00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המלצה על ספר- מקום לאהבה אחת/ כלנית ווסר-אוחיון

 

 

 

 

 

 ספר ביכורים מרשים ומומלץ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

280 עמ',
בבל, 2010

 

מהכריכה האחורית:


הנעליים של נעמי כבר שחוקות מרוב הליכה, הלוך ושוב, בין הקריות לצ'ק-פוסט. לא אכפת לה שמציעים לה נדבה או זורקים לה סנדוויץ' מאוטובוס חולף: יום יום, כבר חמש-עשרה שנה, היא.חורשת את הכביש, מחפשת הסבר לאסון שהחריב את חייה.

תמר מתעקשת לעבור מדי בוקר בצומת הכי עמוס בקריות. מאז שגילתה את הגרפיטי שריססו בטרמפיאדה, היא מוכרחה לוודא שהוא לא נמחק. מניסיונה המר היא כבר יודעת, אם לא תקפיד על כך יוםיום, הסוף יהיה רע.

השאיפות של סשה צנועות הרבה יותר. היא רק רוצה להחזיר למוטב את אחותה מרינה, כוכבת פורנו בהתהוות, ולהשיב לעצמה את הירושה של אביה ןהתמהוני.

על האספלט הרוחש של כביש עכו-חיפה נרקם רומן בשלושה קולות - קולות ישראליים חד-פעמיים, שאינם חדלים להפתיע, להצחיק ולרגש"

 

למרות שעזבתי את חיפה לפני 35 שנים, ולמרות שלכאורה אני כבר לא קשורה אליה וחיה במרכז הארץ תקופה ארוכה יותר מהתקופה שחייתי בחיפה, עדין כל איזכור שלה או של הקריות, שמבחינתי הם גם חיפה, מושכים אותי בכבלי קסם, המקומות המוכרים, הדמויות, האווירה, מעוררים בי גלי זיכרון חמימים המצדיקים את האימרה שאפשר להוציא את האדם מהבית אבל אי אפשר להוציא את הבית מהאדם. 

כשקיבלתי את הספר במסגרת הספר הלבן של הקוראים המשפיעים של ידיעות ספרים, וגיליתי שמדובר בחיפה והקריות, שקעתי לתוכו מהר מאוד והוא ניקרא על ידי בנשימה עצורה, במהלך לילה לבן אחד.

מעבר לעובדה שהסיפור מתרחש בחיפה והקריות ומבחינתי זו כבר נקודת זכות ופינה חמה בלב, יש משהו בספר שניכנס לנשמה ומכניס את הקורא לתוך הסיפור.

האם זו שיטת הכתיבה של מונולוגים קצרים של הדמויות העיקריות, מעין הבזקי תמונות? האם זו הכתיבה המצומצמת שאין בה תיאורים  והיא מסתמכת על מאגר האסוציאציות של כולנו? מי לא יודע מהו צ'ק פוסט? מה אומרים לנו השמות סשה ומרינה? סעיף שמיעה? השתיין הרוסי? נכון שיש הרבה סטריאוטיפים, אבל עם יד על לב, הסטריאוטיפים מוכרים לכולנו ומיד מקפיצים לדמיון תמונה.

כך בסטריאוטיפים, במלים פשוטות וזורמות, לעיתים סלנגיות, לעיתים גסות, בקטעי תמונות, נבנית תמונת פאזל מחייהן של שלושת הדמויות. בתחילה כמעט ואין קשר ביניהן ואם יש הוא אקראי לחלוטין, אט אט מתקבצות הדמויות, האירועים משתלבים ובסוף מתקבלת תמונה שלמה. 

נעמי שנטשה את חייה והפכה מבחירה להומלסית ההולכת מדי יום במשך שנים בצומת צ'ק פוסט כדי להבין את סיבת מותו של בנה בתאונת אופנוע, סשה המנסה להציל את אחותה- שחקנית פורנו מתחילה, ותמר – עובדת פיצוצייה עם טרגדיה אישית משלה.   

מעט הפריע לי שביטויים או מילים באנגלית, כתובים בעברית וההגייה לא מדויקת. לפעמים צריך לקרוא מספר פעמים את הכתוב כדי להבין, למשל "פינגס" כהגייה ל- things . אבל זו הביקורת היחידה שיש לי.  

מדובר בספר ביכורים, קראתי בתקופה אחרונה הרבה ספרי ביכורים שגרמו לי מפח נפש וביקורת לגבי העובדה שכל אחד חושב שהוא יכול לכתוב ספר . 

אבל כלנית וסר-אוחיון, יודעת לכתוב סיפור ויודעת לכתוב ספר. בביטחון, בשנינות, בקלילות ובהעזה גדולה, היא בונה סיפור מאוד ישראלי, מותח, דמויות מעניינות, מספר צירי עלילה וסוף מפתיע. 

למרות שזה ספר ביכורים שלה-  ספר מרתק ומרשים.

מומלץ בחום. 

בהחלט אקרא את ספריה הבאים.

 

פרק ראשון מתוך ידיעות ספרים

 ועוד קטע מתוך ynet
  

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת