00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

להכיר בעידן חיי האינסטנט

03/06/2010

יש משהו שמאד משתדל לזהירות בהיכרות ראשונית בין שני אנשים זרים, במיוחד כשהיא מתבצעת דרך העולם הוירטואלי. אבל גם יש בה משהו מיוחד וקסום שאין בשום דרך אחרת להיכרות.. אולי זה משהו בראשוניות הזו, שאלות הפתיחה וההתעניינות הזהירה לפני כל צעד מכוון, החיוך המסמיק עם שליחת התמונה הראשונה וכמובן, הפעם הראשונה שלשמוע את הקול בצד השני הוא לא רק בגדר מחשבה - שיחת היכרות קצרה כדי לקבל איזשהוא רושם ואם מתקבל אור ירוק, מוביל לפגישה ראשונה, והפעם אמיתית.

התחלתי תקופה חדשה בחיים בה אני נוקטת צעדים לטובת היכרויות והתחלות חדשות. כי כשנסגרות דלתות אחדות, זה ה-Q המושלם לפתוח דלתות אחרות וליצור הזדמנויות חדשות.

שיחת ההיכרות צלחה, חיוך פה ועוד תמונה שם, שאלות מעניינות נשאלו ותשובות לא שגרתיות נענו והזרימו עוד מים אל עומק השיחה הקולחת, ובאמת התחושה היא שההיכרות הראשונית מצליחה ליצור עניין וסקרנות.

ואז מגיעה הבעיה הגדולה. אותה אחת שנכנסה אל החיים שלנו בלא ששמנו לב שהיא אכן מכשול. אותה דרך תקשורת מהירה, מדוייקת ועצבנית שמכניסה את כל מי שרק רוצה היישר לתוך מרכז החיים של האדם שמולך... תמונות, חברים ומשפחה, הודעות בעלות מסרים סמויים בשורת הסטטוס שלך. וכן, למי שניחש נכון, כל הכבוד - אני אכן מדברת על הרשת החברתית העצומה.. ה-  Facebook.

בסוף השיחה הראשונה שלי ושל אותו אחד, ללא בזבוז אף רגע וקשר ידוע בין השניים (וחסר למי שיגידו שמה שלא יודעים לא פוגע), אותו מר בחור נכנס ועשה את דרכו היישר לתוך עמוד הפייסבוק שלי. חבר משותף אחד כבר יש לנו, עכשיו זה כבר ברור (ואת זה גיליתי רק בדיעבד), ועכשיו נשאר רק את עניין בקשת האישור. כשנכנסתי לחשבון שלי, ראיתי בקשת חברות חדשה, ובתוכנה נכתבה לי ההודעה הבאה: "תהיי חברה שלי בחיים הלא מציאותיים?".

גם לי זה היה קצר מוזר. אחרי היכרות של לפחות שעתיים אך לא יותר מיממה אחת שלמה, אותו ברנש חדש מנסה לדפוק על הדלת הראשית של חיי וליצור היכרות אמיתית, ובו בעת קופץ קפיצה ארוכה למרחקים, מדלג על כמה משוכות בו זמנית ומנסה לפרוץ למקום שוקק חיים יותר מהכל, אותו אחד חשוף, שלא מסתיר אף פרט בדרכו ונותן לו גישה מלאה לתוך החיים שלי.

 

אייל מלכר (אדיר), כתב ופרסם בבלוג שלו לפני יומיים בדיוק רשומה (מאד) לעניין בעניין תחרות כתיבת סיפורים קצרצרים באורך 140 תווים, מחשבות וחיים במהירות של כתיבת הודעת SMS. אותה רשומה וכאפה מצלצלת שהזכירה את ערכן של המילים ומשמעות המחשבות. ולמה לקצר בהן? אנחנו מתיימרים להכניס במעט תווים וקיצור של מילים, דרך ארוכה של חיים שלמים.

הפכנו את החיים למהירים יותר מעוד רשת מזון זולה במרכז העיר הגדולה. אנחנו אלה שממהרים להכיר, להתאהב, לשבור את הלב. ממהרים לדבר, לא תמיד במתכוון, ובסוף מעשה לא שוכחים כמובן גם להתחרט. ולהכניס סיפור שלם, לתפוס מחשבה כמו כוכב נופל ולהנציחה במספיק מילים שיתארו אותה כראוי, לשם כך דרושים הרבה יותר מ-140 תווים.

 

אותה רשומה נפלאה שלו, שבאה בשבילי בדיוק לפני רגעי זינוק של אינסטנט היכרות לאינסטנט חיים, עצרה ואותתה לי באורות מהבהבים מסנוורים ובכל הצבעים, שלאשר את אותו בחור פוטנציאלי, שטרם הספיקותי להכיר פנים אל מול פנים, תהיה טעות שתחשוף אותו ברגע אחד אל תוך עומק החיים הפרטיים שלי ולא תדלג על אף מדרגה בדרך לפסגה מזוייפת של מידע...

ומשם, זה כבר כמו כדור שלג ענק שמתגלגל במורדות בקושי בחום של תל- אביב.. בזמן קצוב ובמרחק מדוד, נמס ומתיז את עצמו בכוויות אחרונות של קור, ואז מטשטש עקבות ונעלם כלא היה שם מעולם.

וכן, אני נוטה להאמין שגם הוא, אם יעצור לרגע וינסה להבין אותי: "האלו חבוב, יש משהו מטריד בעובדה שאחרי שיחה אחת של היכרות ראשונית, תראה תמונת מחזור שלי מבית הספר היסודי.. "

 

 

{קרדיט ותודה על המחשבה והשראה כמובן לאייל מלכר, בלוגר אדיר וכותב איכותי!}

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

51 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת