00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

מכתבים מפולין

אתמול צוין יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. תאריך זה, ה-27 לינואר,  נבחר משום שהוא היום שבו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ בידי הצבא האדום. אני נימנת על אלה שסבורים כי יש להעלות עוד ועוד את זכר הניספים ושורדים באותם ימים של זוועה. 

               האלבום שניתן לאמא במתנה על ידי אחותה אסתה בשנת 1934

וכמי שלא שוכחת, על אף היותה צברית שהוריה עזבו את אירופה עוד לפני המלחמה, אני שבה ומעלה זכר בני משפחה שלא נותר להם נצר. אמי עלתה ארצה  בשנת 1936. בעמוד האחרון שבאלבומה שכנו לבטח במשך עשרות שנים דפים שהצהיבו עוד ועוד ועליהם כתובים היו המשפטים בפולנית וביידיש. אמא לא הסכימה לקרוא לפנינו מה נכתב שם.

                                                        העיירה בוכניה בשנות השלושים

לפני  מספר שנים, באדיבותם של המתנדבים מארכיון 'משואה' שבקיבוץ תל-יצחק ובעזרתה של ענת אדרת מאוניברסיטת בר-אילן תורגמו המלים לעברית ועוררו התרגשות רבה. היו אלה מכתבים שאמא קבלה מן הבית בפולניה בין השנים 1938-1939. סבא וסבתא שלי, דודים ודודות, אחיינים וגיסים שהכרתי בשמם ותמונותיהם מצויות באלבום של אמא, קרמו עור וגידים. מן הכתוב עולים ומתגלים אנשים בשר ודם, אוהבים, בעלי חוש הומור, בעלי חולשות אנושיות, בעלי תקוות ואכזבות, דורשים וסולחים. כל כך רגילים ומוכרים לנו עד שנדמה שהם אנו עצמנו ואי אפשר להמנע ולדמיין  מה התחושה שהיתה להם שם, במחשכים, כשראו את המוות לפניהם.

  סבתא שלי

   סבא שלי

באוקטובר 1938 כותבת דודתי פרידה, לאמי שנמצאת בארץ מזה שנתיים:

"...מצב השלום העולמי נראה מפוקפק מאוד ונדמה לי שהרגיעה הזמנית הזאת לא תמשך זמן רב....תאמיני לי שחזות המלחמה היא בשבילי משהו בלתי נתפס ..."

ב-15 בפברואר ,1939 היא כותבת כך: " ...אני הייתי חייבת בינתיים לוותר על העליה שלי - מה יהיה בהמשך אינני יודעת....באיזה מצב אני נמצאת אחרי ההחלטה כזאת את יכולה לתאר לעצמך....אין לי כסף - אינני מסוגלת לכתוב לך כמה הענין הזה כואב לי...."

האחות גוסטה מוסיפה:..." אני דואגת שהיא לא יכולה לנסוע ומה שוות הדאגות שלי כשאני לא יכולה לעזור לה!"

הדודה אסתה  כותבת לאחותה בארץ: ".....עליך לדעת שכאן אין מה לעשות ולמרות שיש לי עבודה קבועה אינני מסוגלת להתפרנס. תכתבי לי מה עלי לעשות. אני אענה לך מיד...פרידה (הנ"ל) נמצאת אצל גוסטה ולא כותבת כלום כי היא מרוגזת שאין לה מאיפה לקחת 700 זלוטי שנחוצים לה לצורך נסיעה ומהבית אינם יכולים היום לתת לה כלום..."

אבל אסתה מרשה לעצמה להיות גם אופטימית ולחייך:..." הכי חשוב הבריאות תקינה....מלכה (אחות נוספת) מאוהבת בבעלה משלה ושומו שמים, דבר לא יאמן, הוא מחזיר לה באותה המטבע. אם ירצה השם והכל יהיה כשורה, אז יצמח לנו כאן זוג מתאים מאוד". ועוד היא מעירה לאמא: "עוררת בו סקרנות רבה עם הרמזים וההדגשות שלך. אם יש לך למשהו על הלב אז קדימה, תכתבי לנו הכל וזה יקל עליך מאוד" (לדעתי היו שם רמזים בקשר למי שעתיד להיות אבא שלי....).

האחיינית בלקה כותבת לדודתה האהובה: "אני רוצה להודיע לך שהיתה לי תעודה טובה. 4 פעמים 'טוב' ו-6 פעמים 'טוב מאוד'".

ושוב מכתב קורע לב מפרידה: " ....אני מבקשת ממך אם את יכולה לשלוח לי משהו... כמה שאת יכולה. תאמיני לי אני יוצאת מדעתי!... כל זלוטי משחק עכשיו תפקיד...."

סבא שלי (כנראה כי החתימה מחוקה) כותב לבתו: " .. אם יהיה לנו משהו טוב לכתוב, נכתוב מיד. ואת כתבי כל שבוע להורים ושתהא זאת עבורך חובה".

ואסתה כותבת: " ...שאלתי אותך פעם האם עלי למכור את הבית ולהשתדל לתפוס הזדמנות לנסוע לפלסטינה. אבל את לא יעצת לי לעשות את זה. מה דעתך על כך היום? ....אינני מסוגלת להתפרנס".

ופרידה מוסיפה: ". ..מה יהיה בהמשך? תשובה לשאלה הזאת נמצאת בידי האנגלים או אצל אלהים!!"

אחיינית שלי

תמיד, לאחר שאני מעיינת במכתבים מלווה אותי התחושה והתהייה שאמא שלי נשאה מטען רגשות כבד בגלל שלא שלחה 'כמה זלוטי' לאחותה. אולי חשבה שיכלה לעשות יותר? אולי שאלה עצמה אם מצבה הכלכלי האישי הצדיק את תגובתה?  אולי זאת הסיבה שסרבה לספר לנו מה כתוב במכתבים?

התשובות לשאלות האלה גם הן נשארו, כנראה........ אצל אלהים.

יהיה זכרם של כל בני המשפחה ברוך.   

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

60 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת