00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פיה יצירתית

שיפוצים ושוק פשפשים

כבר מזמן היינו צריכים להחליף את כיסאות פינת האוכל שלנו. השולחן והכיסאות עברו אלינו מהורי, שם הם שרדו מצויין. אצלנו זה כבר סיפור אחר.

גב הכסאות עשוי קש קלוע. ברגע שנוצר חור קטן בגב הקש, היו ידיים קטנות אבל חזקות להפתיע, שדאגו להרחיב את החור בהתמדה ונחישות. התחלנו בסיבוב באיקאה שלא הניב תוצאות. אחרי הסיבוב חשבתי לעצמי שהפעם אני הולכת על משהו אחר. הפעם אני אשפץ כיסאות בעצמי, ואקבל מה שאני באמת רוצה, ולא מה שיש באיקאה. (שלא תטעו, אני דווקא חובבת איקאה) 

אז מה באמת רציתי? כיסאות בסגנון כפרי, עם מראה קצת מיושן, בהירים ויפים. מכיוון ששיפצתי בעבר פה כיסא, שם כיסא  שמצאתי, הרגשתי בשלה לפרוייקט שיפוץ כיסאות.

במקרה...בדיוק למחרת, נפלו לידנו 4 כיסאות לשיפוץ, שנמצאו ברחוב וחיכו רק לנו. אנחנו צריכים שישה כיסאות, אז החלטנו שלא נורא, לא חייבים שכולם יהיו אותו הדבר, ונעשה השלמות בשוק הפישפים.

בשישי בהיר אחד יצאנו בו זוגי ואני לשוק הפשפים, לחפש כיסאות מציאות.  להפתעתנו מצאנו דווקא שישה כיסאות, בדיוק כמו שרצינו-מעץ, בסגנון כפרי, זועקים "שפצי אותי בסגנון פרובאנס.."

עדיף שישה זהים, ניחק את כולם, אמר לי בן הזוג, ואני הסכמתי איתו. הכיסאות היו מתקלפים, חלק עקומים אבל המוכר הבטיח לנו שפשוט צריך להוציא את הרגליים ולהדביק מחדש. קלי קלות. אם זה לא ילך, "תחזרו אלי ותגידו לי שהרצל לא בן אדם".

בהבטחה חמה כזו לא יכולנו לפקפק, העמסנו 6 כיסאות לפג'ו הקטנה שלנו, ונסענו הביתה שמחים וטובי לב.

כשהגענו הביתה הבית שלנו נראה כמו מחסן כיסאות. הכיסאות שלנו, אלה עם החורים בגב, 4 כיסאות שמצאנו ברחוב, ושישה כיסאות חומים מתקלפים. ואז הבנתי במפתיע שני דברים חשובים-

1. לשפץ שישה כיסאות זה הרבה יותר עבודה מלשפץ כיסא אחד. נכון תובנה מעניינת?

2. לשפץ שישה כיסאות בבית-לשייף, לצבוע שיכבה אחת, לחכות ליבוש, לצבוע שוב...זה אומר בלגן רציני בבית.

כאן בא לעזרתנו מושיע, חבר שלנו בשם רועי קליין, שלאחרונה התחיל לעסוק באופן מקצועי בדיוק בזה-שיפוץ ושדרוג רהיטים ומטבחים. הוא העמיד לשרותנו את הסטודיו שלו!  כל הבלגן עבר לשם.  אך, איזו הקלה.

נראה לי שעברתי פה על חוקי הבלוגים, כל כך הרבה מילים ואף תמונה, אז קבלו את הכיסאות לפני ובמהלך השיפוץ:

כמו שאתם רואים, השיפוץ הפך לפרוייקט משפחתי. יצא בדיוק בשבועות, הילדים היו בחופשה, אז לקחנו אותם איתנו לעבודה. לילדים זאת חויה, לא?

 כאן התגבשה לה עוד תובנה מעניינת ומפתיעה: לעבוד עם ילדים זה לא כמו לעבוד בלי ילדים. מבחינת הקצב כמובן. אז עצרנו מידי פעם להרגיע מריבות, לשמור מפני הרס חפצים בסטודיו, להאכיל, להשקות, לשמור שלא יאכלו יוותר מדי ממתקים, ובין לבין שיפנו וצבענו. מתסבר שגם להורים זו חוויה.

הקטנה לפחות נהנתה, כמו שאפשר לראות.

לגיחות הבאות כבר הגענו לבד.

צבענו את הכיסאות בצבע תכלת בהיר מאוד, כמעט לבן. למראה המיושן שייפנו חלק מהקנטים (איך בעברית??) כך שניתן לראות את הצבע המקורי, וצבע בהיר יותר שמרחנו קודם.

אני חייבת שלומר שכל הפרוייקט לקח הרבה זמן, ולא ממש הערכתי את גודל העבודה. היו קצת נזילות וזה ממש לא יצא מושלם, אבל כשסוף סוך הבאנו את הכיסאות הביתה, נהיה לנו אור בעיניים.

 ולפרטים הקטנים:

היה שווה!

ולמי שחשקה נפשה ובא לה גם כאלה, או שרוצה לשפץ משהו אחר, אבל אין לה כוח לעשות את זה לבד-יש את רועי.

עכשיו נשארה רק בעיית השולחן. נכון שהשולחן השחור ממש לא הולך עם הכיסאות האלה?

חשבנו לצבוע גם אותו, בצבע חול. מה דעתכם?

להתראות!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

45 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הפיה לולית אלא אם צויין אחרת