00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שבריר שניה

האיש שלא פסק לישון / אהרן אפלפלד

כנרת זמורה ביתן, 2010 .

הקדמה קצרה - קיבלתי את הספר מבצלאל בתזמון מאוד לא טריוויאלי - בשבוע שבין יום השואה ליום הזיכרון.
קראתי אותו בתוך יומיים, נסחפתי לתוכו בצורה שלא קרתה לי עם ספריו הקודמים של אפלפלד.
מאז, קרו המון דברים, ובעיקרם שיגרה חדשה שממלאת הכל, ובכלל לא נכנסתי לבלוג. אבל לא הפסקתי לחשוב על הספר, ולא רק כי ידעתי שהבטחתי לכתוב עליו ביקורת, אלא גם כי היה בו משהו שהשאיר אותו חזק ונוכח בתודעה שלי. גם עכשיו אחרי כחודשיים, הכל עדיין טרי בזכרון, מה שבכלל לא קורה לי עם ספרים, גם אם אהבתי מאוד.

העלילה מתרחשת בישראל בעיקר, בתקופת מלחמת השחרור, כאשר קבוצה של נערים ניצולי שואה לומדת יחד עברית ומגוייסת למסלול ההכשרה של ההגנה.
העלילה מסופרת מנקודת ראותו של הנער, ארווין, שמאז תקופת סוף המלחמה נוטה להתרסק לשינה, גם בשעות היום, גם כשכולם סביבו מצפים ממנו לתפקד. הפליטים שנתקלים בו קוראים לו "נער השינה" ומספרים לו כיצד נשאו אותו על כפיהם לאורך המסע כי ישן ללא הפוגה. עם הזמן התקפות השינה פוחתות ומצטמצמות ואינן נמשכות ימים שלמים, אך חוויות השינה שלו הן יחודיות.
כשהוא ישן, הוא חוזר ופוגש את הוריו ומשוחח איתם ולומד עליהם דברים חדשים. הוא נחשף בחלומות לשאיפותיו של אביו להיות סופר, לרגישות של אמו, הוא רואה את הבית שגדל בו ומשוטט בו בחופשיות.
במקביל מתוארת המציאות הלא פשוטה של קבוצת הנערים המיוחדת הזו, קבוצה של צעירים שאצל חלקם המלחמה הותירה צלקות שלא ניתן לגעת בהן, מתואר תהליך ההפיכה של הקבוצה הגלותית לקבוצה של ישראלים חסונים, שריריים ושזופים, מתואר קונפליקט הזהות הקשה שחלקם חוו סביב הציפייה להתנתק מעברם ומחייהם הקודמים, לעברת את שמותיהם ואפילו להתרחק מקבוצות המבוגרים הגלותיים כדי שלא ידבקו בהם שרידי העולם ההוא.

ארווין נפצע בשלב יחסית ראשוני של פעולות הלוחמה, ומתאר גם את תחושות הזרות של מי שבעל כורחו נזרק מקבוצה שבמאמצים רבים הפך לחלק ממנה, הוא רואה את חבריו מרחוק ומלווה את תהליכי ההטמעות שהם עוברים, תוך יכולת אבחנה ורגישות שיש רק למתבוננים מהחוץ. במקביל הוא עצמו עובר ניתוחים קשים ונאבק בלימוד השפה העברית כדי שיוכל לכתוב בה.

חווית הקריאה כולה היתה נוגעת ללב, כמעט כל היבט בהתפתחות העלילה אפשר לי לחוות ולהזדהות עם תחושת השונות, ההתבדלות שחלקה כפויה וחלקה מרצון. הכרתי את הסיפורים על העולים הגלותיים שהפכו ל"צברים", אבל מעולם לא שמעתי אותם מגוף ראשון ולא הייתי מודעת לעומק הסערה שהדבר עורר לפחות בחלקם. הסיפורים האחרים נשמעו פשוטים.
חוויות השינה והחלומות היו מרגשים. כאילו מצא את העולם שאחרי והצליח לחוות אותו במלואו, לדבר עם מי שאהב ואינם, להתייעץ איתם ואפילו לחוש את מה שהם עוברים. לא יכולתי שלא לחוש קנאה ביכולת קסומה שכזו. הבנתי מדוע לא פסק לישון. איך אפשר לבחור לנתק את ערוץ התקשורת היחיד עם מי שרוצים לשוחח עמו יותר מכל.

מעבר לכך, היה גם עניין הבחירה בתחום עניין ובמקום מגורים שאינם עולים בקנה אחד עם הערכים שניסו להטמיע בקבוצת הנערים, הבחירה הלא קונפורמית נכון לאותה עת ולאותה סיטואציה לחיות בעיר ולכתוב, היא כזו שניתן רק להעריך, בעיקר מתוך הבנת הלחצים החברתיים העצומים שהיו באותה עת.

חוויית קריאה עוצמתית, סוחפת ובלתי נשכחת מבחינתי.

והפעם רק 2 ציטוטים נבחרים ונוגעים:

"ועכשיו אומר לך דבר שאולי יפתיע אותך: אין צורך לספר לי. אני יודעת הכל. מעולם לא נפרדנו. תמיד הייתי בכל מקום שהיית, ועכשיו, סוף סוף, חזרנו אל הבית שלנו" (אמו של ארווין בחלומו שבו הוא והוריו נפגשים שוב בבית ילדותו).

"אני מחזיר את השם נוי לגינת הירק ונפרד ממנו"...."אני רוצה להפרד מן העולם כששמי כשם אבותי. זה הכל. אני לא מבקש יותר" (בשיחה בין פליטים בבית הבראה, הדובר הוא אדם ששינה את שמו מ"שינבוים" ל"נוי" והתחרט).

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שבריר שניה אלא אם צויין אחרת