00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

גם אני עו"ד!

ביום רביעי האחרון סיימתי בהצלחה את בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין והצטרפתי למועדון (הצפוף) של עורכי הדין.

מסע ארוך שהחל ב-2005 עם ההחלטה לעזוב את עבודתי כמורה הסתיים בדף אחד צהוב שניתן לי ע"י שופט ושני עורכי דין ובו מסומן עיגול סביב המילה "עבר". איזה אושר והקלה. המסע הסתיים, או אולי רק מתחיל כעת?

על ההחלטה לעזוב את לימודי ההוראה כתבתי כאן בעבר בפוסט "תודה לך לימור לבנת". ב-2005 החלטתי שנמאס ונרשמתי ללימודי משפטים במכללת "שערי משפט" במסלול לימודי ערב. במשך שנתיים המשכתי לעבוד בחצי משרה בבית הספר ואחרי הצהריים הגעתי ללימודים בהוד השרון, שנמשכו עד שעות הערב המאוחרות. שמחתי לגלות עולם חדש ומרתק של פסקי דין, דברי חקיקה ופלפולים משפטיים. אני זוכר שבהתחלה הסתכלתי על פסקי דין בני מאות עמודים ולא הבנתי איך אפשר לקרוא, לתקצר וגם להבין מה רוצים ממני. מהר מאוד הקריאה הפכה להיות ממוקדת ויעילה. למדתי לחפש את הפואנטה בפסקי הדין, למצוא את ההלכות והתקדימים. למדתי שניתן בכל מקרה לטעון טיעונים לשני הצדדים, לקפוץ בין צד לצד ולשחק כל פעם את הצד האחר.

הלימודים ב"שערי משפט" נמשכו שלוש וחצי שנים, שהיו לי חוויה מתקנת לעומת לימודי ההוראה בבית ברל. בלימודי ההוראה היתה תחושה של טחינת מים, של תיאוריה שלא קשורה למציאות. בלימודי המשפטים שמים דגש גדול על הפרקטיקה, המקרים הם מקרים מהחיים, שבהם נתקלים מדי יום. למדתי את השפה המשפטית המפולפלת, עם הביטויים בארמית ובלטינית. במסלול ערב למדו איתי סטודנטים מרקעים שונים - צעירים שעבדו ביום לצד מבוגרים שבאו לעשות תואר בגיל 60. האינטראקציה בין הדורות היתה מעניינת.

סיימתי את הלימודים בהצטיינות יתרה והתחלתי לפני שנה את ההתמחות במשרד בו עבדתי עוד לפני כן, העוסק בעיקר בדיני תעבורה. נהנתי בעיקר לחפש חומר משפטי - טיעונים לכתבי ערעור על פסקי דין, לסיכומים שהוגשו לבתי משפט. נהנתי להכיר את הניואנסים של כל שופט - מה הוא מכבד, איך כדאי לפנות אליו, איך לגרום לנייר המוגש לבית המשפט "לדבר" אל השופט כדי להשיג את ההחלטה הרצויה. למדתי גם להתאכזב מהחלטות של שופטים, מלקוחות לא מרוצים ומסתם נודניקים, הסבורים כי עורך הדין שלהם אשם בכל. השופט אברהם טננבוים, מבית המשפט לתעבורה בירושלים, אצלו למדתי דיני תעבורה לימד אותנו פעם שלעורך הדין יש שלושה אויבים: 1. השופט. 2. הצד שכנגד. 3. הלקוח (הוא האויב העיקרי, בעיקר שהתוצאה לא מוצאת חן בעיניו).

בחודש ינואר האחרון החל המירוץ לקראת בחינת ההסמכה (זוכרים את הסדרה The Paper Chase, שתורגמה בעברית ל"המירוץ אחרי הגלימה"?). נרשמתי לקורס ההכנה של "המתמחה" בהוצאה לאור של לשכת עורכי הדין. בתחילה הגענו למפגשים דו שבועיים של המכינה. הכל נראה נוראי, איך אפשר לזכור אלפי עמודי חומר עמוסים דברי חקיקה ופסיקה. הנה דוגמה מתוך תקנות סדר הדין האזרחי:

לא תיפגע תובענה בשל כך בלבד שבעלי דין צורפו בה שלא כדין או שלא צורפו, אלא רשאי בית המשפט או הרשם לדון בענין ככל שהוא נוגע לבעלי הדין שלפניו למעשה, ומותר ליתן פסק דין, ללא תיקונים, לטובת מקצתם של התובעים שנמצאו זכאים לסעד ולפי זכותם, או כנגד מקצתם של הנתבעים שנמצאו חבים ולפי חבותם.

או דוגמה אחרת:

ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, רשאי המשיב לבקש את ביטול הצו בתוך שלושים ימים ממועד המצאתו; מחזיק, אם ישנו, רשאי לבקש את ביטול הצו בהתאם לתקנה 376; הוגשה בקשה לביטול הצו יקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים, בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים ממועד הגשתה; בית המשפט רשאי לקבוע מועד מאוחר יותר לדיון מטעמים מיוחדים שיירשמו; הודעה על מועד הדיון תומצא לצדדים במסירה אישית בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משלושה ימים ממועד הגשת בקשת הביטול, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו

אתם לא יודעים כמה שאלות טריוויה אפשר לשאול על כל סעיף כזה. ויש אלפים בתחומים שונים של המשפט - סדר דין אזרחי ופלילי, בתי משפט, ראיות, מקרקעין, הוצאה לפועל, אתיקה מקצועית, חוקי יסוד, דיני עבודה, משפחה ולקינוח מיסוי מקרקעין. בבחינה בכתב יש 100 שאלות אמריקאיות, שעוסקות רובן בסעיפי חוק ובפסיקה של בתי המשפט, ומתמחה נדרש לענות בהצלחה על 65 מתוכן (לכל שאלה נקודה אחת). יאמר לזכות המרצים בקורס ההכנה, שהם עושים הכל כדי להכניס הגיון לחומר, לזכור את החריגים לכל כלל, החביבים על הועדה הבוחנת. זה לא יאומן שאלפי מתמחים העסיקו את עצמם בשאלה "האם בית המשפט רשאי או חייב להתיר תיקון כתב טענות? ואם הוא נותן רשות זה רק מטעמים מיוחדים שירשמו או מטעמים הדרושים כדי לעשות צדק?".

במשך חודשיים ישבתי מדי יום, סגור בממ"ד עם ספרי ההכנה, קורא ומתעמק בתקנות. התכנית כוללת שלוש קריאות של החומר, שזה מאוד מתיש. כל הזמן יש תחושה שלא זוכרים מספיק. הרי הועדה יכולה לשאול על הסעיפים הכי נידחים בחוק. התקופה הזו מתישה אבל יש בה רגיעה מסוימת. אתה בחופש, קם בבוקר, מתיישב עם הספר, קורא כמה שעות, עושה הפסקה, קורא עוד קצת, אוכל צהריים, קורא עוד קצת ועושה בחינת תרגול או שאלות תרגול. עם הזמן המוח מתחיל להתאמן ולהכיל יותר מידע. פעמיים בשבוע בבוקר נפגשנו בתל אביב לקורס הליווי, שם התעמקנו בנושאים המרכזיים ותרגלנו שאלות. הקרואנסונים של "המתמחה" הפכו להיות תזונה חיונית בבקרים.

לפני פסח, בסיום הקריאה הראשונה, נשלחה אלינו בחינת אמצע לתרגול. הבחינה היתה מנוסחת ברמה קשה, כחלק מהרעיון של "קשה באימון קל בקרב". עשיתי אותה וקיבלתי 49. האכזבתי למרות שידעתי שהממוצע בבחינה הזו הוא סביב ה-50. הדרך אל הבחינה נראתה ארוכה וקשה. התחלתי את הקריאה השניה ולאחר מכן את השלישית, ובשבועיים האחרונים לפני הבחינה פתרתי בחינת אמת מהשנים האחרונות מדי יום. הציונים הלכו וגדלו - 71, 72, 75, 77 ומצב הרוח השתפר. מצד שני החששות גדלים. איך אמר לנו אחד המרצים "כשתאריך התפוגה על החלב מגיע ליום הבחינה מתחילים לחשוש".

כעשרה ימים לפני הבחינה התכנסנו בתל אביב באולם, שם עשינו בחינת סיום. קיבלתי 77 והייתי מאושר. באותו מפגש למדנו גם איך לשבור את "תקרת הזכוכית" של הציונים באמצעות ניחושים מושכלים והציונים אכן עלו בבחינות הבאות שתרגלתי - 81, 82, 84, 88. ביום שישי האחרון לפני הבחינה פתרתי את הבחינה שהיתה בנובמבר 2009, ונחשבה לבחינת "רצח" וקיבלתי 82. באותו יום שישי עשיתי את בחינת האמצע שוב ושיפרתי את הציון ב-35 נקודות. בקיזוז כמה שאלות שזכרתי זה בערך ציון 80. מצד אחד הייתי מאוד בטוח בעצמי ומצד שני החששות מפני אי הוודאות היו גדולים. 

בוקר הבחינה - יום ראשון 2.5.10. לאחר לילה ללא הרבה שינה עם ילדים שרצו ברחובות ועשו רעש (ליל ל"ג בעומר) הגעתי ברכבת למרכז הירידים בתל אביב. המקום נראה כמו באירוע יום הסטודנט, עם אלפי אנשים שהסתובבו בין המבנים וישבו על הדשא. לקראת השעה 11:00 התקרבתי לאולם הבחינה שלי. האולם היה מלא בשולחנות קטנים, על כל שולחן בקבוק מים וחוברת הבחינה. הארגון היה מתוקתק והבחינה החלה בזמן. התחלתי לפתור, ולהפתעתי היו שאלות רבות שבהן ידעתי את התשובה כבר כשקראתי את השאלה. על שאלות כאלה סימנתי כוכבית, כדי שיהיה לי מדד תוך כדי הבחינה על מצבי. סיימתי את הפרק הראשון, פרק סדר הדין האזרחי ממנו כולם פוחדים וספרתי 15 כוכביות מתוך 20. מה קורה כאן? זה יכול להיות כל כך קל או שאני מפספס כאן משהו? המשכתי לפתור ותוך כדי הבחינה נרגעתי. סיימתי את הבחינה בשעה ורבע וחיכיתי עד שאוכל לצאת מהבחינה עם טופס השאלות. בשעה 13:00 יצאתי מאולם הבחינה עם הרגשה טובה. כשהלכתי לתחנת הרכבת ניגשה אלי מישהי שבתחילה לא זיהיתי ושאלה אותי איך היתה הבחינה. פתאום זיהיתי - השופטת הילה גרסטל, נשיאת בית המשפט המחוזי בפתח תקוה, יו"ר הועדה הבוחנת. "כבוד השופטת, היתה בחינה הוגנת", אמרתי לה בלי להתבלבל. "בהצלחה" היא אמרה לי ונפרדנו.

ההמתנה לרכבת היתה ארוכה ובעיקר ניסיתי להתחמק מאנשים שהגיעו עם טפסי בחינה והשוו בינהם תשובות. לא רציתי לדבר עם אף אחד על הבחינה ולא לשמוע מה כל אחד ענה. הגעתי הביתה, אכלתי צהריים ואספתי את דר אחרי הצהריים מהגן. לקראת שעות הערב נכנסתי לאינטרנט לבדוק את התשובות מול הצעת הפתרון. סיכמתי את התשובות הנכונות - ציון 85. איזו הקלה. עברתי את המשוכה הגבוהה. עכשיו מתחילים לדאוג מהבחינה בעל פה.

כולם התקשרו לברך והתחושה היא מעורבת - מצד אחד עברתי, ומצד שני יש עוד בחינה לעבור. הנתונים שפורסמו בעיתונות הצביעו על 90% הצלחה מבין אלה שנבחנו בפעם הראשונה בבחינה. אחוזים גבוהיים מאוד. כנראה שהיתה בחינה הוגנת באמת.

הבחינה בעל פה נקבעה לי לתאריך 26.5.10, כשאנשים כבר החלו להיבחן עשרה ימים לפני כן. זו המתנה מורטת עצבים לבחינה. הדיווחים מאלה שעברו היו טובים בסך הכל, אבל היו גם כאלה שסיפרו על אנשים שנכשלו. מדובר בועדה שבה יושב שופט ושני עורכי דין, שיכולה לשאול את המתמחה כל דבר העולה על רוחה. נכון שבדרך כלל מתמקדים בדברים שעשית בהמתמחות, אבל הועדה יכולה גם לשאול על דברים שלא התמחת בהם. ביום הבחינה הגעתי לירושלים בצהריים. הייתי בין הראשונים שהגיעו לבית לשכת עורכי הדין ברחוב שופן בירושלים. הדבר המייאש ביותר בבחינה בעל פה זו ההמתנה לבחינה באולם בקומת הכניסה. מאות מתמחים ממתינים לחוצים. תולים את הרשימות של חדרי הבחינה על הלוח וכולם מתחילים לעשות טלפונים - "תבדוק לי אם מי זה העו"ד זה", "תבדוק לי מי השופט הזה". ספקולציות נזרקות לחלל האויר - "היא שופטת מקסימה/רעה/מכשילה, הוא שופט נחמד/רע/מכשיל/מעביר". אין משהו יותר מעצבן מלחכות עם כמה מאות לחוצים באולם אחד. אנשים יושבים שם עם ספרים וסיכומים ומנסים ללמוד את החומר שהשמועה אומרת שאותו שופט אוהב לשאול עליו.

לשמחתי, ההמתנה לא היתה ארוכה ולאחר כחצי שעה מתחילת הבחינה קראו לי לעלות למעלה. ברגע שקראו לי לעלות, לא משנה כמה מוכן הרגשתי, הלב התחיל לדפוק. העליה הזו לקומה השלישית היתה ארוכה ושם המתנתי מחוץ לחדר הבחינה עם עוד שני מתמחים. הנבחן שבפנים יצא אחרי המון זמן - כמעט חצי שעה. זה מאוד הלחיץ - מה היה להם לדבר איתו כל כך הרבה זמן. לפחות הוא יצא מחייך עם ציון עובר. אחריו נכנסה מתמחה שהמתינה. היא יצאה אחרי 7 דקות וסיפרה ששאלו אותה בעיקר על מה שהתמחתה בו. אחריה נכנס מתמחה לעוד 6 דקות ויצא מחייך ואז קראו לי פנימה. נכנסתי פנימה. מולי ישבו השופט איתן אורנשטיין מבית המשפט המחוזי בתל אביב, עורכת דין מפרקליטות תל אביב ועוד עו"ד מהתחום הפרטי. הם חייכו אלי ושאלו במה התמחיתי. "בדיני תעבורה בעיקר", עניתי.  גם השופט וגם עורך הדין שהיו שם פנו לפרקליטה, שכנראה היא היחידה שהיתה שם מהתחום הפלילי. הפרקליטה שאלה אותי על פסק הדין האחרון בנושא מכשיר הינשוף. נשמתי לרווחה. הרי אותו אני מכיר כמעט מילה במילה, כולל מי היו עורכי הדין ומה נאמר בכל ישיבה. תיארתי את פסק הדין, קצת גמגמתי מהתרגשות ועצרתי באמצע לתפוס את הנשימה. הם חייכו. אחר כך שאלו אותי שתי שאלות באתיקה מקצועית וברכו אותי "בהצלחה, עברת". כשיצאתי התברר לי שהזמן שנראה לי נצח בפנים הסתכם ב-4 דקות.

הלכתי למזכירה, היא קיבלה את הטופס הצהוב שעליו כתוב "עבר" והושיטה לי הזמנה לטקס ההסמכה שיערך בבנייני האומה ב-10.6.10. ירדתי למטה מחייך וקורן מאושר. סימסתי להורים ולאיריס "עו"ד דרור כהנוביץ"" והם התקשרו לברך. אמא שלי כרגיל נחנקה מבכי בטלפון.  זהו אני עו"ד.

תודה מיוחדת לצוות "המתמחה" ובעיקר לרן לוסטיגמן, הילית אורן ואייל ננר על ההכנה הטובה, על הטיפים והעצות ועל העובדה שהגעתי לבחינה ואמרתי "איזו בחינה קלה". הכך בזכותכם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת