00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

ירוק (אורגני) בעיניים

ירוק  (אורגני) בעיניים

"לטיול יצאנו

כלנית מצאנו

על גבעת הדשא במערב.

אל ההר עלינו

את הים ראינו

ומשם ירדנו בדהרה".

                                    "הטיול הקטן", נעמי שמר


זוכרים את השיר הקסום של נעמי שמר?
מי לא שר אותו לצד:"הנהג של חבר'המן"?
כולם, כולם, כולם.

אז גם אני שרתי ובמלוא הגרון.
האמת היא שנהגתי לצרוח אותו כדי שאולי אולי פעם אצליח לחזור צרודה.
כמה שרציתי את הצרידות הזו....
ובחיים, אבל בחיים ובשום טיול לא הצלחתי להצטרד.
וכמה שקינאתי בכל הפאקצות שחזרו עם קול סקסי ורק אני,  למרות כל הצרחות, שום כלום! נאדה! אותו קול מעאפן שעד היום עושה לי צרות.
"שלום, אפשר לדבר עם אימא"?

"זו אני, אני האימא, יש לך בעיית שמיעה?  אינעל ראבק!"....
עד היום כשמדברים איתי בטלפון חושבים שמדברים עם ילדה קטנה {עד שאני משחררת איזו עסיסית קטנה (או גדולה...)}.
באסה!
אז כן, יש לי בטלפון קול של ילדה קטנה וזה אותו קול שנשאר לי מאז שהייתי באמת כזו וכן, הוא לא מצטרד.
בחיים לא.
בעצם רק אחרי ניתוחים (בגלל הצינור הזה ששמים בהרדמה, אבל זה לא נחשב).
קיצור- בטיולים אני לא מצטרדת נקודה.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה? פשוט כי יצאנו לטיול.
לגליל.
אני ועוד כמה מנהלי פורום ובלוגרים.

אז לא, לא שרנו באוטובוס כי היינו עסוקים בסמול טוק (וכן, גם קצת ריכוליישן...).
לא היינו הרבה. אולי עשרה, אבל היה ממש כיף.
חלק קטן מהם כבר הכרתי וחלק הכרתי באותו יום.

אני מאוד אוהבת להכיר אנשים וזו הסיבה העיקרית שבגללה אני מסכימה להצטרף לאירועים התפוזיים האלו.
האפשרות להכיר אנשים שבצורה אחרת לא הייתי מכירה גורמת לי להיענות שוב ושוב להזמנות האלו (כמובן אם העבודה מאפשרת...) וכן, גם הפעם שמחתי שהסכמתי.
על הסיבה שבגללה התאספנו מוקדם בבוקר במתחם רכבת סבידור מרכז עוד אספר בפוסט נפרד (כרגע בשלבי הכנה), כעת אספר לכם על כל מה שמעבר ואתן לכם שלושה מתכונים טובים שנחשפתי אליהם במסגרת אותו טיול, אבל בואו נעשה את הדברים לפי הסדר...

אז ככה:
קמתי השכם בבוקר  .

השמש רק הפציעה והשמיים היו ספק כתומים ספק חומים בעודה מפלחת בקרניה את העננים.


די מהר מצאתי את עצמי נפגשת עם כמה מחבריי האהובים מהעולם הוירטואלי שזה מכבר הוא לא וירטואלי כל כך...

נסענו לביתו של ארז קומורבסקי, השף המוכשר והשרמנטי שהחליט באמצע חייו שדי לו רעש ופיח ובלגן עירוני, הוא רוצה שקט, הוא רוצה איכות חיים, הוא רוצה בריאות, הוא רוצה לחיות חיים אורגנים ואקולוגיים,  הוא רוצה לפתוח את החלון ולראות ירוק ו... זה בול מה שהוא רואה.

המר בחור לקח את עצמו ועבר לגור באמצע שום מקום כשמימינו הרים ירוקים ומשמאלו עוד הרים ירוקים . בין לבין  הוא שתל באדמה שמסביב לביתו כל גידול אפשרי (וכשאני אומרת כל גידול זה כל גידול) וכך הוא חי.

בשקט, ברוגע, עם אויר הרים צלול  כיער כשהדבר היחידי שעלול להפריע את הנירוואנה זה רק משק כנפיהן של הציפורים שמבקרות אותו בעת נדידתן צפונה או מזרחה או לאן שלא תחלטנה שהן רוצות לנדוד....

החיים האורגניים של ארז לא באים לידי ביטוי רק ב-"בלי ריסוס". מבחינתו לחיות חיים אורגניים זה פשוט לחיות חיים נכונים, מאוזנים ובריאים לנפש האדם.

אהבתי את הקומבינציה של גוף ונפש, כי גם אני מאמינה בזה. (נכון, רק היום, אחרי שהגוף שלי כמעט הלך פאייפן…).

אני זוכרת שכשרק התחתנו החשמונאי שיגע אותי שהוא רוצה לקנות בית בגליל.
לא אמרתי מיד לא, הסכמתי ללכת לראות.
האמת?
אהבתי מה שראיתי ואכן קנינו בית ביישוב כרכום שנמצא אי שם בצפון .
עד עכשיו אני זוכרת את הדן שאחד מערוציו זרם לו ליד הבית שקנינו.
לא היה גבול לשמחתו של בעלי שכן רוב בני משפחתו (משפחת אלון) גרים ביישובים הסמוכים (רמות נפתלי,אליפלט, כרכום, אמנון ועוד....)  ומאז שהוא ילד זה היה חלומו : לגור שם, בצפון הירוק והשקט בקרבת הדודים והבני דודים.
אז קנינו בית. על הנייר, הוא עוד לא היה מוכן. התכניות היו מפתות. ישוב חדש, מיקום מושלם וגם לא יקר.

א-ב-ל....
כמה שעות אחרי הקנייה, בעודנו יושבים באחד מהצימרים של "דודה סימי" ברמות נפתלי התהפכתי.  אין לי בדיוק מושג למה  אבל הודעתי לחשמונאי שאני באמת מצטערת, אבל אני לא רוצה לגור שם.
תרצתי את זה במיליון תירוצים דביליים אבל הייתי נחושה.
ביטלנו את הקנייה.
עד היום הוא לא שוכח  (ולדעתי גם לא ממש סולח).
הבטחתי שכשהילדים יסיימו בית ספר וצבא – נחזור.
הוא עוד שומר את ההבטחה הזו שלי ומזכיר לי אותה מדי פעם בפעם...

האמת היא שעד שלא הייתי בבית של ארז לא ממש חשבתי על האזור הזה כאופציית מגורים עתידית עבורנו, אבל משהו זז לי בנשמה אחרי הטיול הזה.
אני כבר לא סגורה על זה שלא נגור שם אי פעם...

ונחזור למה שהיה שם, בטיול :
לאחר נסיעה מפרכת של שלוש וחצי שעות הגענו לאמצע שום מקום ופה, בקרבת הגבול הנאסראללי גר ארז.
אי שם ביישוב מתת .
באמצע יער ירוק ראינו פתאום שלט עם חץ  שמפנה אותנו לבית של ארז קומורבסקי.
ארז קיבל את פנינו בחום .
אמרתי לכם כבר שהוא איש מאוד נעים וחברותי, נכון?
ובכן, לאחר קבלת הפנים וסבב ההכרות סעדנו את ליבנו במתאבנים מופלאים .
אני עוד אשחזר אותם אחד לאחד ואביא לכם את המתכונים הטעימים, מה שאני רוצה לתת לכם היום זה את  המתכונים המיוחדים שארז לימד אותנו להכין אצלו בבית במסגרת לסדנת בישול גלילי.

בעודנו מסובים לשולחן העץ הארוך ומטשטשים דעתנו ביין אדום מופלא ארז הניף את שרביט הקסמים שלו (סכין שף) ופקד על  ירקותיו ותבליניו לרקוח עבורנו מעדנים קסומים.



אז מה היה לנו שם?

היה לנו טאבולה כרובית, תבשיל עדשים שחורות בתבלינים ארומטיים, פאייה שורש סלרי בדבש ויין מוסקט וסלט ירוק עם עדשים אדומות קראנצ'יות, אורז לבן עם שקדים וקלמנטינות מיובשות., ולקינוח : קערת פירות טריים עם שמנת מתוקה מוקצפת.

את כל המתכונים תקבלו כאן ועכשיו, לא לדאוג…

אז שנתחיל ?

סבבה :


סלט טאבולה כרובית :

החומרים :

1 כרובית גדולה טרייה

צרור פטרוזיליה (עלים בלבד)

צרור נענע (עלים בלבד)

מלח אטלנטי

3 לימונים סחוטים

פלפל לבן

שמן זית

אופן הכנה :

מגררים את הכרובית בפומפייה עדינה לתוך קערה גדולה .

קוצצים דק דק את עלי הפטרוזיליה והנענע  ומוסיפים לקערה.

סוחטים את הלימונים , מסננים מחרצנים ומוסיפים לקערה.

לתבל במלח גס ופלפל לבן ומעסים את כל התערובת בידיים לשם החדרת הטעמים לירקות.

מוסיפים שמן זית ושוב מערבבים.

טועמים, מתקנים תיבול.

הצעה אישית  לשדרוג:מוסיפים קורט סוכר לאיזון טעמים ומוסיפים 2 שיני שום טריות וכתושות. אני הייתי מוסיפה גם כף או שתיים של חמוציות מיובשות.




תבשיל עדשים שחורות בתבלינים ארומטיים

החומרים :

1/2 קילו עדשים שחורות מושרות במים לשעתיים

4 כרישות קצוצות דק

2-3 כפות שמן זית

1 פלפל חריף ללא גרעינים

תבלינים : קינמון,אגוז מוסקט, הל, פלפל לבן, כמון (תבלינים שלמים שנכתשים במכתש ועלי), מלח אטלנטי

צרור עלי שומר (אם אין- אז שמיר)

2 כוסות מים

אופן הכנה :

מסננים את העדשים שהשרינו למשך שעתיים במים.

קוצצים את ארבעת הכרישות  (חלק לבן בלבד).

קוצצים את עלי השומר.

קוצצים את הפלפל החריף.

כותשים במכתש ועלי את התבלינים השלמים.

יוצקים לתוך סיר את שמן הזית, מוסיפים את הכרישות הקצוצות ומאדים תוך בחישה מתמדת (להיזהר לא להזהיב כי הכרישה כי היא תהפוך למרה).

מוסיפים את עלי השומר (או השמיר) הקצוצים.

מוסיפים את הפלפל החריף.

מוסיפים את העדשים המסוננות ומערבבים.

מויספים תבלינים ומים ומערבבים.

מכסים את הסיר במכסה , מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים עד ריכוך וצמצום נוזלים.

הצעה אישית  לשדרוג:  אני הייתי מחליפה את עלי השומר בעלי כוסברה  (או כל ירק אחר למי שלא אוהב)  ומוסיפה 2 שיני שום קצוצות ומעט צ'לי חריף לתוספת ספייסיות.


פאייה שורש סלרי בדבש ויין מוסקט

החומרים :

2 שורשי סלרי גדולים חצויים לשניים וקלופים

2 כפות שמן זית

1 בצל קצוץ

פלפל חריף קצוץ

2 כפות דבש

1/2 כוס יין מוסקט

מיץ מחצי לימון (או יותר לפי הטעם)

מלח אטלנטי

פלפל לבן

זרעוני כוסברה כתושים במכתש ועלי

אופן הכנה :

מקלפים את שורשי הסלרי וחוצים כל אחד לשניים.

פורסים כל חלק לפרוסות בעובי 1 (או חצי) ס"מ וחותכים לרצועות בעובי 1 (או חצי) ס"מ . מהרצועות יוצרים קוביות בגודל 1x1 ס"מ (או חצי x חצי ס"מ).

מניחים מחבת ברזל כבדה (רצוי פאייה) על הגז ונותנים לה להתחמם היטב היטב.

מוסיפים לפאייה את קוביות שורש הסלרי (ללא שמן) ונותנים לה להתאדות תוך כדי הקפצה.

מקפיצים למשך כדקה- שתיים את הקוביות בעזרת כף עץ וכעת מוסיפים את שמן הזית.

מוסיפים לפאייה את הבצל הקצוץ והפלפל החריף ומערבבים.

מוסיפים לפאייה את גרגירי הכוסברה הכתושים  ומלח אטלנטי וממשיכים לערבב.

מוסיפים לפאייה דבש, יין מוסקט ומיץ לימון.

מערבבים על אש גבוהה ומצמצמים נוזלים .

מכבים את האש כשקוביות שורש הסלרי עדיין מעט קראנצ'י (לא לבשל יותר מדי...)

הצעה אישית  לשדרוג:אני הייתי מוסיפה שום קצוץ ומעט צ'ילי גרוס שמשתלב היטב עם טעמי המנה.


