00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

חורף במעברה

07/06/2010


זה שלושה ימים ולילות יורד גשם זלעפות. הרוח שורקת בחוזקה, ברקים קורעים את השמיים ‏והרעם החזק מטלטל את הצריף שלנו ומרעיד את קירותיו העשויים בד‎.‎

בימים כאלה שבילי המעברה הופכים עיסת בוץ, ורצוי מאד לא להתסתובב בחוץ‎.‎

טומי'קה ואני הולכים לבית הספר. המגפיים שלנו טובעים בבוץ העמוק, וכשאנו שולפים את ‏המגף מהבוץ נשמע קול של פקק שעם שיוצא בכוח מבקבוק. אנו לבושים מעילי גשם ‏חדשים וכחולים. למעילים אין שרוולים. זוהי בעצם גלימה ארוכה עם ברדס, ולה שני פתחים ‏אנכיים באזור של כפות הידיים. תיק הגב נמצא גם הוא מתחת לגלימה. אמא אומרת שאנו ‏נראים כשני גמדים כחולים עם גיבנת‎.‎

למרות מעילי הגשם אנו חוזרים הביתה רטובים ומרובבי בוץ. אמא מנגבת אותנו ומלבישה ‏אותנו בטריינינג כחול וחם. רוב הילדים הולכים לבית הספר בטריינינג כזה, אבל אמא אומרת ‏שילדים ממוצא אריסטוקרטי כמונו לא ילבשו סמרטוטים כאלה מחוץ לבית, כל זמן שאמא ‏חיה‎.‎

אמא מקרבת אלינו את תנור הנפט, ומאכילה אותנו גולאש חם, שזה עתה ירד מן הפתיליה. ‏השולחן שלנו הוא ארגז תפוזים ריק, שסבא יוג'ין בנה לו ארבע רגליים. השולחן מכוסה ‏במפה, כי כאמור אנחנו משפחה טובה‎.‎

אמא צריכה להביא מים מהברזייה. היא פותחת את הדלת לראות הקלו המים. בחוץ היא ‏מוצאת את בלימה'לי הקטנה, במגפיים ובשמלת קיץ רטובה‎.‎

בלימה'לי משוטטת לבדה במעברה, כי אין לה אבא ואמא שלה פסיה מסתובבת בכל מיני ‏מקומות ביום ובלילה. מאדאם לוי שכנתנו אומרת כי פסיה היא "אשה מקולקלת". אני ‏מתבוננת היטב בפסיה תמיד כשמזדמן לי, כדי לראות את הקלקול, אבל אף פעם לא מוצאת‎.‎

לפסיה עוד בת, התינוקת שיינהלי, שהיא בת שנתיים. היא מושארת לבדה בלול שבצריף. ‏למזלה של הפעוטה, היא יפה וחייכנית, יש לה גומות חן בלחייה ותלתלי זהב. השכנים נכנסים ‏דרך החלון, כי הדלת נעולה, לוקחים אותה לביתם ומאכילים אותה‎.‎

כמובן שאמא מכניסה את בלימה'לי הביתה, מלבישה אף אותה בטרייניג כחול ובגרביים ‏עבים, וגם בלימה'לי אוכלת גולאש הונגרי בלי טרוניות‎.‎

הגם שזה אמצע היום, אמא כבר הדליקה את העששית כי חשוך מאד בצריף. רעם גדול ‏מרעיד את הצריף. ענף נחבט בחלוננו ונפער בו בור. הרוח תוקפת מיד את חלוננו ומכניסה ‏פנימה גושי ברד. האור בעששית מהבהב מעט וכבה‎.‎

אנחנו הילדים נבהלים מאד: נוצרה רוח פרצים שיכולה להעיף את הצריף מעל לראשינו. רק ‏לפני יומיים עף הצריף של משפחת גולד ועבר במעופו את כל המעברה עד שנתקל בצלע ‏ההר. אבא ואמא גולד על שלושת ילדיהם מצאו עצמם במיטותיהם תחת כיפת השמיים ‏הנוטפים בעוז. השכנים נזעקו לעזור. אנחנו קלטנו בלילה את צפורה ואחיה הקטן יעקב‎.‎

בבוקר יצאנו כל השכנים לעזור לגולדים לאסוף את מטלטליהם הדלים, שרובם חלפו עם ‏הרוח‎.‎

האם זה מה שיקרה לנו עכשיו? טומי'קה ואני מייבבים, ובלימה'לי מחרה מחזיקה אחרינו. ‏ואבא סותם את החור בעיתון "אוי-קלט" שזה רעיון כושל בעליל כי העתון הרטוב עף פנימה ‏ונדבק לדופן הצריף‎.‎

‎"‎אבא,, נכון שהצריף לא יעוף?” אני שואלת בתחינה. אבא לא שקרן, בדרך כלל זה תפקידה ‏של אמא. אבל אמא מועלת בתפקידה, והיא עצמה בוכה עם הילדים וחוזה ארועים ‏אפוקליפטיים. היא גם מאשימה את אבא שהביא אותה למעברה ושהיא היתה צריכה ‏להתחתן עם פלס ארתור כאשר הציע‎.‎

אבא מוצא חתיכת קרטון קשיח וסותם (בערך) את החור. אנחנו עדיין נסערים, אז אבא מוציא ‏את מפוחית הפה שלו ומנגן לנו. עד מהירה אנחנו מצטרפים בשירה של "טול אז אופרנציאן או ‏ייגש טנגרן" שזה שיר ערש הונגרי אופייני:כולם טובעים בסוף באוקיינוס הקרח, במיתות ‏משונות. לא פלא שילד הונגרי גדל להיות מורבידי משהו‎.‎

רק בשמונה נשמעות צעקות בחוץ "בלימה בלימה'לי ,בלימה בלימה'לי!” זאת פסיה שעוברת ‏בין הצריפים כדי לאסוף את ביצתה העזובה‎.‎

בלימה'לי פורצת בשמחה מהצריף ישר לידיה של פסיה. פסיה מחבקת את בלימה'לי ונושקת ‏לה נשיקות רטובות על ראשה ופניה. פסיה לא שמה לב שבלימה'לי לא לבושה בבגדיה, ולא ‏מעיפה אפילו מבט לעבר אמא שלנו‎.‎

אמא אומרת "תראו למי אלהים נותן ילדים”. אבא קורץ לנו וממשיך לחמם את אמא: "היא ‏אפילו לא אמרה לך תודה‎!”‎

סוף סוף הגשם פסק. עכשיו מנשבות רוחות עזות. הרוח מייבשת את הבוץ והשלוליות, אבל ‏מסובבת אותנו על צירנו כשאנו הולכים בדרך הארוכה לבית הספר. טומיקה ואני אוחזים בידיו ‏של יעקב הקטן, שעלול לעוף ברוח‎.‎

בשעות אחר הצהרים הרוח גוברת הצריף גונח ונאנח, ורועד כולו. הרוח שורקת בפנים כמו ‏עשרות נשמות אבודות‎.‎

צרחות וצעקות נשמעים מבחוץ. אנחנו פורצים החוצה ונדהמים לגלות צריף עולה באש. הרוח ‏העזה מגביהה את האש לשמיים ואף טורפת אותו לכל מיני צדדים. תוך שניות יכולה להיות ‏כל המעברה למלכודת אש‎.‎

גבר צועק: "כולם להתרחק! כולם לרוץ לעבר הכביש הראשי!” אבל כל השכנים רצים כמובן ‏לכוון האש, ומתקרבים ככל יכולתם. הגרים בסמוך לצריף הבוער שופכים דליי מים על האש, ‏וגם על דפנות הצריפים שלהם והאדמה מסביב‎.‎

עד מהרה נעמדים הגברים בטור אנושי מהברזייה עד לצריף הבוער ומעבירים מיד ליד את ‏דליי המים עד לצריף. האש צוחקת להם בפנים ובולעת את המים כאילו לא נשפכו כלל‎.‎

אבא עומד בטור הדליים וצועק "טוסקה קחי את הילדים לכביש הראשי!” אבל המצב לא ‏בשליטה. אף אחד לא ירחיק את טומיקה ואותי מהסביבה ההומה והנרגשת. ואמא עצמה ‏מחזיקה בידיה את בלימה'לי הקטנה, שזה הצריף שלה שבוער. בלימה'לי צועקת "אמא אמא" ‏ורוצה לרדת, אך אמא מחזיקה בה בכח‎.‎

האש משתוללת, קולות ניפוץ ושבירה בצריף. אז עובר רחש בהמון ונשמעת צרחה "התינוקות ‏בפנים, שיינה'לי בצריף!" כולם צורחים וזועקים "הילדה!” "התינוקת!” "הצילו‎!”‎

נער שכן בן שש עשרה מתקרב ומנפץ חלון כדי להכנס. אש ענקית וסילוני עשן שחור פורצים ‏מהחלון השבור, והנער נסוג‎.‎

אני מחפשת בעיני את פסיה. איפה פסיה. אמא יכולה להציל את הילדים שלה, אם פסיה רק ‏תגיע היא תוציא את שיינה'לי מהאש, אמהות יודעות לעשות דברים כאלה‎.‎

סוף סוף מגיעים הכבאים. הם מנסים לפנות להם דרך בהמון ומגלגלים את צינורות הכיבוי ‏שלהם. מימי נתלית על כתפו של אחד הכבאים וצורחת "תציל את התינוקת תציל את ‏התינוקת‎!”‎

אז מגיעה פסיה. פסיה מזנקת ישר לתוך הלהבות שאופפות את הדלת. שני כבאים אוחזים בה ‏בכוח ומרחיקים אותה. פסיה משתוללת ומתחבטת בידיהם כיונה פצועה‎.‎
גג הצריף קורס ברעש עצום. כל הקהל צורח ובוכה‎.‎

פסיה צורחת "שיינה'לי שיינה'לי!" פסיה קורעת את בגדיה מעליה. פסיה מורטת את שערותיה. ‏פסיה תולשת את הבשר מעל פניה. יש לה קצף לבן בפה והדם שלה נוזל פסים פסים על ‏בגדיה הקרועים. שני כבאים גוררים אותה על האדמה ומכניסים אותה לתוך אחת הכבאיות ‏הנהג סוגר מיד את הדלת ונוסע משם‎.‎

האש שוככת לאט לאט תחת צינורות הכבאים. רק פה ושם עולים סלסולי עשן קטנים מבין ‏ההריסות‎.‎

אחד הכבאים מפנה לו דרך ונכנס לשרידי הצריף

דומיה יורדת על הקהל כאשר הכבאי מפלס דרכו החוצה ומחזיק בידיו את שיינה'לי הקטנה ‏מפוחמת ומכוסה בברזנט שחור‎.‎ 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

59 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת