00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמאmommy

לחגוג עצמאות באמריקאית - 4th of July

ואחרי שנמחקה לי כל הרשימה, בגלל לחיצת כפתור אחת קטנה, ואחרי מיליון צעקות של "לא!!!!" "לא!!!!!" "לא!!!!!" הנה אני מתחילה מהתחלה, זה מן הסתם יצא שונה מהקודם (למה??? למה???),  ועכשיו אני אלחץ על save מיליון פעמים עד שאני אסיים לכתוב הכל.

ועוד דבר קטן שיש לי להוסיף, לפני שאני מתחילה עם הכל מחדש: "לללללללללללללללללללאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
ואחרי שנרגענו, ושאני אלחץ שוב על save, הנה אני מתחילה מחדש...

לפני חמש שנים, כשהגענו לכאן, יצאתי לרחובות ברוקלין לבדוק איך חוגגים באמריקאית את יום העצמאות. והסממן הראשון שחיפשתי היו הדגלים. אבל לא מצאתי אותם. זה מעניין, בהתחשב בעובדה  שאם יש משהו שחזק מאוד אצל האומה האמריקאית, הינם הדגל וההימנון. ודווקא אצל העם שכל כך מקפיד לקשט את הבתים והחנויות לפני כל חג וכל אירוע גדול, או קטן, הארבעה ביולי נשכח לו שם, לא דגל, ולא כחול ולא אדום ולא לבן, ולא כוכבים. שום כלום!
אז איך הם כן חוגגים? אתם שואלים?
1. בשר, עוף, נקניוקיות, המבורגרים, צלעות, פירות ים, לובסטרים, והכל על האש, או איך שידידינו קוראים לזה באמריקאית נפנופית: BBQ והרבה בבקשה! ולמי שמעוניין בהרחבה, ליחצו כאן (אותי זה הצחיק).

2. משם חשוב מאוד לטפל באדמיניסטרציית החופשים.
השנה, החג נופל על יום ראשון, שהוא בכל מקרה יום חופש, לא פייר, האמריקאים אומרים, ומייד כדי לפצות, יום שני מצטרף לו ומפצה, שיהיה כמו שצריך יום חופש אמיתי.

3. ועכשיו אחרי שיש את כל הבשר שצריך, אפשר לצאת לשופינג, לחזור הביתה ולאכול!

4. ובערב על בטן מלאה, אפשר לראות זיקוקים בכל הצבעים, והכי חשוב שיהיו שם: אדום, לבן וכחול וגם פרצוף מחייך מכל הכיוונים, כי אחרת הגדול שלי לא הולך לשום מקום!

בעודנו מדסקסים במהלך ארוחת הערב של יום שישי, מה נעשה בסופ"ש הארוך, הבעל, בלי שום הודעה מוקדמת הפריח זיקוק דינור לאויר ושאל: "מה דעתך שניסע לים ב- 4 ביולי"?
מילה פשוטה, ים, בסך הכל 2 אותיות. אבל כשמצטרף אליהן: חול, שמש, ומים קרים, מדובר באחד הדברים היותר מפחות אהובים על הבעל.
"כן!" עניתי כשדמעה מנצנצת בעייני, וליתר בטחון צבטתי את עצמי צביטה קטנה, כדי לוודא שלא מדובר בחלום קטן. האמצעית שעשתה את עצמה לא שומעת, צבטה את הגדול, וכשנשמעה בחלל זעקת ה"אחחחחח" של הגדול ידענו כולנו שזו מציאות, אנחנו נוסעים לים ב- 4 ביולי וזה סופיֱ  עם החול, והמגבות, והקרם הגנה, והאבטיח, והענבים שיתמלאו בחול וישמיעו פחצצצ פחצצצ בכל פעם שנלעס מהם, אנחנו נוסעים לים.
אחרי 3 שעות, 300 תיקים, קרם הגנה מספר 70 שנמרח על כולנו (מלבד הכתף הימנית של הבעל, סליחה סליחה) העמסנו את שלושת ילדינו ותיקינו, ויצאנו בשעה 9:30 בבוקר לכיוון חוף הים, כשברקע מתעופפות להן מולקילות אויר חמות בגובה 36 מעלות בצל.
החוף שנבחר בהמלצת מספר חברים ומומחים לנושא, הוא חוף Jacob Riis, או יותר נכון פארק ג'ייקוב ריס, שנמצא ב- Rockaway קווינס.
לאחר 25 דקות של נסיעה חלקה (איפה הפקקים??? חג היום לא?), הגענו לחוף. את פנינו קיבל הריינג'ר של הפארק בבגדים ירקרקים חיוורים, ודרש עבור החניה 5 סינגלים
ירקרקים (שטרות של 1 $ ). ובעוד הריינג'ר סופר את המעות ומנפנף לנו בכובעו רחב השוליים, הפלגנו לכיוון החניה העצומה, קרוב קרוב לכניסה אל החוף.
יצאנו עם 300 התיקים, ושלושה ילדים מקפצים לכיוון החוף. לא לפני שעברנו רצועת דשא צהבהבה ירקרקה חיוורת, שהכילה מאות אנשים שהגיעו השכם בבוקר, כדי להקים חופה רחבה, שמתחתיה הונח שולחן מתקפל עצום, לידו שכנו 30 צידניות, כל אחת בגודל של פיל תאילנדי, ובתוכן כנראה הסתתרו, פרה, חזיר ותרנגולת גדולה, ולידן חבית עצומה, מלאה בקרח, שהכילה ערימות של קופסאות מיץ, (שאני משערת שמתחתיהן הונחו בשקט בשקט בירות קרות ומרירות שאסורות באיסור מוחלט בכניסתן אל החוף). אם אתם זוכרים השעה היתה רק 10:00 בבוקר, אבל זה לא הפריע לראש החבורה לנפנף וליתר החבר'ה לשבת מסביב מיובשים מהטמפרטורות הגבוהות, על כסאות מתקפלים ולחכות שהבשר יזרום.
לפני שהספקנו להגיד ג'ק רובינזון, או לספוג מטח עשן, נגמרה רצועת הדשא, והתחילה רצועת הבטון שהובילה אל החול. ו
לפני שהספקנו לשקוע בחול, כבר טבלנו את הבוהן של כף רגלנו השמאלית במי הים, כדי לוודא שהם קרים מדי.
אז תזכרו, אם בא לכם חוף שמגיע מהר, וגם החול נגמר מהר, תלכו ל- Jacob Riis רק על זה החוף מקבל ממני הרבה מאוד נקודות.




בדרך חזרה הביתה, למרות האבטיח, והנקטרינות, והדובדבנים, והמשמשים והפתי בר, וחטיפי הגרנולה, וה- gold fish (חטיף ילדים אמריקאי ידוע לשימצה). עדיין היינו כולם רעבים. ואם ב- BBQ מדובר, עצרנו במקום נחמד, שמכונה על ידי ילדינו "מסעדת מו מו" בגלל פסל הפרה הגדול ששוכן מחוץ להמבורגריה הזו בפינה של רחוב 9 והשדירה השביעית בפארק סלופ. הזמנו המבורגרים ונקניקיות, עם צ'יפס נחמד בצד. והנה לכם על האש מאולתר.

ואחרי שנחנו טוב בצהריים, הגדול והאמצעית לא ויתרו על זיקוקים, כי בכל זאת, תודות לרשת הכלבו- Macy's, העיר נהנית מהרבה דברים ואחד מהם הוא מופע הזיקוקים של ה- 4 ביולי. המופע מתחיל רק ב- 21:20, מכיוון שרק אז מחשיך.
השנה המעצבנים החליטו לעשות את מופע הזיקוקים לאורך ה- Hudson River בצד המערבי של העיר.
אחרי מסע חם ביותר לתחנת הרכבת, שהחליטה להגיע רק אחרי חצי שעה (זה תמיד קורה כשהכי צריכים אותה). ירידה מהרכבת ברחוב 23 והשדירה השמינית, טיפוס במדרגות וצעידה עם עוד המונים רבים לשדירה ה- 12. הלכנו והלכנו עד שההמונים הבהירו, שזהו. כאן נעמדים ומחכים. אז התיישבנו עם אלו שהתיישבו בצד על המדרכה, אכלנו סנדוויץ', ושיחקנו את משחק הניחושים. זה המשחק שהגיסה הגאונית הכירה לילדים, בדיוק בשנה שעברה, במרחק בלוקים ספורים למעלה, באותה שעה, כשכלו כל הקיצין, כשהם היו יותר מדי עייפים, ויותר מדי מהכל, אז התחלנו את משחק הניחושים.
חושבים על משהו ובעזרת שאלות וניחושים צריך לגלות על מה חושבים. אין להם הגבלה על מספר השאלות, הם שואלים עד שהם מגלים. ובסוף הגיעו הזיקוקים. ואחרי 20 דקות שצעקנו עם כולם ביחד wow, ומחאנו עם כל ההמון כפיים, צעדנו עם כולם לאט לאט לרכבת ומשם הביתה עייפים, עייפים, כי התעקשנו לא לנוח בצהריים....




עכשיו תקשיבו, בינינו, אולי זה הגיל, אולי הרבה זיקוקים שכבר ראיתי, אבל היה קצת מאכזב. אני חושבת שליבי עדיין שבוי במופע הזיקוקים המאוד מוצלח שראינו בבוסטון ב- 4 ביולי, לפני שנתיים. אז סליחה מייסיס וסליחה ניו יורק, אולי בשנה הבאה, כשתחזרו להראות את המופע בפסל החירות. השנה זה היה

לפחות היתה לנו חגיגת עצמאות משלנו, החגיגה התחילה, לא לפני שקמתי בקפיצה מטורפת וסלטה משולשת מהמיטה בשעה 10:00 בבוקר וצעקתי לבעלי: "הקטן"!!!!! רצתי לחדר שלו, כדי לגלות שהוא עוד ישן.  הוא התעורר מוקדם בבוקר לשתות בקבוק, שיחק קצת, ונרדם חזרה במיטה שלו עד 11:30 בבוקר (הוא כנראה התעייף מהמחשבה על מה שהוא יצטרך לעבור בעוד כמה שנים שהוא יהיה גדול כמו האחים שלו). והאחרים? התעוררו ב- 10:30.
ואנחנו מקווים שיום אחד יהיו לנו עוד הרבה בקרים כאלו, רק בלי כאבי הגב בבקשה....

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל noaronen1 אלא אם צויין אחרת