סלט ירוק עם עדשים אדומות קראנצ'יות

החומרים :

עלי חסה ערבית , חמציץ ורוקט שטופים , יבשים וחתוכים גס

מלח אטלנטי

שום כתוש

שמן זית

עדשים כתומות שהושרו 10 דקות במים , סוננו וטוגנו בשמן עמוק

אופן הכנה :

מערבבים את העלים הירוקים עם מיץת לימון, שום ושמן זית ובסוף מוסיפים את העדשים הקראנצ'יות (תוספת מופלאה במקום אגוזים ).

הצעה אישית  לשדרוג:אני הייתי מוסיפה גם פלפל שחור טרי גרוס.


אורז לבן עם שקדים, צנוברים וקלמנטינות מיובשות:

מכינים אורז לבן רגיל (הסבר : כאן) ומוסיפים לסיר  צנוברים, שקדים קצוצים (או כל אגוז אהוב אחר) וקלמנטינות מיובשות (להשגה בשוק הכרמל או בכל חנות תבלינים איכותית).

הקלמנטינות מתרככות בעת הבישול והופכות למשהו עדין ואנין טעם (מומלץ!!)


קערת פירות טריים עם שמנת מתוקה מוקצפת

מגישים קערה עם פירות טריים ולצדה קצפת מתוקה שהוכנה מקצפת מתוקה בתוספת כ- 2 כפות סוכר והוקצפה לרמת 80% (כלומר: עד שהיא סמיכה, אבל לא מוצקה כדי שיהיה ניתן לטבול בה את הפירות).

הנה יש לכם את כל המתכונים, ושווה לשמור אותם כי הם באמת פשוטים וטובים.

אגב, כשחזרתי  בערב הביתה החשמונאי שאל  (כרגיל) איך עבר יומי.
סיפרתי לו היכן הייתי ומה עשיתי וראיתי את הנצנוץ הזוהר הזה  שמופיע בזווית עיניו בכל פעם שמישהו מדבר על הגליל.
באותה השנייה גמלה בלבי ההחלטה שעוד יבוא היום ואנחנו נגור שם, עם הנוף, הריח היערי, האוויר הנקי תרתי משמע והשקט, ומי יודע אולי פעם אהיה שכנה של ארז ונאפה פוקאצ'ות מושלמות יחד…

את ארז אני מאוד אוהבת ולא מהיום.
השילוב של שף מוכשר ואדם חברותי ומסביר פנים כבשה את לבי זה מכבר.
אני מהפריקיות שעוקבות אחריו בתכניות השונות שבהן הוא מתארח  (האחרונה, בערוץ החיים הטובים הפכה לחביבה  עליי ביותר). אני רוכשת כל ספר שלו שיוצא למדפים ולכן שמחתי כשראיתי את הספר האחרון שלו : שנה בצלחת" בביתו, כי אותו טרם רכשתי. ברור היה לי שאצא מהבית כשהספר באמתחתי.
ארז רשם לי הקדשה ובין יתר הדברים שכתב ביקש שאקרא את הפרק על אימו. הסתקרנתי מאוד ובדקה הראשונה שיכולתי קראתי את שכתב.
הוא תיאר את אימו כדמות מאוד דומיננטית בחייו . אישה שמחה, כשרונית ואופטימית, לכן מחלת הסרטן שבה לקתה ושממנה בעצם נפטרה הותירה בלבו חלל עמוק ודואב. הדבר שטלטל אותי הכי הרבה בקוראי את הפרק על האם המנוחה היה שגם היא כינתה את מחלתה :"שרימפס" בדיוק כמו שאני עושה מזה שנים רבות.
אין לי ספק שהיא הייתה אישה אדירה ונדירה. לא פלא שיצא לה בן כזה. יהי זכרה ברוך.

זהו חברים וחברות, כאן סיימתי להיום, אני חושבת שאת החוויה שלי הצלחתי להעביר לכם (מספיק להסתכל בתמונות, לא?) , אני רוצה לומר תודה ליער-Black Forest על התמונות שהיו חסרות לי כדי להשלים את הפוסט הירוק הזה וגם תודה גדולה על זה שהיא נאלצה לסבול את חברתי לצדה באוטובוס (ואגב, גיברת יער, כשאת לוקחת על עצמך להביא מים קפואים לשתינו את מתבקשת לא לפוצץ אותם בדרך כי עד עכשיו אני זוכרת את הטפטוף הקפוא על בגדי השבת שלי...)

זהו !

הפוסט הזה מוקדש לך, בעלי החשמונאי היקר.
אני מבטיחה.
אני מבטיחה שפעם גם אתה תפתח את החלון ותראה לפניך את התפאורה של פארק היורה....

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

25 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת