הרהורים על הספר האלקטרוני

אני תוהה, אם לאט לאט יכבוש הספר האלקטרוני את בתי הקוראים כמו שהדיסקים כבשו את מקום התקליטים.

האם נתגעגע? האם נרגיש בהבדל? ניזכר בנוסטלגיה או שנשכח?

השבוע שמעתי ברדיו שני סופרים, בשתי תוכניות רדיו שונות, עם דיעות שונות.

עמוס עוז הצהיר שיש לו רגש חושני לספר ולפיכך, הוא אף פעם לא יקרא ספר אלקטרוני, אם כי הוא לא נגד.

מצד שני, יורם קניוק אמר, שלא חשוב באיזו פלטפורמה קוראים את הספר, חשוב הרי מה שכתוב בו ואף נוכל להכניס מילונים ומלל רב אל הספר האלקטרוני.

ואכן, נכון שלספר האלקטרוני יהיה יתרון רב בהכנסת מילונים, אנצקלופדיות ומה לא, כאשר בהינף אצבע נוכל למצוא מילים במילון.

קניוק עוד הוסיף, שצג הספר האלקטרוני שונה מצג המחשב, אפשר להגדיל ולהקטין אותיות והוא נוח לקריאה.

כמו שאני מכירה את עצמי, גם בענין זה אני גם וגם.

בתחילה הייתי נגד הדיסקים, שהפילו חלל תקליט אחר תקליט. קשה היה לי להתרגל לפלסטיקיות והגודל הקטן של הדיסק, לעומת עטיפות התקליטים, שממשים ומריחים, עם תמונות גדולות, מילים, ממש כמו פוסטר אמנותי. אבל לאט לאט התחלתי ליהנות מהמקום שפינו התקליטים, מהאבק שלהם, עד שלבסוף התקליטים מצאו להם מקלט בתוך ארון, ועד היום הפטיפון יושב מיותם במחסן, מחכה שאחבר בינו לבין התקליט בכבל מודרני שהומצא לשם כך ועדיין לא רכשתי.

כך גם לגבי הספרים: אין ספק שליבי, נפשי, נוהים אחר הדף, אחר הספר שניתן להתכרבל עימו במיטה. אבל גם עם ספר אלקטרוני יהיה אפשר לקרוא במיטה. ואולי זה הדפדוף והכריכה, שכמו לעמוס עוז, גורמים לי לאיזו התרגשות חגיגית כשאני פותחת ומעלעלת בספר. אבל מצד שני, זו לא סיבה להחזיק עשרות או מאות ספרים על קיר שלם של ספרייה, כאשר נוכל בקליק אחד לפתוח לנו ספריה וירטואלית.

אז מה בכל זאת מושך אותי בספר, למרות הנקיון הנעים והמקום הרחב שישרור לאחר סילוק הספרים?

אני חושבת, שאולי ספרי מלל בלבד יכולים להכנס בלי בעיה לספר האלקטרוני, מה גם שנחסוך בעקירת עצים ובהרס יערות, אבל, מה עם ספרים שמשלבים ציורים, אפקטים שונים, כמו ספרי פעוטות וילדים? ומה עם ספרים שיש בהם שילוב של אמנויות כמו עמוד תמונה עמוד שיר או כל ספר שהוא, שהויזואליות שלו לא פחות חשובה (מזכיר לי את המשורר אצ"ג שהכניס ויזואליות חדשה בספר שיריו).

ופתאום אני חושבת על הבלוג שלי, שנפשי קשורה בו, אבל האם הוא מהווה תחליף למחברת המרופטת שלי, עם הפתקים המודבקים בה, עם איורים שלי פה ושם, עם פרח מיובש. כיצד את זה ניתן להעביר למחשב?

אז אני יכולה להתנחם בדבר אחד, הספרים לא ימותו, הם רק יעברו מטמורפוזה ויהיו ספרים אלקטרוניים. אבל מצד שלישי, כמו שחווית הקולנוע השתנתה וכבר הכל בסרטי די.וי.די ודומיהם אבל זה לא משתווה בלשבת בבית קולנוע ולצפות, כך גם עניין הספרים.

זאת אומרת, ענין הספרים קשור בעניין הישן מול חדש, על כל ההשלכות של זה:

הדור הצעיר בטוח לא יחוש רגש חושני כלפי הספרים, כלפי העבר ויתקדם במהירות לעבר הספר האלקטרוני אבל המבוגרים שבינינו, יאמרו באנחה גדולה היו זמנים...

אתם יודעים מה?

כמו שאין תחליף לבתים הישנים ולא תעזור כל הבנייה המפוארת והמודרנית, כמו ההבדל בין לקרוא עיתון (חשבו על עיתון של יום שישי) לבין לקרוא את אותו עיתון באינטרנט,  כך גם עוד יודפסו ספרים וערכם דווקא לא יסולא בפז.   האם אספנים יחפשו אותם בנרות? אולי כן  ואולי לא. נחכה ונראה.

אני חושבת, שבסופו של דבר, בספר, בעץ, בתקליט, בקרטון, בבית הקולנוע, באבן, בבית הישן וכדומה, יש נשמה ובתחליפים יש ניכור. אנחנו צריכים להיזהר, שבסוף לא נגיע למצב, כמו  שמומחש יפה מאד בסרט וול-E.