00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

קציצות הודו ואורז - אליפות !

קציצות הודו ואורז - אליפות !

בדיוק שבוע עבר מיום שישי האחרון.
את היום הזה לא אשכח כי הוא התחיל רע ובעצם אפשר לומר שהוא היה המשכם של כמה ימים מזוויעים שעברתי.
הראל, התינוק בן השנה וחצי שוב היה עם חום גבוה וחוץ מזה  הייתי גם בעיצומו של התקף מיגרנה מתיש.
מעבר לכל אלו החשמונאי (בעלי היקר) בא ואמר לי שאי אפשר למשוך כסף בכספומט כי הגענו לקו האדום ואין יותר אובליגו ואין לו מושג איך נעשה קניות לשבת .
הוא מאלו שנלחצים ממצבים שכאלו , אני פחות...
ידעתי מראש שהחודש הזה יהיה לנו לחוץ כי נכנסו הוצאות בלתי צפויות כמו תשלום למורה הפרטית של עדי שהכינה אותה לבחינות הבגרות וכו'...
חייכתי לחשמונאי האהוב ואמרתי לו שאם יש דבר שאני אלופה בו זה אלתור קולינארי והזכרתי לו שהוא בעצמו הכתיר אותי לא פעם כ"מלכת הבשלניות מכלום חומרים".
בכל פעם שאנחנו נופלים לסיטואציה של "אין כלום בבית" אני מוצאת את עצמי מחדדת את המחשבה ועושה יש מאין.
אני תמיד אומרת שהברכה נמצאת דווקא איפה שאין וזה מה שהכי מחזק אותי.

באמת, אני נזכרת בימים האפלים ההם, כשהייתי בעיצומה של המחלה, וכל הכספים שלנו הלכו לטובת התרופות. גם אז הדבר היחידי שהיה זה אוכל, כי למדתי להכין יופי של מאכלים מכלום מצרכים ומאז אני תמיד אומרת שאלוהים (או היקום) פותח את הדרך כשאתה ממש צריך.

כשיש לך – אז יש לך, אבל כשאין לך- גם יש לך.

זו האמונה שלי ושום דבר לא ישנה את זה.

נכון שהיום מצבנו הכלכלי בסדר (תודה לאל וטפו טפו טפו 9000 פעמים...) , אבל עדיין קורה שאנחנו מגיעים לקו האדום ובמצבים כאלו במקום להיכנס ללחץ על כך שאין אני עושה הפוך ומתפקסת על מה שכן יש (כי תמיד, תמיד , תמיד משהו בכל זאת יש).



אז אמרתי לו שלא ידאג כי אוכל יהיה על שולחן השבת ושישאיר את זה לי.
אז מה בכל זאת עשיתי?
נכנסתי למטבח, אלא מה?
דבר ראשון צריך לראות מה יש ועם זה לזרום.
אז פתחתי את המקרר וראיתי שיש לי חצי קילו הודו טחון, ביצה אחת וחצי כרוב ענק שהסתתר (נשכח) לו באחד המדפים . נכון שהכרוב היה זקן ומכוער, אבל כרוב מעצם היותו כרוב הוא מלא שכבות והיות שכך אפשר להסיר תמיד את אלו החיצוניות ולהשתמש בפנימיות...
דבר ראשון הכנסתי אותו לקערה עם מים קרים כדי לנפוח בו קצת רוח חיים ומשם עברתי למזווה. מצאתי חצי כוס של אורז והבנתי שסיר שלם שיספיק למשפחה שלמה לא ייצא מזה, אז שמתי את השקית הכמעט ריקה (או המלאה במקצתה...) על השיש והמשכתי בחיפושים.
לשמחתי המאוד רבה מצאתי בצלים ושומים בסלסלת היבשים ואת כולם העברתי לשיש .
מבט חטוף על השיש שימח אותי כי הוא הלך והתמלא....
הלכתי למרפסת והסתכלתי מה באדניות של צמחי התבלין יכול לשמש אותי והבנתי שעשבי תיבול לא חסר לי  אז הכל בסדר.
הוצאתי סיר רחב וגדול ואמרתי בקול רם שהסיר הזה לא רק שיתמלא ויספיק לי לארוחת השבת אלא שיספיק גם לשבת.
כן, זה מה שאמרתי .
אז מה עשיתי?
לא הרבה, בסה"כ ערבבתי את כל המצרכים, תיבלתי בנדיבות ויצא סיר לתפארת מדינת קולינריה.
מה אומר ומה אגיד....
אני חושבת שכל מה שלא אכתוב פה לא יוכל לתאר את מה שהלך בשולחן הקידוש.
הילדים התיישבו , החשמונאי עשה קידוש ואני הגשתי את הסיר.
בסה"כ סיר אחד , אבל איזה סיר....

בר, הבן הבכור שמאוד אוהב להיות סלקטיבי בנוגע למה שהוא מכניס לפה אמר- "איכס, מה זה הנחשים האלו ברוטב"?
"תטעם ונראה אם אתה מנחש"- עניתי.
"לא מכיר- לא טועם"  נבח הנער.
רועי, שיש לו אומץ קולינארי מוכח לקח קצת מה"נחשים" במזלגו וטעם.
"שיו, אחי, זה כרוב עם מיליון תבלינים שאני לא מזהה, אבל זה טעים הורס".
עדי, הבת היחידה למשפחת אלון, שמעה "כרוב" ומעצם היותה חובבת ירקות מושבעת תחבה את מזלגה ודגה כמה רצועות מהרוטב.
"אימוש , זה טעיםםםםםםם, תעלי לבלוג שיהיה לי את המתכון כשאהיה גדולה" – אמרה הינוקית בלהט.
"אל תדאגי, זה יעלה וממש בקרוב"  - הבטחתי.
ומה קרה עם בר? (זה שהקדים לחרוץ את גורל התבשיל לרעה).- אזהוא לא עשה הרבה. אחרי שרועי אמר לו את מה שאמר על הנחשים הוא לקח קציצה אחת וטעם. הוא עצם את עיניו בניסיון לתהות על מהות הטעם ואז לקח שתי פרוסות חלה גדולות העמיס בין שתיהן שלוש קציצות וטרף את הסנדוויץ'.
ככה בר עושה כשהוא אוהב משהו- הוא מעמיס את התבשיל בין שתי פרוסות עבות והיידה....
כמובן שהוא הזהיר את כולם שלא נגמור לו את הקציצות כי הוא רוצה גם למחר, אבל פה חייכתי ועניתי שלא ידאג כי לא רק שיישאר למחר אלא גם למחרתיים.
"זה סיר קסמים והוא לא ייגמר"- הבטחתי.
"אני בטוח שכישפת אותו כי טעם כזה עוד לא יצא לך" ענה המתבגר הבכור.
הוא צודק. אני תמיד מדברת לסירים שלי וכבר אמרתי לכם קודם שבעיניי כל דיבור הוא סוג של לחש וכישוף ואין לי בעיה לכשף את הסירים שלי כשאני צריכה אקסטרה טעם (או כמות, או וואט אבר...)
אגב, היחידי שלא דיבר בשולחן  היה החשמונאי שהסתכל על כל מה שהלך שם , אך בסופו של דבר גם הוא לחש באוזניי:"אמרתי לך פעם שאת  מלכת הבשלניות מכלום חומרים?" והניצוץ הזוהר שבעינו אמר לי עוד כמה דברים שרק אני הבנתי (יש לנו קטע כזה שאנחנו מבינים האחד את השני בלי לדבר. זה התחיל כשרק הכרנו, אבל זה התעצם כשאני הייתי חולה ולא תמיד יכולתי לדבר ...).

יותר מזה לא הייתי צריכה.
יש אימהות שצריכות חיזוקים על כמה האוכל טעים , אני לא מאלו. אני קוראת את המפה וזה מספיק לי....

אתמול בר, זה שכל כך התנגד ל"נחשים הלא מזוהים" קרא לי ואמר :"אימאל'ה, שלא יהיו אי הבנות, אני רוצה למחר שוב את הקציצות עם הנחשים, טוב?"
חייכתי ושתקתי.
זה הוכיח לי סופית שלפני כל שלל המתכונים שאני רוצה לפרסם כאן בבלוג אני חייבת לפרסם את המתכון של הקציצות המיוחדות האלו, כי הן הצלחה בטוחה.
אז זהו, הנה המתכון המוצלח לקציצות המיוחדות שלי :


קציצות הודו ואורז ברוטב חמצמץ :


חומרים לקציצות:

חצי קילו הודו טחון (או כל בשר אחר שיש)

1 ביצה

1 כף שמן זית

1/2-3/4  כוס אורז לבן שטוף ומסונן

1 בצל קצוץ

3 שיני שום כתושות

1 כף קמח מצה (או פירורי לחם)

צרור פטרוזיליה  וכוסברה קצוצים (או כל עשב תיבול אחר)

תבלינים : מלח, פלפל שחור, פפריקה מתוקה, פפריקה חריפה, כורכום,טוגראשי, קינמון,מוסקט, טונקה, כוסברה טחונה. (ניתן לתבל בכל קומבינציה אהובה  אחרת).


חומרים לרוטב :

3 כפות שמן זית

2 בצלים גדולים פרוסים

רצועות כרוב בעובי דק- בינוני

10 שיני שום פרוסות

מיץ משני לימונים

זסט מלימון אחד

פטרוזיליה קצוצה

3 כוסות מים רותחים

מלח, פלפל שחור,קורט סוכר, אבקת מרק (אפשר לוותר) , קורט סוכר, צ'ילי גרוס, פפריקה מתוקה וכורכום.


אופן ההכנה :

  1. שוטפים את האורז מתחת לברז למשך כ- חצי דקה, מסננים ומייבשים לחלוטין.
  2. שמים את ההודו הטחון בקערה ומוסיפים לו את הביצה, קמח המצה (פירורי הלחם), הבצל הקצוץ, עשבי התיבול, התבלינים, השמן  והשום הכתוש.
  3. מוסיפים את האורז המסונן לקערה ומערבבים היטב את כל התערובת עד שנוצרת תערובת אחידה. נזהרים שלא לשבור את האורז , אך אם האורז נשבר- לא קרה אסון...
  4. טועמים את התערובת ומתקנים תיבול ע"פ העדפה.
  5. מכינים את כל חומרי הרוטב על השיש.
  6. לוקחים סיר גדול ושטוח , מחממים את השמן בתוכו וכשהוא חם מכניסים את פרוסות הבצלים. מזהיבים קלות ,מוסיפים את פרוסות השום ומערבבים.
  7. מוסיפים לסיר את פרוסות הכרוב ומערבבים . נותנים לכרוב להתאדות מעט וכשהנפח של הכרוב מצטמצם (עקב התאדותו) מוסיפים את הפטרוזיליה הקצוצה, מיץ הלימון, הזסט, המים הרותחים וכל התבלינים.
  8. מערבבים, טועמים, מתקנים תיבול. הטעם הסופי צריך לצאת חמצמץ במידה ומעט פיקנטי.
  9. מביאים את הסיר לרתיחה ומקפידים שתהיה כמות מספקת של מים (צריך לזכור שהאורז שבתוך הקציצות יספוג את מרבית הנוזלים).
  10. צרים עיגולים מתערובת ההודו ויוצרים קציצות עגולות ואחידות בגודלן. מכניסים את הקציצות לסיר כשהוא מבעבע (חשוב להכניס את הקציצות לנוזל רותח ומבעבע).
  11. מבשלים 5 דקות על אש גבוהה, מכסים את הסיר, מנמיכים להבה ומבשלים לעוד 45 דקות


התבשיל מוכן כשהקציצות תפחו (האורז ספג את הנוזלים והתנפח, נוזלי הרוטב שבסיר הצטמצמו ואתם מוצאים את עצמכם  חסרי יכולת להתאפק ופשוט לוקחים קציצה אחת בידיים למרות שהיא עדיין רותחת וטועמים... ואז לוקחים עוד אחת ועוד אחת....)

מיותר לציין שאני מתבלת בהרבה תבלינים, אתם מוזמנים לשחק עם התיבול כפי שנוח לכם. אני פשוט מוצאת את ההודו מעט תפל ולכן אני הולכת על התיבול הזה שרשמתי (למרות שבכללי אני פריקית של תבלינים...)

בתיאבון !!

 

זהו.

מיותר לציין שנשארה קציצה אחת גם ליום ראשון, נכון ?
בדרך כלל כשאוכל נשאר לי ליום ראשון זה בגלל שהוא לא היה הצלחה כל כך כבירה. הפעם הסיר הספיק ליום שישי ושבת, וגם ליום ראשון (ולא חשוב שמדובר בקציצה אחת בודדת, זה עדיין נשאר) -פשוט כי זה היה סיר מכושף.
אני לחלוטין מאמינה בזה.

אני עוזבת אתכם, יש לי שבת על הראש וזה אומר שאני צריכה לבשל, לאפות ועוד כל מיני שכאלו ו... עוד לא התחלתי... אגב , היום אכין את הקציצות האלו בצורה שונה - היום אלך על רוטב אדום ונראה מה יהיה....

אני מאחלת לכולכם שבת טובה. נוחו, הירגעו לכם ואגרו כוחות לקראת השבוע שבדרך....

תודה על כל המכתבים ששלחתם. אני שמחה שאהבתם את הפוסטים של שיעורי הבישול והקונדיטוריה. אם אצליח לסיים עוד כמה - אפרסם. אם לא- תחכו בסבלנות . יש בדרך כמה פוסטים מעניינים ושווה לחכות ...

יאללה סאלאמת, עופו לי מהעיניים, אני חייבת להכנס למטבח , השעון מתקתק....

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

48 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת