00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

במזל סרטן - חלק כא`

 

 

הגיע היום.

בבוקר הגעתי לבית חולים להזרקת החומר הרדיואקטיבי. בחדר מיוחד שכבתי על הגב, והרמתי ידיים, בעזרת מכשיר מתאים הרופאה בדקה את האזור הלימפטי, צילמה מספר צילומים, וסימנה בעט מיוחדת את הנקודה החשודה. 

הגעתי אחה"צ לניתוח בבית חולים עתידים בהרצלייה, קיבלתי מעין סוויטה פרטית, ליווה אותי שמוליק האחד והיחיד. לא הסכמתי שיתלוו אלינו אנשים נוספים, למרות שרבים רצו להצטרף.  כבר סיפרתי שאני אוהבת להיות לבד, ולפעמים דאגה ואהבה של אחרים יכולים להיות מעיקים. זה היה רגע פרטי ואינטימי ששמוליק ואני חלקנו אותו.

הטיפול והשירות היו מעולים ולא התחרטתי לרגע שבחרתי בדרך הזו ולא בית חולים ממשלתי. האחיות והרופאים היו נעימים ורגועים, המרדים שנבחר לבקשתי ע"י דר' שרון, היה חביב והסביר לי את התהליך. הוא אפילו דאג לכרית חימום בגב כי חדר הניתוח ממש קר.

התעוררתי כשעה אחרי הניתוח ושמוליק לצידי. הייתי מטושטשת והועברתי לחדרי.

דר' שרון הגיע ודיווח לי על הניתוח. הוצא הגוש בבקוטר ש כ- 5 ס"מ כולל שוליים. כן הוצאו 4 בלוטות זקיף בחתך קפוא (כך נקראת השיטה), בבדיקה מקרוסקופית נראה שהן אינן נגועות, אבל הן ישלחו לבדיקה במעבדה.

מהר מאוד נרגעו תופעות הניתוח ורעב אימים תקף אותי. הייתי בצום מהצהריים וכנראה המתח הוסיף את שלו. די מהר קבלתי ארוחה נכבדה ואכלתי בתיאבון בריא, שמוליק צחק ואמר ששום דבר לא פוגע בתיאבון שלי. וזה נכון. דווקא במצבי מתח ומאמץ אני רעבה - בדיוק ההיפך מאלה שהתיאבון נעלם להם. ( כמובן שהלוואי וזה היה אחרת..)

נזכרתי בתקופת היותי חוקרת מתחילה, וטיפלתי במקרי מוות שונים. מיד לאחר שהסתיים הבירור הראשוני, היה תוקף אותי רעב בלתי ניתן לשליטה. התברר לי שהתופעה מוכרת ואחרי הטיפול במקרה נהגנו לנסוע לאכול, אפילו באמצע הלילה. היו שאמרו שזו מעין התמודדות של הנפש עם המוות, לא נכנסתי להיבטים הפסיכולוגיים של התופעה, אבל אכלתי בתיאבון רב.

מיד עם תום לידת אחת הבנות, העבירו אותי לחדר ההתאוששות. השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, ואני – רעבה !!!. שמוליק חיפש באזור מסעדה או קיוסק פתוחים אבל הכל היה נטוש.  נכנסתי ( דידיתי..) לחדר המנוחה של האחיות ואכלתי לחם וגבינה שמצאתי במקרר. רק אז נירגעתי והלכתי לישון.  

מאוחר יותר, לפני הטיפול הכימותראפי הדו שבועי, היינו עוברים דרך מאפיה וקונים כמויות של לחמניות מתוקות, עוגיות וכד' – לכל הנוכחים, אבל רבים מתוכם הסתכלו עלי ועל האוכל בתימהון- הרי "כשחולים" אין תיאבון !! ואני יושבת שלוש שעות, עם עירוי מחובר לי ליד, קוראת ספר ומכרסמת לחמניות...

אצלי זה בהחלט "האוכל מנחם" וחבר ורע.

זהו. החלק הזה מאחורי. הרגשתי נקייה. הייתי בטוחה שתתקבל תשובה שלילית. אני יכולה להשתתף בארוחת ליל הסדר בתור חג החירות הפרטי שלי 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת