00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לקרא בין השורות

לאבא שלי יש סולם

שבוע הספר כאן, וכמנהגי, אקפיד להתעלם מהרשתות הגדולות. אחד האתרים החביבים עלי הוא בוקמי. הם מחזיקים מגוון של ספרים, מציעים במבצע גם ספרים של הוצאות שברשתות הגדולות בדרך כלל לא נכללים במבצעים והשרות מצוין. לא רק בשבוע הספר, מציעים באתר מגוון ספרים בעשרה שקלים. רובם לא שווים את זה, אבל גם שם מתחבאות כמה פנינים. למשל, אלפונס.

אלפונס נולד בשבדיה (לא יודעת מה יש שם, באויר הנורדי, אבל אין ספק שהוא מניב יצירות משובחות), בשנות השבעים ומאז הספיק להתרחב בכל הכיוונים - הסדרה כוללת למעלה מעשרים ספרים, סדרת טלוויזיה, ומגוון מוצרים נלווים.

אלפונס תורגם לעברית פעמיים, בגרסה המוקדמת (בתרגומה של ויויאן ברסקי) קראו לו אליהו. בגרסה החדשה (עם עובד, 2003, משבדית: רות שפירא) חסו עליו והותירו אותו עם שמו המקורי – אלפונס אוברג (אגב, באנגלית שמו אלפי אטקינס ובגרמנית וילי ויברג, אך ברוב התרגומים הוא נותר אלפונס). בתרגום החדש יצאו עד כה שלושה ספרים (וזה הזמן להפציר במתרגמת ובהוצאה לתת לנו עוד קצת מאלפונס): לילה טוב אלפונס, אלפונס וחברו הדמיוני מולגן ואלפונס, נו בוא כבר!

אלפונס חי עם אבא שלו (ע"ע ספרים שמאפשרים חופש יצירתי בנוגע להרכב המשפחתי), ושניהם (משמח, אך ממש לא מובן מאליו) לא נראים כאילו גזרו אותם מקטלוג. אלפונס אוברג הוא ילד בן ארבע וכמו כל בן ארבע "לפעמים הוא נודניק, ולפעמים הוא נחמד". אבא של אלפונס "הוא תמיד נחמד. כמעט יותר מדי נחמד." ועם זאת הוא אחד האבות הספרותיים הכי אנושיים שיש. הוא מקריח, (בחיי, עברתי עכשיו על כל הספריה שלי. חוץ מאבא של רוני ונומי הוא היחיד), יש לו מנהגים שליליים (הוא מעשן מקטרת מכור), בית מבולגן, ולפעמים, אפילו, שומו שמיים! הוא מתרגז (בעיקר אם המקטרת שלו הולכת לאיבוד).

"No princesses, adventures and spacemen! No fancy pictures and, above all, no pretty fibs! I want to tell true stories about real people, just the way we behave in everyday life."

כותבת גונילה ברגסטרום, היוצרת שמאחורי אלפונס, ומוסיפה

"Reality is fairytale enough. Each day is new. Children understand this best. It's we adults who have forgotten. I want to tell stories so that children and adults will be reminded and can laugh and be amazed together."

זה נראה פשוט, אבל מעט מאד ספרים מצליחים לעשות את זה. לספר סיפור על חיים רגילים ובכל זאת ליצור עלילה מעניינת, ומלאת חום אנושי.

ומכיוון שמצאתי את עצמי ממליצה על ספר מתורגם בשבוע הספר העברי, אני רוצה להמליץ גם על הספרים של נירה הראל, שכותבת על ילדים רגילים מכאן (חביבים עלי במיוחד: את זה, אפשר להשאיר הודעה ולגדולים יותר, סיפורי הבית המשותף).

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל לקרא בין השורות אלא אם צויין אחרת