בית ש"י עגנון-חוויה לאוהבי ספרות

שנים לא הייתי בבית ש"י עגנון, הסופר הדגול שלנו.

ביתו של ש"י  (שמואל יוסף) עגנון כידוע הפך למוזיאון, כאשר כל המוצגים הם אותנטיים, ונשארו בדיוק כפי שהיו, מלבד חדרי השינה והמטבח, שהוסבו לאולם, ושם מתקיימות פעילויות למפגשים עם הקהל, ערבי קריאה וכו'.

כמה פרטים על עגנון  מתוך ידע אישי ובעיקר מתוך  הדרכתה/הרצאתה של מנהלת המוזיאון המצויינת  אילת ליבר:

עגנון נולד בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה (מערב אוקראינה היום, היתה שייכת לאימפריה האוסטרו-הונגרית). כ-80% מהעיירה היו יהודים. העיירה מתוארת בספריו כמקום נפלא, בין הרים וגבעות, בתוך יערות עדי עד עם נהר, בתים קטנים וערבות בוכיות. הוא נולד למשפחה שבה מצד האבא היו 'חסידים' ומצד האמא היו 'מתנגדים'. לאביו היתה חנות לפרוות ומגיל קטן הוא לימד אותו בבית, לאחר שהתגלה כשרונו בכתיבה ובקריאה אבל אמו היא זו שקירבה אותו לספרות ושירה בעברית וביידיש. את השיר הראשון שלו הוא כתב בגיל חמש!

בגיל שמונה-עשרה הוא מקבל צו ועוזב לא"י . הוא היה ציוני אך לא רצה לעלות לארץ כי אמו היתה מאד חולה. בסופו של דבר נפרד מהמשפחה כאשר אמו נפטרה בגיל 41 (מוזכרת בסיפורו "בדמי ימיה"). ב-1908 בל"ג בעומר, הוא מגיע ליפו (קרא לה 'יפו יפת ימים' והיא מוזכרת בסיפורים כמו "תמול שלשום", "שבועת אמונים").  הוא מצטרף ביפו לחבורה אינטלקטואלית שבה היו חברים י"ח ברנר ודוד שמעוני המשורר והם נקראו חברי נווה צדק. אגב, ב-1909 נוסדה ת"א וב-1921 נרצח ברנר בת"א. הוא עובר לגור בי-ם, שמזכירה לו את בית אמו. הוא שימש גם כמורה לעברית, בין היתר של ארתור רופין, ולאחר מות אשתו של רופין , רופן מציע לו לנסוע עמו לגרמניה. בגרמניה הוא פוגש את אשתו לעתיד אסתר מרכוס, שהיתה מבית עשיר והיתה מאד משכילה (למדה באוניברסיטה, אומנות ושפות). היא בורחת מביתה לאור סירוב המשפחה  ומתחתנת עם עגנון. (מספרים שגם בבתו של שלוש, מייסד נווה צדק, ספרדי טהור (ס"ט) עגנון התאהב והמשפחה לא היתה מוכנה לשדך אותה לאשכנזי כמוהו...)

ב-1924 פרצה שריפה בביתם שבגרמניה, אסתר ושני הילדים שנולדו - אמונה וחמדת - היו בזמן הזה בבית. נשרפו כ-4,000 ספרים של עגנון וגם שני כתבי יד שלו - סיפורי חסידים שליקט ורומן "בצרור החיים". הוא מחליט לחזור לארץ. אשתו אסתר נוסעת עם הילדים לבית אביה להתאושש. כבר בגרמניה עגנון מתפרסם וכשהוא מגיע לארץ מצפה לו כבוד רב.

אסתר ועגנון מתכתבים למעלה משנה (ישנו הספר "אסתרליין יקירתי" שהוא מאגד את חליפת המכתבים ביניהם ואח"כ גם ראיתי את ההצגה המצויינת של תיאטרון החאן באותו שם - "אסתרליין יקירתי").

שנתיים לאחר השריפה שוב פוקד אותם אסון בביתם שברח' שמאי - הבית התמוטט, ועגנון ובנו שהו באותה עת בבית, זה היה בעקבות רעידת אדמה. הוא החליט לעבור לתלפיות, אך גם שם בתחילה לא רווה נחת, כידוע היו פרעות תרפ"ט. אשתו בורחת עם הילדים לאחותה בבת-גלים שבחיפה. עגנון מתעקש להישאר ולשמור על הבית ונשאר עם עוזרת. בסופו של דבר הוא גם נמלט משם והם מגלים בחזרתם, כי כל הרכוש נגנב ובזזו כל מה שהיה בבית (מה שהביאה אסתר מבית הוריה העשירים). הספרייה, שאותה הצליח לשקם הושחתה - פעם שלישית!!!

ב-1931 מגיע סכום כסף לאסתר ובעזרה נוספת של פטרונו שוקן, הם רוכשים אדמה בתלפיות, אסתר והילדים מחכים בגרמניה שיכין את הבית וזה לוקח לו כשנה ומשהו עד שאסתר מחליטה להגיע (בעזרת שוקן) ולא להמתין יותר. מאז ועד למותו ב-1970 הם התגוררו שם.

עגנון טען  שנולד ב8.8.1888 תשעה באב תרמ"ח (תרמ"ח היא שנת "תרחם ציון" וזהו התאריך בו יוולד המשיח), אולם הוא המציא את התאריך והוא באמת נולד בי"ח באב 8.8.1887... אבל כמו כל משפט ושם  בספריו, לכל דבר יש סמליות ומשמעויות.

 בשנת 1966 קיבל פרס נובל לספרות, או בעצם חצי - נלי זק"ש קיבלה ביחד איתו את הפרס (הוא קיבל אותו על ספרו "אורח נוטה ללון"). נאומו היה מרשים מאד, הוא הקריא אותו בעברית והוא עורר גלים. ניתן לקרוא את דבריו גם על השטר של 50 ש"ח.

תעודת פרס נובל

 את שם משפחתו צ'אצ'קאס שינה שמואל יוסף לעגנון על שם יצירתו  הראשונה בעברית  שפורסמה בארץ ישראל - "עגונות".

הוא נפטר כאמור בשנת 1970 (ואפשר לראות את דיוקנו על שטר של חמישים ש"ח) כך שכעת מלאו 40 שנה למותו (כמו לאה גולדברג).

על עגנון כתבו כל כך הרבה, כך שהחומר שכתבו עליו עולה בעשרות מונים על כתביו, מבחינת כמות, כמובן. בנוסף, אמונה ירון, בתו, הוציאה כחמישה-עשר ספרים נוספים  עפ"י כתבי יד שנשארו  בעזבונו. יש לציין, שתרגמו אותו לכ-42 שפות וכמובן הוא מפורסם בכל העולם. אגב, אמונה ירון, בתו, הוציאה ספר בשם "פרקים מחיי", היא כיום בת 89 והחלה לכתוב בסביבות גיל 40 , הגיל בו  סיימה עם פרוייקט הוצאתם לאור של  כתבי אביה וביניהם הרומן "שירה" המצויין ועוד.

אני מאד אוהבת לקרוא את ספרי עגנון, מאד נהניתי מהרומן שלו "שירה" וכמובן נהניתי לקרוא את  הסיפורים הקצרים על העיירות (השטאטאל) במזרח אירופה ואת הסיפורים שמתרחשים בארץ, הנובלות שלו,  עם הלשון המיוחדת והמקסימה שלו, שכבר לא נמצא כמעט כיום סופר הבקיא כל כך בארון הספרים היהודי ואשר כותב כך. שפתו כל כך עשירה, מלאה ברמזים סמלים ומשמעויות, במספר כיוונים ופרשנויות, וספריו הם אוצר בלתי נדלה לספרות העברית.

הנה תמונות מביתו שברח' קלאוזנר 16, בתלפיות (יש סיפור נפלא על קביעת מקום ביתו בתלפיות - "מאויב לאוהב")  ותמונות מספרייתו (הספרייה שלו נשרפה כאמור פעמיים):

על השולחן מונח עיתון הארץ.

את ביתו בתלפיות לא אהב וטען שהוא קטן וחשוך, הוא לא אהב את סגנון הבניה. האדריכל קורנברג שהיה גם שכנו ממול עיצב את הבית, בית מודרני עם קווים ישרים ונקיים (תקופת הבאוהאוס בארץ). מספרים שמביתו היה ניתן לראות את ים המלח ואת הר הבית, שהרי תלפיות גבוהה יותר מהעיר העתיקה ושמה ניתן לה מהמשפט "כמגדל דוד צווארך בנוי לתלפיות". אגב, בעקבות פרעות תרפ"ט (1929), קורנברג דאג שהבית יהיה כזה שיצליח להגן על יושביו בעת צרה ולכן יש בו חלונות כפולים, סורגים וסגירה הרמטית של תריסי ברזל.

זהו החלק האותנטי שנשאר בבית. כמה צנוע היה האיש.

ועכשיו עולים למעלה, לספרייה. באוסף הספרים, המונה למעלה מ-8,000 ספרים יש גם ספרים עתיקים וגם נדירים. חתנו חיים ירון תייג וקיטלג הכל ושמר על כל הפתקים הקטנים שנמצאים בספרים, פתקים שמהם ניתן ללמוד רבות - ממה הושפע עגנון, מה קרא וכו'. 

ומבט מקרוב על הפריטים שעל השולחן, כמו מכונת הכתיבה . אגב, אשתו אסתר היתה מדפיסה את כל כתביו, ולה היה חדר נפרד בקומה הראשונה ואילו עגנון ישן בקומה העליונה, בין ספריו :

עגנון היה כותב את יצירותיו בעמידה, והנה שידת העץ,  עליה היה כותב:

מבט מקרוב על חפצי השידה, שימו לב למחדד עם הידית המסתובבת..

גליונות הכתיבה

ועוד חלק מהספרייה (במסדרון נוסף משמאל לחלל המרכזי): יש שם ספרים עם הקדשות שעגנון קיבל מכל מיני אנשים:

גם חצר יש מסביב לבית,  ובמעבר אחד ישנם  בולי עץ טבועים בקרקע. לפנים היו שם עצים ולעגנון בכלל היה חיבור חזק לטבע. בכל אופן, האווירה מאד מרגיעה ונעימה.

קוריוז שמספרים הוא, כי לאחר שעגנון התלונן על הרעש מהמכוניות הנוסעות לידי ביתו ומפריעות לו בזמן כתיבתו, הציבו שלט כמו תמרור בו נכתב כי אין להרעיש - סופר בעבודתו.. -

'אין כניסה לכלי רכב, סופר במלאכתו'

 ממש אפשר לדמיין את עגנון נכנס לביתו ותולה את הכובע או המטרייה. כדאי לקרוא את סיפורו 'מאוייב לאוהב' שם מספר על מאבקיו עם הרוח, שמעיפה את כובעו, עד שהם הופכים לידידים..

בסיכומו של דבר, היה מעניין ומסקרן להיכנס לביתו של גדול סופרנו ומפאת קוצר זמן לא יכולתי לעבור ביותר דקדקנות על ספרייתו. קשה להישאר אדישים לביתו, כאשר הצניעות והענווה עולות מכל מקום. לחשוב שהבית קיים כשמונים שנה, חתיכת היסטוריה..

כדאי לבוא לביקור!!