00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תופרת חלומות

יש לה מה להגיד

יש לה מה להגיד אבל היא לא מטיפה.

יש לה איך לעזור אבל היא לא כופה.

קוראים לה לילך רוכל ויש לה בלוג מצוין, ששופך אור על דרך חינוכית נקיה מיחסי עליונות ויחסי שולט נשלט. היא לא מרגישה מנוצלת, הילדים שלה מכבדים אותה. הטינאיג'רים שלה וילדיה הצעירים יותר (עדות אישית), הם מהילדים הנחמדים באמת האלו, שאפשר לסמוך עליהם במאה אחוז ובעיניים עצומות ולדבר איתם בגובה שווה והנאה גדולה, בעיקר כי הם גדלו בסביבה שמכבדת אותם ומעניקה להם את המרחב להיות מי שהם.

פעם חשבתי אחרת. מותר לשנות דעה.

פעם דיברתי במונחים של "בודק גבולות", "עושה דווקא", "מנסה לשלוט בי".

כל המושגים האלו נכונים אולי לגבול בין שתי מדינות עוינות, ולפעילות מלחמתית. לא ליחסים בין הורים לילדים, לא ליחסים בין אנשים קרובים בכלל.

יחסים בתוך המשפחה ראוי שיתבססו על כבוד הדדי, על התיחסות לכל פרט במשפחה כחשוב באותה מידה. בין שווים.

מצחיק, עכשיו כשאני חושבת על זה, היתכן שאנו כמדינה נמצאים ביחסי מלחמה עם שכנינו וסביבתנו עוד מהבית? האם אנו מתייחסים לכל מה שקורה דרך משקפי ה"בודקים גבולות"?

האם כשנעשה שינוי מבית פנימה, נצליח להפוך לחברה שמכבדת את כל פרטיה ונזכה לשלום פנימי וחיצוני?

אז הנה שיעורי הבית (אני יודעת, חופש גדול. זו הזדמנות מצוינת לשיעורים בהורות)-

לקרוא פוסטים של לילך רוכל. לקרוא, להרהר, לחשוב, להגיב. ובעיקר, לתת אופציה לדרך החינוכית הזו. גם מסע גדול מתחיל בצעד אחד קטן. הבלוג של לילך הוא הצעד הקטן שלכם. לכו על זה!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עינבלית אלא אם צויין אחרת