00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יש הפתעות

אני מסכלת בתמונות

ועדיין מרגישה כל התרגשות שחוויתי, כל חיוך שחייכתי אני יודעת למה, אני זוכרת את התחושה להסתובב ולפגוש את האנשים שבתמונות , לשמוע את הקולות שלהם ,אני זוכרת מה חשבתי ומה אמרתי כשראיתי אותם או אחרי שהתרחקו ממני,  אני מרגישה את מה שהרגשתי כשהסתובבתי וגיליתי עוד בניין , עוד חלון, עוד חלק מהנהר,  מה הרגשתי כשראיתי את הטירה מבפנים או כשהרחתי את האוכל ברחוב , כשנסעתי במטרו וכשירדתי בסמטאות, את הטעם של האוכל ואת צורת המדרכות.אני שומעת את צלצול  הפעמון ואת נגינת נגני הרחוב, ואת נקישת פרסות הסוסים וקריאת הרוכלים וזוכרת את השיטוט והגילוי והסערות שהתחוללו בי.

ואני חשה בעוצמות כל תמונה ותמונה כאילו אני ממש שם עכשיו. והלב מתמלא ומתחייך ומתרגש והעיניים מביטות וניזכרות והנפש מרגישה ומתרגשת.

ובעוד שבוע או חודש או שנה , אביט שוב ורק אדע. אדע שהלכתי שם, אדע שראיתי שם, אדע שאכלתי שם - וזה יהיה זיכרון של עובדות ולא של רגשות.

אז ניסיתי לשבת ולבחור 20 תמונות ולהעלות על הכתב את כל מה שרץ לי בראש כשאני רואה את המתונה כשהכל טרי אצלי - בגוף ובנפש.

ואולי ככה, אני אוכל להרגיש יותר זמן את מה שאני מרגישה עכשיו. ואולי ככה אוכל לזכור באמת  ולא רק לדעת.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אחרי 20 שנים אלא אם צויין אחרת