00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

הטיול לקרואטיה, סלובניה והונגריה - חלק 1

סלובניה וקרואטיה הפכו ליעד תיירותי פופולארי מאז התאוששות הבלקן מהמלחמה, שפקדה אותו בתקופת התפרקות יוגוסלביה לשעבר. הקהל הישראלי נוהר לארצות אלה ואפשר להבין למה: השילוב בין ערים עתיקות, טבע במיטבו, מחירים נמוכים יחסית וטיסה קצרה – הופך את הטיול בהן לאטרקטיבי במיוחד. לאחרונה החלטתי גם אני לבקר שם – וכדי להפוך את החגיגה למושלמת, צירפתי למסע גם את הונגריה. היה זה טיול בן 16 ימים, שנערך במהלך יוני 2010. את הרשמים, שיועלו לבלוג במהלך הימים הקרובים, בחרתי לחלק ל- 3 רשומות נפרדות, שכל אחת תתמקד בארץ אחרת.

 

להלן הרשומה הראשונה: קרואטיה

 

היעד הראשון במסלולינו היה זאגרב (Zagreb) - בירת קרואטיה. מדובר בעיר גדולה, שמבחינה תיירותית אמנם אינה עומדת בקנה מידה אחד עם ערי בירה אחרות "בסביבה" (כמו וינה, פראג או בודפשט), אך יש בה לא מעט שארם אירופאי.

 

 

 

זאגרב משופעת בכיכרות יפות, מבני ציבור מרשימים, מדרחובים הומים ושדרות נאות. זהו כרך שוקק חיים, בעל אווירה מערב-אירופאית, חלונות ראווה נוצצים ואוכלוסייה מקומית הלבושה בצורה עדכנית. היום בו בילינו בעיר היווה פתיחה מוצלחת ומהנה לטיול שלנו.

 

 

 

מזאגרב נסענו כשעתיים אל עיירה בשם סלוני (Slunj) . יש בה רובע קטן וציורי בשם ראסטוק, שמלא בירק, נחלים – ובתי עץ שבנויים על המים. פסענו באיטיות בין הבתים, מכל עבר ראינו עצים, פלגי מים ומפלים (חלק מהבתים בנויים ממש על המפלים עצמם!).

 

 

 

מדובר באחד מאזורי המגורים הפסטורליים ביותר שראיתי מימי. אי אפשר שלא לקנא במי שהתמזל מזלו לגור במקום הקסום הזה.

 

 

למחרת נסענו אל פארק לאומי פליטוויצה (Plitvicka), שהוא אתר התיירות המפורסם ביותר בקרואטיה. מדובר בשמורה שבה 16 אגמים וקרוב ל- 100 מפלים.

 

 

 

בשל העובדה שהאגמים נמצאים במפלסים שונים, נשפכים המים מאגם לאגם תוך יצירת מפלים מרהיבים רבים. למים צבע טורקיז עז – ובתוכם שוחים בנחת דגים שמנמנים (לא רק שאסור לדוג במימי השמורה, אלא אף אסור לשוט ולשחות בה). עמדות התצפית כאן אל המפלים פשוט נפלאות.

 

 

 

שבילי ההליכה בפארק מסודרים מאוד – וישנם מסלולים בדרגות קושי שונות. אנחנו בחרנו במסלול H, בו ראינו את מרבית השמורה. צעדנו בנחת במשך כ- 5 שעות, בהן החיוך לא ירד לנו מהפנים.

 

 

 

מדובר במקום מהאגדות – ממש גן עדן עלי אדמות. די מדהים לחשוב שהמלחמה עקובת הדם שהתחוללה ביוגוסלביה, פרצה דווקא בפנינת הטבע הזאת.

 

 

קוראי הבלוג הותיקים זוכרים בודאי את הטיול שערכתי לדרום אמריקה לפני כשנה וחצי. ההשוואה בין פליטוויצה למפלי איגוואסו מתבקשת. ובכן, לטעמי מפלי איגוואסו פראיים יותר, "עוצרי נשימה" יותר, אולם פארק פליטוויצה קסום יותר. שבילי ההליכה בו תוכננו בצורה מושלמת - ומאפשרים לחזות במפלים מזוויות אידיאליות ממש. החיסרון פה הוא התיירים הרבים, הגודשים את השמורה (בעיקר בסופי שבוע) – וקצת מחבלים בהנאה.

 

מפליטוויצה נסענו כ- 150 ק"מ אל היעד הראשון שלנו על חוף הים האדריאטי: זאדאר (Zadar). בדרך חלפנו על פני כפרים נטושים, שבתיהם ההרוסים מהווים עדות אילמת למלחמה הנוראית שהתחוללה פה.

 

זאדאר היא עיר נמל מוקפת חומה. שרידים עתיקים רבים מתקופות שונות נותרו בה - ומשרים בה אווירה מיוחדת. בשטח קטן יחסית ניתן לראות פה פורום רומאי, כנסייה בסגנון קרואטי ייחודי, מבנים ונציאנים – ואפילו אורגן ימי חדשני.

 

 

 

 

היעד הבא היה שיבניק (Sibenik) .עיר חביבה על חוף הים, שהאטרקציה העיקרית בה היא קתדרלה גדולה ומרשימה, שנבנתה באבן גיר בלבד. בשנת 2000 היא אף הוכרזה כאתר מורשת עולמית. הקיר החיצוני שלה מעוטר ב- 71 פסלים של ראשי אדם (חלקם קצת מפחידים), שעד היום אין יודעים מיהם. יש בעיר הזאת, בעיקר בלילה, אווירה גותית, אפלולית ומושכת.

 

 

 

שוטטנו להנאתנו בעיר העתיקה מרוצפת האבן – וחשנו שחזרנו בזמן אל ימי הביניים. לאחר מכן עלינו אל שרידי מבצר עתיק – ומשם צפינו מלמעלה על נופה היפה של העיר.

 

 

שיבניק היוותה נקודת היציאה שלנו לטיול בפארק לאומי קרקא (Krka). בתחילה חששנו שמא נתאכזב מהביקור שם - זאת בשל החוויה המדהימה בפליטוויצה, שהביאה את הריגוש שלנו מהטבע לשיא מסוים. כמה שמחנו להתבדות. הטיול התחיל בשיט רגוע על נהר הקרקא, שבסופו הגענו אל מפלי Skradinski buk.

 

 

 

משם הלכנו במסלול קסום במשך כשעה וחצי בין מפלים גועשים, מים שוצפים (בעוצמה חזקה יותר מפליטוויצה), בריכות מים נהדרות – ויער יפה עם צמחייה עשירה. בשל העובדה שהיתה זו שעת בוקר מוקדמת, כמעט ולא נצפו תיירים בסביבה. חשנו שהשמורה כולה שלנו. כיף-כיף-כיף.

 

 

 

 

לאחר מכן המשכנו לטייל בתחום הפארק עם רכבנו. צפינו באגמים יפים ובנופים נהדרים.

 

 

 

לאחר שספגנו את הטבע של קרקא במלוא הדרו, המשכנו אל טרוגיר (Trogir). זוהי עיר קטנה בעלת מורשת תרבותית של למעלה מאלפיים שנה, הנחשבת לאחת היפות לאורך החוף הקרואטי.

 

 

טיילנו בשעת ערב בין סמטאותיה הצרות, המפותלות והציוריות - והאווירה היתה רומנטית להפליא. מסביב ניבטו לעברינו בניינים ונציאנים מרשימים, כנסיות עתיקות, מסעדות ובתי קפה הומי אדם. היה זה ערב קסום ומהנה במיוחד.

 

 

היעד הבא היה ספליט (Split), העיר השנייה בגודלה בקרואטיה. חובבי כדורסל רבים מכירים ודאי את ספליט בשל יריבות הכדורסל ההיסטורית עם מכבי ת"א. הקרואטים אגב הם עם גבוה במיוחד, וכשהולכים ברחוב נדמה שכמעט כל אחד הוא שחקן כדורסל.

 

האטרקציה הגדולה בספליט היא ארמון דיוקלטיאנוס, המושך לעיר המוני תיירים מכל רחבי היבשת. הקיסר הרומי ששלט פה במאה השלישית לספירה בנה לעצמו ארמון גדול ומפואר, ששימש כבית מגוריו לאחר פרישתו. כך נראה הארמון בעבר:

 

 

כיום מדובר בשריד של ארמון רומאי, שהשתמר בצורה הטובה ביותר, שהתגלתה עד כה בעולם.

 

 

 

מספליט נסענו לאורך חוף הים האדריאטי אל עבר דוברובניק (Dubrovnik). למרות שמרחק של 216 ק"מ בלבד מפריד בין שתי ערים אלה, אין אוטוסטראדה שמחברת ביניהן (נכון לשנת 2010). הנסיעה מתבצעת במהירות 60 קמ"ש – ונמשכת כ- 4 שעות בערך. היתרון הוא שהדרך עוברת בנוף יפיפה, שמזכיר את כביש סורנטו-אמלפי באיטליה או כביש מספר 1 בקליפורניה. הנסיעה היא חוויה בפני עצמה. קו החוף מלא מפרצונים ולשונות ים כחולות שחודרות אל היבשה, כשמסביב הרים גבוהים וירוקים. בדרך עברנו במעבר גבול של מדינת בוסניה, שכן דוברובניק ממוקמת דרומית למובלעת בוסנית, המאפשרת לארץ זו גישה לים.

 

 

דוברובניק, המכונה "פנינת הים האדריאטי", נחשבת לאחד משני יעדי הטיול המפורסמים בקרואטיה - יחד עם אגמי פליטוויצה. השילוב בין ים, הרים, חומה עצומה, מגדלים, ארמונות עתיקים וכנסיות מפוארות – מגיע בה לשיא תפארתו. זוהי עיר שכמו קפאה בזמן, המשמרת את אווירת ימי הביניים. היא משופעת שכיות חמדה ארכיטקטוניות - והוכרזה כולה כאתר מורשת עולמי ע"י אונסק"ו.

 

 

יש בדוברובניק אוצרות תרבות לרוב, ניתן לבקר בה בבית המרקחת העתיק ביותר באירופה, במבצרים, במוזיאונים מעניינים - ואף בבית הכנסת הספרדי העתיק ביותר, שעדיין פעיל באירופה. גם אם לא נכנסים לאטרקציות התיירותיות השונות, כיף לשוטט בה סתם ככה בין הסמטאות הצרות היפות – ובכל פעם לגלות משהו חדש.

 

 

במהלך הביקור בעיר גילינו, שבתקופת מלחמת העצמאות של קרואטיה, הופצצה דוברובניק קשות מהים, מהאוויר ומהיבשה. קצת עצוב לחשוב שהסרבים בחרו להפגיז, ללא כל הצדקה צבאית אסטרטגית, דווקא מקום קסום שכזה. למרבה השמחה בשנים האחרונות שוקמו ההריסות – וכיום כבר יתקשה התייר להבחין בנזקי העבר.

 

 

החוויה המהנה ביותר בדוברובניק היתה טיול שקיעה נינוח, שערכנו על חומות העיר בשעת ערב מוקדמת. מדובר בחומה ענקית (בגובה 25 מטר ועובי 2 מטר), שנשתמרה בצורה מושלמת. היא נחשבת לאחת היפות מסוגה בעולם.

 

 

מלמעלה צפינו בעיר במלוא הדרה, התמוגגנו מיופיים של רחובות העיר, מהמבנים השונים – ומגגות הרעפים האדומים של הבתים. הצצנו לבתיהם של התושבים המקומיים – וניסינו לדמיין איך זה להתגורר במקום מיוחד שכזה.

 

 

 

 

אחד הדברים המרשימים בקרואטיה, שבולט במיוחד בדוברובניק, הוא הניקיון המופתי בכל מקום. למרות שאת העיר פוקדים מדי יום אלפי תיירים, רחובותיה תמיד מבריקים למשעי. כמעט ולא ראינו חסרי בית ומקבצי נדבות – ובכל מקום תמיד חשנו סדר וביטחון. ניכר כי הקרואטים משקיעים המון בתיירות, השילוט מסודר בכל מקום - ואינפורמציה בלשכת התיירות ניתן לקבל לעיתים כתובה אפילו בעברית. הלוואי ובארץ היתה מודעות כזאת לענף התיירות.

 

בשל העובדה שדוברובניק ממוקמת בדרום קרואטיה, ואילו אנו תכננו להמשיך ולבקר בסלובניה אשר בצפון, נסענו למעלה מ- 8 שעות אל עבר חצי האי Istra. הגענו אל עיירה בשם רוביני (Rovinj), היושבת על לשון יבשה צרה על חוף הים. בשל העובדה ששורת הבתים החיצונית שלה נוגעת במים, היא זכתה בכינוי "ונציה הקטנה".

 

 

 

אמנים קרואטיים רבים מתגוררים ברוביני – ומשרים בה אווירה אומנותית-יצירתית במיוחד. יש כאן שפע של גלריות יפות – חלקן של יוצרים מוכשרים מאוד. כל-כך הרבה השראה יש ברחובותיה של רוביני, שלרגע רציתי גם אני ליטול מכחול ולצייר.

 

 

העיר מורכבת ממבוך של סמטאות צרות, עתיקות, מרוצפות אבן. הבתים בה נאים, צבעוניים ובנויים בסגנון הבארוק. "תפאורה" נהדרת שממש שובה את העין. כמה כיף לשבת פה סתם ככה בבית קפה, ליד מבנים ונציאנים עתיקים – ולהשקיף על העוברים והשבים.

 

התחנה האחרונה בקרואטיה היתה פולה(Pula) . אין הרבה ערים בעולם, שהווה ועבר משתלבים בה בהרמוניה מופלאה כל-כך כמו במקום הזה. זוהי עיר מודרנית, שתקופת השלטון הרומי עדיין ניכרת בה. במרכזה ניצב אמפיתיאטרון ענק שנשתמר היטב, אשר הכיל יותר מ- 20 אלף מקומות. יש פה גם שער ניצחון, מקדש רומאי עתיק – ושרידים של פורום רומאי.

 

 

 

כל הממצאים העתיקים הללו שוכנים ליד מדרחובים תוססים, העמוסים בחנויות ובתי קפה. הרמוניה של ישן וחדש, הווה ועבר – המתמזגים בטבעיות זה עם זה. במובן הזה מזכירה פולה את רומא.

 

 

 

ומה לגבי האוכל? ובכן, קשה לומר שנהנינו מהאוכל בקרואטיה כפי נהנינו מהאטרקציות התיירותיות בה. באזור חוף הים האדריאטי המטבח האיטלקי שולט בכיפה – אך הרמה רחוקה מאיטליה. מסעדות המגישות אוכל קרואטי אותנטי, נדירות למדי בחלק זה של הארץ. פה ושם ניכרות השפעות הונגריות על האוכל המקומי (תבשילי גולש, פפריקה – וכמובן בלינצ`ס), אוסטריות (שטרודלים) או טורקיות (בורק).

 

 

 

בתי הקפה בקרואטיה זוכים לפופולאריות רבה ע"י המקומיים. להבדיל מישראל, בה הרשתות הגדולות כבשו את אהדת הקהל, בקרואטיה לבתי הקפה אווירה ייחודית יותר. בניגוד לישראל, בה מטושטש מאוד ההבדל בין בית-קפה למסעדה, בקרואטיה ההפרדה ברורה מאוד – ברוב בתי הקפה לא מגישים אוכל כלל.

 

 

 

מקרואטיה חצינו את הגבול לסלובניה – ועל כך כבר אמשיך אספר בפוסט הבא...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

56 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת