1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

13.5 בתים וגעגוע - חלק ב` (ואחרון)

 
לאור התגובות האוהדות (תודה רבה לכל המגיבים) אני מפרסם את המשך מעברי הדירות שלי.
 
תקציר הפרקים הקודמים:
נולדתי, גדלתי בבני ברק, בבת-ים ובירושלים, התגייסתי לצבא וכתוצאה מכך עזבתי את בית ההורים וחזרתי/עברתי לגור בבני ברק בדירה שכורה עם שותף.
(למי שלא קרא - הנה הרשומה המלאה שפורסמה אתמול)
 
אמשיך כאילו לא הייתה הפסקה של יום...
 
ושוב אחרי שנה עברנו – אני והשותף שלי. אני לא זוכר למה נאלצנו לעזוב את הדירה ההיא, אבל כבר כמעט חתמנו חוזה לשכירת דירה קטנה יותר ומרוחקת יותר מהבסיס, כאשר במקרה פנתה אלינו באוטובוס אישה מבוגרת ששמעה שאנחנו מדברים על שכירת דירה והציעה לנו לשכור ממנה בית(!) בגבעתיים. הבית היה קטן, ישן ומוזנח אבל הוא היה בית פרטי, עם חצר נאה במקום טוב. מאוד נהנו לגור שם... פחות נהנו לגור שם בתקופת מלחמת המפרץ (הראשונה) – אז הבית היה ממש בחזית. אני זוכר שלא מעט אנשים התפלאו לשמוע שאני ישן בגבעתיים כאשר יש לי הורים הגרים בירושלים (הבטוחה). אאל"ט זו הייתה הפעם האחרונה שתל-אביבים חשבו שירושלים "בטוחה".
 
הדירה הבאה – מס' שבע וחצי למען הסדר הטוב – הייתה לא רחוק משם, ברחוב הסנה ברמת גן. דירת שני חדרים בקומת קרקע, אותה חלקתי (לראשונה בחיי) עם בת זוג. ניהלנו חיי נישואים לכל דבר (כמעט) וגם אימצנו יחד חתולה – בעל החיים הראשון שהיה ממש שלי (ושל בת זוגי - למרות שלה היו כבר הרבה חתולים קודם לכן).
 
ואחרי כך וכך שנים של "כמעט", התחתנו באופן רשמי ועברנו לגור בכפר סבא – בדירה שהייתה שייכת לסבא של אשתי. עד אז הכרתי את כפר סבא רק מנסיעות באוטובוסים שעברו לידה... די אהבתי את העיר – לא קטנה מדי אך לא גדולה מדי. רק הפקקים הפריעו לי. גרנו בדירה קטנטנה (50 מ"ר) במקום טוב אבל עם שכנים לא משהו (שלא לומר איומים) ובשלב מסוים החלטנו שאנחנו צריכים לקנות דירה משלנו.
לא באמת ידענו מה אנחנו מחפשים ואחרי כל מיני דירות שראינו, ולאור התקציב הלא ממש מרשים שעמד לרשותנו, קנינו באופן מאוד מפתיע דירת גן ארבעה חדרים (בבניה) במודיעין (!)
 
האמת שחשבתי שלגור במודיעין יהיה לנו טוב – גם יותר קרוב להורים שלי (שעדיין גרו בירושלים), גם אחותי קנתה שם דירה, גם קרוב יחסית ל"טבע" (יער בן שמן, גבעת תיתורה) אבל בסופו של דבר לא אהבנו את המקום.
למעשה גרנו שם רק כמה חודשים ואז עברנו באופן מפתיע (אך מתוכנן) לארה"ב.
 
כך קרה שהדירה העשירית (וחצי) שלי הייתה בצפון מדינת ניו-יורק. קשה להשוות אותה לדירות בארץ... זו הייתה דירת שניים וחצי חדרים בלבד, אבל בשטח של כ-100 מ"ר. שטיחים מקיר לקיר, חימום בכל החדרים.
הדירה הייתה ממוקמת בקומפלקס דירות להשכרה שהדרך אליו עברה ביער קטן עם נחל קטן – וכל זאת במרחק של חמש דקות נסיעה מהקניון הגדול ביותר באזור.
ערב אחד החלטנו ללכת ברגל לסופרמרקט הקרוב – כעשר דקות הליכה, אבל דבר שלא ייעשה במקום כזה. בדרכנו חצתה את הכביש קבוצה של איילות.
בחורף הכל מסביב היה מושלג. באביב הכל פרח ובתחילת הקיץ הופתענו לגלות כל מיני פירות יער שצמחו בר לא רחוק מהדירה.
מכיוון שהדירה הייתה בקומת קרקע (בבניין של שתי קומות) הצלחנו לפתות סנאים להיכנס ממש אלינו הביתה
 
אם זה היה תלוי בנו אני מניח שהיינו נשארים שם עוד זמן לא מועט, אבל הפרויקט שבו עבדנו הסתיים (בהצלחה) ועברנו לפרויקט בארלינגטון וירג'יניה.
ארלינגטון היא בעצם חלק מוושינגטון די. סי – עיר גדולה שהייתה ניגוד רציני למיקום הקודם שלנו. גם שם שכרנו דירת שניים וחצי חדרים, בערך באותו שטח, אבל בבניין של 12 קומות ובמחיר כפול, בלי איילות ובלי פירות יער (סנאים היו בחצר, 11 קומות מתחתינו).
היתרון הגדול של הדירה היה המיקום שלה – מרחק הליכה מהעבודה. זה היה חשוב בהתחלה בגלל בעיית החנייה באזור, אבל זה נהיה חשוב עוד יותר כשבתנו הבכורה נולדה – בזמן חופשת הלידה הייתי הולך הביתה לארוחת צהרים... זה היה מצוין.
 
בסוף שנת 1999 חזרנו לארץ. לדירה במודיעין – אבל גרנו שם רק זמן קצר. עדיין לא אהבנו את המקום ואחרי פחות משנה חזרנו לכפר סבא – לדירה שכורה.
הדירה הייתה מאוד מוצלחת לצרכינו – גם כשהרחבנו את המשפחה – אבל היו לה שני חסרונות. הראשון היה שלא הייתה לה מרפסת והשני שהיא לא הייתה שלנו...
לא אהבתי את כאב הראש של להשכיר את הדירה שלנו ולשכור דירה אחרת ואחרי כמה שנים התחלנו לחפש דירה לקניה. הפעם היו לנו דרישות מאוד ברורות – רק בכפר סבא, באזור מאוד מוגדר, דירת גן או גג (כפיצוי על החוסר במרפסת).
ראינו המון דירות ולא היינו מרוצים מאף אחת. בסופו של דבר קנינו דירת גג באותו בניין שבו גרנו בשכירות.
כך קרה שבסופו של דבר עברנו קומה אחת למעלה - ללא ספק מעבר קל מאוד.
 
בינתיים אנחנו עדיין באותה דירה – כבר כמעט שש שנים... האם הגענו אל המנוחה והנחלה?
 
 
ורציתי להמליץ על רשומה אחת - עמק יוסמיטי - בבלוג של עננת החוגגת בלוגולדת היום

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

54 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת