00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יצירה בין נמשים

גילגולה של שמיכה

 זה מתחיל כך - בשנת 1920 חיה צעירה יהודיה בשם לוטה טננצפף בוינה שבאוסטריה. לקראת נישואיה לסם (שלמה) קלינהוף, כיאה לעלמה ממעמד מכובד ישבה ועמלה על הכנת הנדוניה שלה שכללה בין היתר כיסוי למיטת כלולותיה. כיסוי המיטה כלל ריקמה , תחרה ואף ריקמת מונוגרמה של שם המשפחה. ברבות השנים נולדה לה בת בשם אילזה - יהודית.

בשנת 1938 עם סיפוח אוסטריה ע"י הנאצים ברחו בני משפחת קלינהוף כשרק בגדיהם על גופם והצליחו להגיע לפלסטינה.

בשנת 1945 עם תום מלחמת העולם השנייה – הגיעה במפתיע לנמל חיפה מכולה ובה חלק מרכושה של משפחת קלינהוף. רכוש אותו אספה ושמרה קטה, המטפלת הנוצרייה של אילזה לאחר שגילתה כי ברחו. בין החפצים שהגיעו במכולה היה אותו כיסוי למיטת הכלולות.

בפלסטינה  שכבר הפכה למדינת ישראל גדלה יהודית ,נישאה ונולדו לה 2 בנות ,  בשלב כלשהוא כנראה בסביבות 1978 (לפני 32 שנה)לקחה דורינה הבת הבכורה את כיסוי מיטת הכלולות ההוא וצבעה אותו בצבע בורדו , כמה שנים לאחר מכן לקחה מיה הבת השניה (וגם חברה טובה שלי) את כיסוי המיטה הצבוע בורדו, גזרה אותו לשלושה חלקים והשתמשה בשני החלקים הקיצוניים עם שולי התחרה היפים ככותרות וילון בדירת הסטודנטים שלה...

הוילונות עברו עם מיה כמה דירות והיו בשימוש הרבה שנים עד שנגנזו להם בארון...

לפני כ-4 שנים באחד מביקורי אצלה שלפה מיה את השקית עם אותם 2 וילונות + החלק האמצעי שלא היה בשימוש ואמרה או שתקחי או שאני זורקת - אני לא שומרת את זה יותר , מה פתאום לזרוק ? אני כל כך אוהבת את הוילונות האלו - ברור שלקחתי, לקחתי ושמתי בארון (במקום לא נוח כל פעם השקית התגלגלה החוצה ...) לא היה לי רעיון מה אני עושה עם זה , העברתי את זה מצד לצד בארון שלא יפריע... עד שיום אחד סוף סוף הבריקה המוזה והרעיון הגיע  - את הוילון  אחבר לבד משובץ שיתן לו מראה קליל יותר וכדי להשלים את התמונה מתוך החלק הנותר אחתוך ריבועים ובשילוב עם עוד בדים - אכין קווילט.

כאן המקום לציין שלאורך השנים הייתי בטוחה שהוילונות המקסימים של מיה היו עשויים ממפה ישנה מבית אמא, לא מזמן באחד מביקוריה אצלי כשהראתי לה את השמיכה הגמורה אמרה מיה משהוא על מקורה של השמיכה , סקרנותי התעוררה , פניתי לסבתא יהודית - אמה של מיה ואז נפרש בפני כל הסיפור, כשנודע לי שזה היה כיסוי למטת כלולות שהוכן כנדוניה - נתקפתי ייסורי מצפון על כך שגזרתי חפץ שהוא בעל ערך רגשי כל כך עמוק , אבל כדי להשקיט את מצפוני אני אומרת לעצמי שהוא הגיע אלי כבר צבוע וגזור בחלקו ובכל זאת יצא ממנו משהוא לא רע...  וגם סבתא יהודית שאותה תמיד אהבתי מאד התרגשה מעצם העלאת הסיפור והחיפוש אחר הזכרונות  ואני שמחה שששימחתי אותה.

כמה קל להחליט על הכנת קווילט , לעשות לא כל כך פשוט ,אבל ניסיתי, במשך למעלה מחצי שנה חפרתי ברשת כדי להבין את התיאוריה של הקווילטים בו זמנית התחלתי באיסוף הבדים עד שהגיע היום והרגשתי שהצירוף הרצוי נמצא ואפשר להתחיל.

החלטתי להכין רק את הטופ (החלק עם הדוגמא) כמו ראג קווילט שהוא שמיכת טלאים שבה החיבור בין הטלאים הוא חיצוני עם שוליים פרומים , שלבי העבודה היו כאלו :

  1. לגזור את החלקים ולסדר אותם לפי הסדר המתאים לשמיכה
  2. לתפור אותם ליריעה אחת
  3. ואז מגיע החלק המטורף של גזירת המוני גזירים קטנים לאורך כל החיבורים בין הריבועים
  4. להעביר במכונת כביסה ומייבש 2-3 פעמים כדי שכל הגזירות הקטנטנות האלו יקבלו מראה "פרום"
  5. השלב הבא הוא צירוף כל החלקים -  טופ, מילוי ובד תחתון כמו סנדוויץ' לתפר (ת' בקמץ ופ' בסגול) אותם ביחד כלומר לגרום לסנדוויץ' לא להתפרק 
  6. לחבר את האפליקציה הלבבית שרקמתי לקישוט
  7. ולבסוף לחבר את רצועת הגימור מסביב (הבינדינג) בתפירה ידנית

האמת כשהתחלתי לא תיארתי לעצמי עת גודל הפרוייקט שאליו אני נכנסת...

השמיכה יצאה ענקית -  1.6מ' * 2.1מ',  המילוי הוא פליס, ולמטה יש בד כותנה בפסים דקיקים של ורוד לבן שלא צולם.

 לאחר הכביסה הראשונה הגיע הקטע הגדול - ברגע שהוצאתי את הטופ (חלק הבד העליון העשוי מעשה טלאים) מהמכונה ראיתי שריבועי התחרה הישנים - ההם שנצבעו בצביעה ביתית לפני 32 שנים הורידו צבע, על הכל ! למשך כחצי דקה נפל לי הלב לתחתונים, החלפתי צבעים בערך כמו השמיכה  אבל אז לאט לאט התחלתי לשים לב לתוצאה המוצלחת - כל הבדים שמרכיבים את השמיכה נשטפו בגוון וורדרד שנותן להם מראה מאוחד ונעים, כל בד קיבל את הצבע לכיוון קצת אחר אבל כל הבדים קיבלו אותו כך שזה אפילו יצא לטובה, פווווווו :(:P

כשהתחלתי בהכנת השמיכה ייעדתי אותה כאמור לעינת - אז בת 14 , בינתיים עינת גדלה (תרתי משמע), נכנסה לשיאו של גיל העשרה והודיעה שהשמיכה מקושקשת מדי והיא לא מעוניינת בה ,השמיכה וכל שאר הפרוייקט שינו ייעוד ועברו לחדר של שירה שתמיד מקבלת הכל (כמעט) בשמחה .

ולתמונות

מראה כללי

אפקט הראג קווילט מקרוב

האפליקציה על לב מבד בצבע שמנת נרקמה בדוגמא של טילדה שמצאתי ברשת

את ה-pattern  של הדוגמא משום מה לא שמרתי 

התיפורים - שלא כמו בקווילטים מקצועיים החלטתי לא להשקיע בהמון תיפורים, מסביב לאפליקציית הלב יש תיפורים ובאופן סימטרי יש עוד 3 לבבות מתופרים בפינות השמיכה ויחד הם מחזיקים את הסנדוויץ' - הנה אחד מהם

להשלמת עיצוב החדר הפוף שנתפר בסדנא של מלי חוט ומחט - האחת והיחידה הוא מאחד הבדים שנמצאים בקווילט

ליצירת הוילון  השתמשתי באחד מהוילונות ההם שמיה יצרה לפני 25 שנה (השני עדיין מחפש ייעוד), הוספתי לו רצועת בד משובץ שקיים גם בתוך הקווילט, אפשר לראות שזה היה קצה התחרה המקורית

ועוד תמונה של הוילון שאני כל כך אוהבת

ואם כבר החדר של שירה -  מצאתי באיקאה, מתקן שמיועד לתליית חגורות צעיפים ושאר שטויות אצלנו הוא תלוי מעל המיטה ומשמש לתליית כל הבובות שעד עתה הסתובבו על המיטה , שימו לב לזוג החתולים למטה ששירה עיצבה  רקמה ותפרה בעצמה !

ולסיום תמונה כללית של החדר 

 כל התהליך של הכנת השמיכה וכל מה שנלווה אליה לקח כשנתיים וחצי מרגע שהתחלתי לגזור את הבדים ועד שהגיע לסיומו

השבוע (עוד חצי שנה אחרי) תלה גבר הבית את הוילון  - ובזאת תם ונשלם הגלגול הנוכחי של השמיכה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

63 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מ י כ ל פ אלא אם צויין אחרת