00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

המחשב נגד המיזנטרופית

19/06/2010

את ערוותי אני חושפת היום.אמתכם לא ידעה כלל להשתמש במחשב עד לפני חצי שנה.

וגם לא רציתי. “את לא חלק מהמאה ה 21”אמרו לי. נכון. זה לא מעניין אותי. אני חיה לי בעולם ישן, שסדריו מקובלים עלי לגמרי.

הבנים שלי ירדו לחיי: “כל ילד בן שלוש יודע להשתמש במחשב". היא הנותנת! אני לא מוכנה להתחרות עם ילד בן שלוש, ולהפסיד. הרי הילדים של היום יוצאים מהזה של האמא שלהם עם עכבר! תסלחו לי, אותי עוד הביאה החסידה!

יום אחד קשרו בניי קשר כנגדי והצליחו להושיב אותי ליד המחשב. נתנו לי עכבר ביד, ואמרו שצריך להסיע איזה חץ על הצג. אני אמנם הזזתי את העכבר כה וכה, אבל החץ הלך לאן שהוא רצה, ובדרך כלל גם ברח מהמסך לגמרי.

הבנים המסורים שלי אמנם הבטיחו סבלנות אין קץ, אבל איכשהו במהלך הנסיונות שלי הם נעלמו משדה הראייה שלי, וכשפניתי לאחור במפתיע ראיתי את שניהם אדומים ומזילים דמעות, ולא מצער.

אני לא מהטיפוסים הנעלבים. אחרי כחודש, כשחזרתי לדבר עם שני הממזרים, בנים סוררים ומורים, כבר נקטתי בשיטת שבעת הלאווים.

השיטה הזו הומצאה על ידי בלא יודעין. כאשר מנסים לשכנע אותי לעשות משהו שאני לא רוצה בו (כמו לבוא לליל הסדר, לארוחת ראש השנה, לתיאטרון וליום הולדת או להתארח חס ושלום אצלי) אני מתחילה בהנמקות מלומדות.  רק כאשר לא נותרת ברירה אחרת אני נזעקת "לאלאלאלאלאלאלא". מסתבר שמאחורי גבי כל המשפחה מחקה את הלאווים בצורה מדוייקת, כולל האינטונציה. למעשה, כאשר הם מזמינים אותי לאירוע, הם גם עונים במקומי "לאלאלאלאלאלאלא".

וכך חייתי לי בשלווה. אחר כך יונתן התחתן עם כרמית. וכרמית החליטה לקחת אותי כפרוייקט אישי. זה לא מובן מאליו. היא לא היתה חייבת. היא לא היתה צריכה.  היא החליטה לגמרי מרצונה החופשי לענות אותי.

עכשיו ברור שאני לא יכולה לצעוק על כרמית. שלא כמו הבנים שלי, היא עלולה ממש להיעלב. חוץ מזה, ההורים שלה מאד אוהבים אותה, והם נראים אנשים חסונים פיזית.

יום אחד כרמית עושה מעשה נמהר, שלא לומר מרושע, ומביאה לי מחשב נייד חדש במתנה. עכשיו אני מסבירה לכרמית למה אני לא יכולה להפעיל מחשב. אני מנסה את שבעת הלאווים. בפעם הראשונה בחיים זה לא עובד. ואז אני נזקקת למשלים ונמשלים: אני אומרת "נגיד שמאמן כלבים בקרקס רוצה לאמן כלב לקפוץ דרך חישוק בוער. הוא לא ייקח כלב זקן, שיושב כבר 12שנה ליד האח ומפליץ. הוא יקח גור קטן ונמרץ שיכולת הלמידה שלו עוד באיבה".  כרמית, שלא יודעת כלל שיש לי גזים כי אני לא משחררת אותם לידה, לא מבינה. מה, היא ביקשה ממני לקפוץ דרך חישוק בוער? אבל אני עומדת על שלי: "לא מלמדים כלבה זקנה טריקים חדשים".

כך כמובן קיבל הבלוג שלי את שמו. כרמית יודעת שאני רוצה לכתוב, ואז היא מובילה אותי בעורמה לאפשרות הכתיבה וההגהה, והיא מבטיחה שהיא תעשה את כל השאר.

אני מוכרחה להודות שהכלבה הזקנה למדה משהו, אבל רחוקה מאד מלעבור דרך חישוק בוער.  למעשה, הכלבה לא יודעת דברים בסיסיים:  לא יודעת לעשות לינק.  לא יודעת להעלות תמונה.  או לשנות את גודל האותיות וצבען. שלא לדבר על פרפרים שמרחפים חופשי בבלוגים אחרים ומתנשקים עם פיות מכונפות. החוסר הזה לא מפריע לי.

רק לעיתים בא לי לצרף לב קטן ושחור, או תפוזון צוחק. אם תרגישו שבתגובות שלי חסר תפוזון – אתם מוזמנים להוסיף אותו בעצמכם.

יש לי הרגשה בבטן שכל מיני אנשים טובים בבלוגיה ירצו ללמד אותי דברים. ועל כך אני עונה לאלאלאלאלאלאלא.

בשבוע שעבר  כרמית הודיעה לי שהיא באה אלי ללמד אותי להעביר בעצמי את הפוסט לפרסום.  כפי שהבנתם אני לא רוצה ללמוד שום דבר חדש, אבל מצד שני, לעיתים אני מעבירה לכרמית במייל את הפוסט ומבקשת לפרסם עכשיו, ואז היא עושה כל מיני דברים לא נחוצים, כמו להתקלח ולאכול ואני מחכה עד בוש. אז אולי הגיע הזמן.

כרמית  יסודית מאוד, והיא מגיעה אלי עם "תרשים זרימה" על כל הפעולות שצריך לעשות. והיא מגדילה לעשות ולכל הסבר היא מצלמת את האצבע המתאימה הלוחצת על הכפתור, ולאחריו צילום של איך נראה המחשב לאחר הלחיצה האמורה. בקיצור, כל אידיוט יכול להבין. כרמית אף מתעקשת שאני אעשה את כל הפעולות בעצמי בפיקוחה. התרגיל הוא על פוסט ישן, ואנו מפסיקות לפני הלחיצה הסופית. יש!

מה אגיד לכם, הרגשה טובה. אני יושבת וכותבת את פוסט חיי. יצירה של ממש. אני מגיהה אותה עשרים פעם כדרכי, ואז מתיישבת עם "תרשים הזרימה" ומעבירה את הפוסט לפרסום.

טוב. זה מה שאני חושבת שאני עושה.

הפוסט נעלם בנבכי המחשב ולא נודע כי בא אל קרבו. כן, בטח שעשיתי SAVE, מה אני אידיוט? כל מומחי הבית ניסו להעלות אותו בחכתם אבל הבינו שהכלבה הזקנה טובה במה שהיא עושה.

כרמית כתבה לי SMSשהיא מרגישה אשמה חלקית. מיד עניתי לה "את לא צריכה להרגיש אשמה חלקית. את אשמה ב 100%

לא פתחתי את המחשב שלושה ימים. אני שונאת אותו באופן אישי. וזה כנראה הדדי. אין לי כוח נפשי לשחזר את הרשומה שאבדה. והרשומה הנוכחית מועברת עכשיו במייל לכרמית, לפרסום. אני מקווה שכרמית לא רעבה. 

רשומה זו מוקדשת באהבה לכרמית.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

95 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת