנייה אני רוצה לקרוא לו "אבא", כל קווצת שיער לבן על אדם מבוגר מקפיצה לי את הלב , משחקי המונדיאל השנה בלי אבא שאהב כל כך כדורגל ונהנה משידורי המשחקים בעבר.

והמחנק בגרון והדמעות שפורצות פתאום בלי הודעה, והגעגועים הבלתי נגמרים לצחוקו, לחיכוך הידיים בהנאה, למילה "מצוין" כשהוא שם דגש על ה"צ" . 

השנה שעברה הייתה קשה, או כפי שקראתי במקום כלשהו ש"האושר הוא רגעי ההפוגה בין עצב לכאב".

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת