44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

פוסט מסע - היום האחרון לצעדה למען גלעד שליט

   כמו שציינתי בפוסט הקודם, ביום שישי השתתפתי בצעדה האחרונה למען שחרורו של גלעד שליט. נועם, אביבה וכל משפחתו של גלעד נתמכים באלפי ישראלים יצאו ממוצא לעבר ירושלים. אחרי הצהריים הגענו לגן העצמאות (שם אירוני בהתחשב במצבו של גלעד) ובשמונה בערך נערכה שם העצרת המרכזית. היה מרגש לראות את כל הצועדים ולצעוד יחד איתם במטרה משותפת, באמונה ובלהט רב להשפיע ולא לשכוח את גלעד.

אני הייתי רק ביום אחד, היו שם אנשים שליוו את המשפחה מאז צאתם לדרך בצפון הרחוק. אחד הרגעים המרגשים מבחינתי היה בבנייני האומה. עצרנו שם למנוחה לפני המשך הצעידה ברחבי העיר. אנשים רבים כל כך מילאו את הבניין ואת המתחם. בסוף המנוחה יצאה משפחת שליט והחלה את דרכה בראש הצעדה. לאורך כל היציאה שלה מהמתחם נעמדו בספונטניות אנשים ומחאו להם כפיים. מחווה קטנה למשפחה שעוברת כ"כ הרבה סבל כבר ארבע שנים. משפחה רגילה מהצפון שהפכה לפתע למוקד תקשורתי. בלי שהם רצו זאת, הם מצאו עצמם בעין הסערה, לפתע במקום להשקות את הגינה הם צריכים לשאת נאומים ולצאת לצעדות מתוקשרות ברחבי הארץ ולהתמודד עם תומכים ומתנגדים שהם בכלל לא מכירים. והכל בשביל שהדבר המתבקש יקרה וילדם יוחזר אליהם מהשבי. אנחנו מבחוץ לא יכולים להרגיש את הצער האמיתי שלהם, את הסבל ואת הרגשת הניתוק הסוריאליסטית שהפכו להם לשיגרה. אנחנו יכולים רק להזדהות איתם, לתמוך בהם לרגע ולקוות שהעתיד יאיר להם פנים. לקוות שבזכות מעט התמיכה שלנו והצעידה שלנו משהו ישתנה לטובה. כמה הבנה ורגישות היו ברגע הזה, במחיאת הכפיים הזו, בנסיון להעניק להם כוח וחוסן נפשי להמשיך להאבק למען בנם, לפני שיהיה מאוחר מדי.

    הפוסט הקודם ניסה להיות לוגי, היום אני כותב משהו הרבה יותר חווייתי וריגשי. כן, רגש, אותו חלק שכל כך אוהבים להתקיף לאחרונה וחבל כי הוא חלק אינטגרלי וחשוב ממי שאנחנו. ללא רגש לא נדע מהם מטרותינו ולא נדע לכוון את עצמנו לכיוונם. לא יהיה לנו מוסר כי לא נוכל להרגיש הזדהות ואמפטיה עם האחר, ויהיה לנו קשה לבחור את העדפותינו בין האפשרויות הלוגיות השונות הניצבות בפנינו. אנו מחסירים ידע רב אם אנו מתעלמים מהחלק הרגשי שבנו, ולכן צריך לקחת אותו בחשבון בקבלת ההחלטות שלנו, כי אם נרצה ואם לא הוא כבר נמצא שם. אסור לפחד מהרגש ולנסות ולהדחיק אותו ולהתעלם ממנו. הרי הפחד בעצמו גם הוא תגובה ריגשית ועדיף שהיא תהיה מודעת. צריך להעלות את הרגשות השונים למודעות ולקחת אותם בחשבון. מכאן שהטענה שאסור לערב רגש אלא צריך להחליט רק לפי הגיון קר היא טענה מגוחכת ובלתי אפשרית. תמיד אנחנו מקבלים החלטות בעזרת הרגש שמכריע בין האפשרויות הלוגיות הניצבות בפנינו. אם תנסו לחפור לעומק ולהבין למה עשיתם החלטה מסויימת ולא אחרת תגלו שהרגש הוא הדבר שמניע אותנו בחיים ולא ההגיון (למשל, אני מריח ריח טוב של צ'יפס אבל מחליט לא להכנע לדחף לאכול אותו כי חשובה לי הבריאות. נשמע החלטה הגיונית, אבל למה חשובה לי הבריאות? כי אני מפחד לאבד את איכות החיים שלי בגיל מבוגר. הנה הגענו לרגש הראשוני שבגללו בחרתי לנהוג בצורה אחת ולא אחרת). אם הרגש תמיד נמצא איתנו עדיף להיות מודע לו כדי לשלוט בו ולא להתעלם מקיומו. 

  כמו שרשמתי בפוסט הקודם, הצעדה הזו היתה הפגנת כוח הדמוקרטיה (כך גם ההפגנה הקטנה שהיתה מנגד בכיכר צרפת נגד שיחרור האסירים והעובדה שההפגנות עברו בשקט). צעדנו, הקמנו רעש ומקצב בעזרת תופים, מצילתיים ומשרוקיות והבענו את מחאתנו ברחבי ירושלים. אנשים רבים הצטרפו אלינו בדרך או עמדו בצדדים ותמכו. אזרחים מכל קצוות הקשת הפוליטת, חילונים, דתיים, חרדים כולם שיתפו פעולה והתאחדו לרגע. ליווינו את המשפחה מתוך הזדהות עם מצבם, כמה זמן אפשר לחכות ולסבול בשקט? הם חיכו לממשלות השונות שינהלו את המו"מ ויקבעו את המחיר וישחררו את גלעד, אבל כמה אפשר לחכות? כבר ארבע שנים עברו והכל קפוא. בסוף הוא יהפוך לעוד מקרה רון ארד, ואת זה אנחנו לא רוצים שיקרה, אסור לוותר על אדם אחד ,ללא החלטתו, בשביל טובת הכלל (אתם כבר יודעים מהפוסטים הקודמים עד כמה זה נוגד את הערכים הבסיסיים של החברה המודרנית שלנו). מה קרה לפתגמים כמו "כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו" או "אל תעשה לחבריך מה ששנוא עליך"? זוהי עוד דוגמה לחשיבות הרבה של הרגש, ללא רגש אין אמפטיה לאחר ולא יכול להתפתח מוסר. אם אי אפשר להרגיש הזדהות עם האחר ואי אפשר לנסות ולהכנס לנעליו באמצעות הרגש, אין כל סיבה להתחשב בו ולהכיר בקיומו ולכן אין סיבה לפתח גישה מוסרית. אנחנו לא רוצים רובוטים בעלי הגיון קר שיחליטו החלטות, אנחנו רוצים בני אדם שיקחו בחשבון בקבלת ההחלטות רגישות לאחר שמובילה לקבלת החלטות מוסרית. איך אפשר להצהיר הצהרה כמו שרון חולדאי הצהיר שלפעמים צריך לוותר על חייל אחד למען השאר? למה שאנשים יסכימו לוותר בשביל מנגנון המדינה על הזכויות שלהם לתקופה מסויימת ולהפוך לחיילים כאשר המדינה אפילו לא מבטיחה לנסות ולהחזיר אותם בכל מחיר?

במילים אחרות, ברור שצריך לעשות מו"מ חכם מול הצד השני. אבל גם ברור שיש לנו ערכים מסויימים שעל פיהם אנו חיים ולא נזרוק אותם רק בגלל שהצד השני לא מקבל את הערכים שלנו. בסוף היום צריך להיות לנו ברור שאנחנו משחררים את גלעד ואם רואים שהמו"מ מוצה ולא מתקדם יותר, אין ברירה אלא לשלם את המחיר ולשחרר אותו. עד מתי הממשלות יתעלמו מתפקידן, ומה יקרה לנו, למורל ולצבא אם נוותר על המוסר והשלטון לא יעמוד בהתחייבותיו הבסיסיות ביותר?

אחרי שראינו עד כמה הרגש חשוב, הנה שיר יפהיפה שמבטא רגשות אלה. השיר 'כשתגדל' של יהודה פוליקר. הוא הופיע בסוף העצרת למען גלעד ושר את השיר הזה. המילים החזקות הפכו משמעותיות עוד יותר בהקשר של גלעד. תקשיבו למילים, תקראו אותם מתחת לקליפ וכך ננסה לקשור את ההגיון והרגש ביחד לקבלת הבנה כוללת ועמוקה:

כשתגדל

מילים: יעקב גלעד

לחן: יהודה פוליקר

חכה שתגדל, אמרו לך לא פעם
איש אחד גבוה ואשה נמוכה
אם לא תאכל לא תגדל אף פעם
ילד טוב משאיר צלחת ריקה
תגדל, תגדל ותהיה גנרל
תהיה אסטרונאוט ותעוף לחלל
אתה לא רצית להיות אפילו חייל
או סתם להיות כמו כולם כשתגדל
אבל, אותך אף אחד לא שאל.


כשתגדל ותראה איזה ילד
אז תגיד לגוזל לא צריך שתגדל
כשתגדל ויהיה לך ילד
שיבוא וישאל מה יהיה כשאגדל
אז תגיד לו עזוב, אל תשאל.


לך הביתה, עזוב את בית הספר
אמרו שממך כבר לא יצמח שום דבר
אשה גדולה ואיש במשקפיים
ימשיכו לרדוף עד הסוף עד עפר
תגדל, אל תתערבב בקהל
תשקיף מן הצד תתנדנד בערסל
אתה לא רצית להיות שם בכלל
אז מה, אותך אף אחד לא שאל
אתה נשארת גוזל שנפל.

כשתגדל ותראה איזה ילד
אז תגיד לגוזל לא צריך שתגדל
כשתגדל ויהיה לך ילד
שיבוא וישאל מה יהיה כשאגדל
אז תגיד לו עזוב, אל תשאל.

אפשר לנתח את השיר המרגש הזה, יש בו הרבה עומק, אך לזה נקדיש פוסט נפרד. רק שימו לב לשורות "אתה לא רצית להיות אפילו חייל.. אבל אותך אף אחד לא שאל". המשפט הזה משקף את חוסר הבחירה של האדם, את הכוח הדורסני שאפשר להפעיל על היחיד ולהכריח אותו לעשות דברים שהוא לא רוצה. בגלל האמת המרה הזו המסקנה של השיר בפזמון היא לענות לילד ששואל מה יהיה כשאגדל, עזוב אל תשאל, לא כדאי לך לדעת איך ירמסו לך את החופש להיות עצמך כשתגדל. כנגד זה ניסינו לפתח את הערכים הליברליים, ערכי העידן המודרני (קראתי לזה גם ערכי החילוניות) שדובר עליהם בפוסטים הקודמים. ערכים שמנסים לתת את הכוח ליחיד ולמנוע ממנגנונים גדולים לרמוס את היחיד. לכן הערכים הללו כה חשובים ולכן כ"כ חשוב להמשיך ולהילחם עליהם ולפתח אותם בייחוד כאן במדינה הצעירה שלנו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת