00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

להיות דולה- על הריון, לידה והורות

סיפור הלידה של ת` ומ`

היא התעוררה בשלוש לפנות בוקר עם תחושה משונה בגב. כעבור חמש דקות בהם ניסתה לנמנם התחושה שבה וחזרה, וכך החלה מחלחלת אליה ההכרה וההבנה שזהו, זה מתחיל ובקרוב תזכה לחבוק את ביתה הבכורה. התחושה הפכה עם הזמן לצירים ברורים שהגיעו כל חמש דקות, אך היו קצרים ועדיין לא דרשו ממנה להתרכז אך ורק בהם. היא החליטה שלא להעיר את בעלה ולנסות לנוח ככל שהיא יכולה כי רצתה לאגור כוחות לקראת השלבים המתקדמים יותר של הלידה, שבהם- כפי שלמדה בקורס ההכנה ללידה- תצטרך לגייס את כל כוחותיה כדי לעזור לביתה לצאת לעולם.

לקראת השעה שש העירה את בעלה וביקשה ממנו שילך להתפלל ללידה קלה. עכשיו, כשהיה לצידה עוד אדם שיכול להתחלק איתה בהתרגשות לקראת בואה הקרוב של התינוקת, היא חשה רגועה יותר. הם התלבטו ביחד אם לעדכן את הדולה, אבל לא ידעו אם זו שעה סבירה להתקשר ואם תדירות הצירים מצדיקה שיחת טלפון בשעה כזו. לבסוף החליטו לחכות עד השעה תשע, אז ללא ספק זו תהיה שעה נוחה להתקשר. להפתעתם, בשמונה צלצל הטלפון. "אם זו אמא שלי אל תגיד לה שיש לי צירים" היא ביקשה. היא עדיין קיוותה שלא תצטרך לספר לבני משפחתה שהיא הולכת ללדת, ושתפתיע אותם רק לאחר שהלידה תסתיים. אבל זו לא הייתה אמא שלה אלא הדולה שלה שהתקשרה כך סתם, לשאול מה נשמע, כי הייתה לה תחושת בטן שמשהו קורה. התזמון המושלם של הטלפון מהדולה המם אותה, אם עד עכשיו חשבה שאולי אלו צירים שיחלפו כעת היא כבר חשה שאין עוד צעד אחורה ושעכשיו היא כבר במסלול הבטוח ללידה. היא סיכמה עם הדולה שתעדכן אותה במהלך היום איך מתפתחים הצירים, והתחילה להסתובב בסלון ולסדר קצת את הבית כדי שיהיה מושלם לקראת בואה של הנסיכה.

במשך היום הצירים הלכו והתארכו, עוצמתם הלכה וגברה, אך עדיין הייתה לה הרגשה שהיא יכולה להתמודד איתם בכוחות עצמה והיא אכן עשתה זאת, בדיוק כפי שהדולה שלה לימדה אותה. היא נעה תוך כדי צירים, שינתה תנוחות, נשמה בכל ציר ודאגה ליצור סביבה אווירה נעימה שתעודד היווצרות צירים נוספים. בין ציר לציר התפללה, ביקשה מהקב"ה שישלח לה לידה קלה ושביתה תצא לעולם מתוך שמחה ונחת. מדי שעתיים שוחחה עם הדולה שלה, עדכנה אותה בהתרחשויות וקיבלה ממנה עידוד וכוחות להמשיך. בסביבות השעה ארבע, לאחר שלוש עשרה שעות של צירים, ביקשה הדולה שתיגש להיבדק גם אם לדעתה הצירים עדיין אינם מספיק משמעותיים. היא לא הייתה בטוחה האם זהו הצעד הנכון, לא רצתה להישלח מחדר הלידה להסתובבויות ברחבי בית החולים, אבל כעבור כעשר דקות חשה שהצירים הבאים כבר לא מאפשרים לה להישאר בבית. בעלה הזעיק מונית, בדיוק עכשיו האוטו היה במוסך, והם יצאו לדרכם- פעם אחרונה כזוג ללא ילדים.

בחמש וחצי הגיעו לחדר הלידה. הדולה כבר חיכתה להם שם. ברגע שראתה אותה חשה הקלה עצומה, עכשיו לא תצטרך להתמודד עוד לבדה עם אתגרי הלידה. מיילדת נעימה בדקה אותה והכריזה על פתיחה של 4 ס"מ. לא הייתה מאושרת ממנה- היא הגיעה בזמן הנכון!

בשעות הבאות הפכו היא והדולה לגוף אחד. הן נשמו יחד, השמיעו קולות נמוכים ונעו במעגלים כשהדולה תומכת בה כל הזמן ומעסה את גבה הדואב. בעלה היה איתה כל העת, מזכיר לה שהוא אוהב אותה, שהיא נהדרת, שהתמודדות שלה פשוט נפלאה. הוא נשם איתן והסתכל לה בעיניים, והמבט שלו היה כל כך מרגיע. כל בקשה שלה נענתה מיד בידי הדולה או בידי בעלה, היא הרגישה שהיא נמצאת במקום המוגן ביותר, הבטוח ביותר, שהיא אהובה ורצויה. וגם הגוף שלה הרגיש, והגיב. כעבור שעתיים כבר התקדמה הפתיחה ועמדה על כ-5-6 סנטימטרים. היא כבר הייתה אחרי 17 שעות של צירים, וכוחה החל לעזוב אותה. בהתייעצות עם הדולה החלטה לקחת אפידורל כדי לאפשר לעצמה לנוח ולהיות מוכנה לשלב השני של הלידה, שלב הלחיצות.

רופאה מרדימה נכנסה לחדר, איתה אחות ומיילדת נוספת. הן ביקשו מבעלה ומהדולה שלה לצאת אבל היו חמודות כל כך, אחזו בידה וסייעו לה לשמור על עצמה שלא תזוז, שהאפידורל לא יחדור בטעות למקום הלא נכון. כעבור מספר דקות זה כבר היה מאחוריה והיא לא חשה עוד כל כאב. בעלה והדולה חזרו לחדר, הדולה כיבתה את האורות וביקשה ממנה לנסות ולישון. בעלה נמנם על הכורסא שלידה, וגם היא נמנמה לה. בשתיים עשרה בלילה בדקה אותה המיילדת ואמרה בשמחה שהיא כבר בפתיחה כמעט מלאה. עשרים דקות אחר כך הפתיחה כבר הייתה של 10 ס"מ שלמים, והיא יכלה להתחיל ללחוץ, אבל היא לא חשה בשום דחף שכזה. התינוקת עדיין גבוהה, אמרה המיילדת, צריך לעשות משהו כדי להוריד אותה לתעלת הלידה. הדולה הציעה שכיבה על צד שמאל וזה אכן עזר, העוברית הקטנה שלה החלה להתקדם היטב ולרדת מספינה -2 לספינה +2.  הדולה עזרה לה לנענע את האגן כדי לאפשר לעוברית לרדת עוד, ובשעה שתיים וחצי לפנות בוקר, שעתיים וחצי מרגע שהייתה בפתיחה מלאה וקרוב ל-24 שעות מתחילת הלידה הראש כבר היה בספינה +3 והיא חשה דחף עז ללחוץ. חצי שעה של לחיצות אינטנסיביות, היא דחפה בכל כוחה והתרכזה כל כולה בתחושת הלחץ העצומה. "את נהדרת, את לוחצת טוב, אפשר כבר לראות את הראש" היא שמעה את הדולה שלה אומרת לה, וזה מילא אותה בכוחות שלא האמינה שיהיו לה.  ואז  "תני לי את ידך", היא הושיטה את היד והמיילדת נתנה לה לגעת במשהו לח, רטוב מעט, קשה אבל גם רך- הראש של ביתה שבעוד לחיצות ספורות יהיה כולו בחוץ. "בלחיצה הבאה אל תלחצי" ביקשה המיילדת. היא התאפקה, זה היה קשה אבל הדולה עזרה לה לנשום והיא הצליחה, ואז מילא בכי צלול את החדר ותינוקת קטנה הונחה עליה.  היא פרצה בבכי של הודיה. הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו.

לקריאת עוד סיפורי לידה מרגשים, לקבלת טיפים ללידה קלה, מידע חשוב על ההריון והלידה שלך, הדרכות וידאו ועוד המון דברים טובים, וגם- לקבלת סדרת הוידאו המיוחדת שלי שתעניק לך את שלושת הכלים שאת צריכה כדי להפוך את הלידה הבאה שלך ללידת החלומות, כל מה שאת צריכה לעשות זה ללחוץ כאן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל imahit אלא אם צויין אחרת