77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זרה באפלה

עסק משפחתי

 
 
 
 
 
אני יכולה לריב עם כל העולם. אני לא מפלה אף אחד. אני רבה עם ילדים, עם זקנים, עם מנהלי בנקים, עם שכנים מעצבנים, עם האקסים שלי ועם כל אחד שמנסה לסבך לי את החיים.
 
 
אך יש יוצא מהכלל אחד. או יותר נכון, טאבו. יש מקרה בו אינני יכולה לריב. נושכת שפתיים. יכולים לעבוד עלי מול העיניים, לגבות בחוצפה מחיר אסטרונומי, להתנהג אלי בחוסר אדיבות, ואני אשים את הלחי השניה. אפילו אני מחייכת ואומרת תודה!
 
למקרה הזה, בין החבר`ה שלנו אנו קוראים לו "שובר הלבבות".
 
כל כמה זמן, באיזור העבודה שלי וגם בשכונתי, משפחה מסויימת מחליטה לפתוח עסק כדי להתקדם קצת בחיים. ממשכנים את הדירה, מוכרים את הרכב או משקיעים חסכון שחסכו במשך כל חייהם, כדי לממש את החלום הנכסף.. להיות בעל הבית.
 
ההורים והילדים עובדים ומשקיעים בעסק תוך כדי אילוזיות ורודות.
הם משרתים עם חיוך מאוזן לאוזן ומקבלים את הקונים עם החרדה הזו של טירונים שנמצאת חיננית בעיני הקליינטורה.
 
בדרך כלל שוברי הלבבות נפתחים במבנה שגורר על כתפיו שורה ארוכה של כשלונות. מבנה שהיה פיצריה, מכבסה אטומטית, שוארמה, חנות ירקות, גלידריה, הכל ב2 שקל, כלי כתיבה, סנדוויצים ועוד. החנות החדשה היא אטרקציה כשהיא נפתחת וכשהיא נסגרת אחרי 3 חודשים במקרה הטוב.
 
הם פותחים למשל מזנון או מכבסה ומנסים לעשות מהפכה שיווקית על ידי כך שמציעים ללקוחות מה שקודמיו סירבו: תבניות טרמיות, שרות עד הבית, מבצעים מעניינים וחיוכים בסיטונאות.
 
אך בגלל הסיבה שהם חסרי נסיון ולא עשו סקר שוק נכון, מעבר לכך שהשקעתם הכספית מוגבלת, היצע שלהם דל ומכאן  הדרך לשקיעה היא מהירה. וכמובן, לכל העולם נשבר הלב.

אין דבר שיותר מחריד אותי מלגלות שפתחו עסק משפחתי בסביבתי. ולא בגלל הסיבה שאין ייחודיות בהם, להיפך. בגלל שכאשר אני נכנסת לחנות כזו ואני מחייכת עם הידיעה שהם בדרך לפשיטת רגל, אני מרגישה כאילו אני יושבת בשולחן עם גבר קרנן ואישתו המכובדת. אני יודעת שהם לא ישרדו! אני בטוחה! אך אינני יכולה להגיד להם כלום! כאילו לחייך ועסקים כרגיל.

עד לפני מספר שנים, מיוסרת בגלל רגש אשמה מוזר, הייתי לקוחה נאמנה של עסקים אלו. סבלתי בשקט והמשכתי לקנות, כאילו יכלתי למנוע את גורלה הקשה של פשיטת רגל. אך סבלתי, ועוד איך! כל פעם שאמרו לי: "את צריכה לטעום מהשניצלים שלנו" או כאשר יידעו אותי שבקרוב יוסיפו יותר טעמי גלידה, אני דמיינתי אותם, כפופפים מכובד עצבותם, מעמיסים את מטלטליהם העצובים בבגאז` של איזה סובארו 96 שכל המשפחה נאלצת לדחוף כדי שידלק, מוכנים לעבור לגור אצל איזו דודה שיש לה איזה חדר מיותר.

אך יום אחד הפסקתי לקנות לתמיד. אני עדין זוכרת את הפעם האחרונה. אשה אחת, גרושה טריה, שכרה חנות מיניאטורית בסביבת עבודתי, כדי להציע לקהל בלינצ`ס, שכנראה היו מאוד מקובלים בחוג משפחתה. מאכל בוגדני וללא עתיד. תתארו לעצמכם שבתקופה ההיא התחילו לפתוח מאות משרדים באיזור ולא היו מקומות לאכול במחיר סביר. אך האשה הזו, במקום להאכיל מזכירות רעבות במחיר אטרקטיבי, היא רצתה להכין בלינצ`ס לשעת התה. איזה סוג של אדם חולמני מתיימר לשרוד עם איזו בלינצ`ריה והמון חיוכים? לו הבלינצ`ס היו נוסעים בצורה נוחה וביציבות במגש פלסטיק, מזמן היו מציעים אותם במסעדות אחרות.

במשך חודשיים, חודשיים שאכלתי רק בלינצ`ס. בלינצ`ס מתוקים, בלינצ`ס מלוחים, בלינצ`ס מפורקים שכל תכולתם נשפכה החוצה. בזמן שעמיתי לעבודה הימרו מתי האשה תפשוט רגל, אני  פטמתי עצמי בבצק ההוא כדי לעזור. לא יכלתי לאכול משהו אחר. הייתי מציצה מחלון משרדי ונשבר לי הלב לראות את הבלינצ`ריה נטושה מסועדים. בכל פעם שניסיתי להתקשר כדי להזמין איזה מאכל אחר מאחת המסעדות, הייתי שומעת את קולו של שימי, הבן הקטן של הבלינצ`יסטית באומרו: "אמא שלי מכינה את הבלינצ`ס הכי טעימים בעולם! תטעמי אחד ותמיד תרצי לחזור!" "בייי תספרי לנו אם אהבת!" מסכן שימי, אני זוכרת אותו מחלק פליירים בכתב יד עם שגיאות כתיב בכניסה לבנין משרדים שלנו כאשר גשם מבול יורד עליו. הוא בטח המשיך לאכול בלינצ`ס עד גיל 18 כדי לשלם על ההשקעה הגרועה של אימו.

החורף ההוא הייתה הפעם אחרונה שקניתי בעסק שובר לבבות. עכשיו כשאני רואה שפתחו אחד חדש, אני ישר חוצה את הרחוב בלי להביט אחורה. לא רוצה לדעת יותר. אני יודעת שיסגרו בחודש הבא ולא יכולה להתמודד עם זה.

אך לפעמים,כשאני חולמת בלילות, שימי מופיע מולי, חיוור וכחוש לבוש בחלוק לבן הדומה לתכריך ומביא לי בלינצ`ס מאימו שאני אוכלת, ממורמרת ועם רגשי אשמה, על קצה מיטתי. הוא לוחש לי: "למה לא רצית יותר בלינצ`ס מהחנות שלנו? אם כל אחד היה קונה עוד בלינצ`ס אחד, אולי... נועה! תאכלי עוד אחד!

ולי נשבר הלב שוב, כמו הפעם הראשונה כשנכנסתי לחנות אימו וחייכתי כדי להסוות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

21 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת