00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

הכד

יש מצב מאד מסוכן לכלכלת הבית שלי‎.‎

נראה לי שאלון גל כבר עושה לובי בכנסת, להחלת חוק לביטול המצב מכל וכל‎.‎

הסיטואציה המסוכנת הזאת מתרחשת, כאשר אני מתהלכת חופשי בקניונים, עם כרטיס ‏אשראי בר תוקף‎.‎

אנו, הנשים, יודעות כי יש חפצים שאנחנו צריכות, מוכרחות ואף חייבות לקנות. זה לא משהו ‏שחסר בבית. אלא דבר שעינינו קלטה במקרה בחלון הראווה, ובלעדיו אין לנו חיים. זה יכול ‏להיות כל דבר, תלוי בדכאון המסויים שעימו הגענו לקניון מלכתחילה. נגיד עטים, פנקסים, ‏קופסאות, חזיות, ספרים, בגדים, תכשיטים, איפור, נעליים, בובות פורצלן (אם אנחנו רוסיות), ‏נקניקי בוטיק, עציצים ולפעמים גור חתולים‎.‎

אה, ומשקפיים, וטלביזיה קטנה. שטיחונים לחדר השינה ותמונות לקירות. פעם קניתי מחזיק ‏מפתחות יפהפה למיצ'ובישי, ונאלצתי לקנות לו מכונית‎.‎

הכבודה נשארת בארגז המכונית ונשכחת שם‎.‎
‎ ‎
כי מה שמרגש בקניה, זה הרגע של גיהוץ הכרטיס‎.‎

אחת לתקופה בכל זאת חייבים לרוקן את הבאגאז': לפעמים הילדים מתגעגעים לאוכל של ‏אמא. אז אני ממלאת את הארגז באוכל של אמא (“אמא נבילה", בחיפה), ולפני כו צריך ‏להעלות את החבילות ל"חדר הבאלאגן‎".‎

שם הם עומדים תקופה לא מוגבלת, בקופסאות, בשקיות בעטיפות מתנה (כי לפעמים אני ‏רוצה להפתיע את עצמי בבית)‏‎.‎

טוב, כל חבילה בא יומה, כפי שנאמר. ואיזה ריגושים היא מעוררת: מצאתי שלוש צלליות זהות ‏לעיניים. כמה התגאיתי: לו הייתי מורחת צלליות, זה בדיוק הצבע שהיה הולם אותי. ואני ידעתי ‏את זה, שלוש פעמים‎!‎

יש כמה עטי פיילוט יבשים, וילון יפה עבור חלון לא ידוע. יש עשרים בורקס בצבע ירוק, מחבת ‏ברזל (אני לא מבשלת). וכוסות וכוסיות וקערות. אני מוצאת חולצה משנה שעברה, ‏שהתכווצה כנראה בשקית, כי עכשיו היא קטנה עלי בשתי מידות‎.‎

פעם מצאתי גור חתולים מת. (אתי אלטמן, הרגעי! זו בדיחה. רקובה מעט, אני יודעת)‏

הכי מוזר זה למצוא פריט שמעולם לא קניתי. וכך היה המעשה‎:‎

בפינת חדר הבאלאגן עומדת קופסה גדולה, שאני מנסה להתעלם ממנה. היא משדרת ‏אנרגיות שליליות. נדמה לי כי בלילות בוקעים ממנה קולות של נשמות אבודות‎.‎

הקופסה מתחילה להעסיק את מחשבותי. כאשר היא מזדחלת גם לחלומותי, אני אוזרת עוז, ‏בולעת ואבן ופותחת אותה‎.‎

בקופסה יש כד ענק, לבן וכרסתני, עם מכסה‎.‎

אני לא קניתי אותו ב ח י י ם‎.‎


הכד מכוסה בפירות, בפרחים ובסלסילות עם עלי שלכת. כל הנ"ל בולטים מן הכד, וצבועים ‏בצבעים חיים במיוחד. ידית הכד מעוצבת כאשכול ענבים בגודל טבעי‎.‎

האמן הרגיש בחושיו החדים שחסר עוד משהו. לכן תלה על המכסה לויות זהב, ונגע בנגיעות ‏זהב נדיבות גם במבחר פירות העונה‎.‎

בקופסה יש קבלה. הקונה האלמוני וסר הטעם שילם הון עתק עבור הכד, בכרטיס האשראי ‏שלי‎!‎

ג'וליאן, חתול הבית מרחרח כל פריט חדש וגם מסמן אותו בפיו (“גם זה שלי"). הפעם ג'וליאן ‏מסמר את זנבו, מקמר את גבו ורושף " מ א ו" נמוך שמשמעו "מלחמה"! הוא מתבונן בכד כמו ‏בחתול זכר ענק, שיש להדבירו ומיד‎.‎

לפי הקבלה, הכד נקנה לפני כשנה‎.‎

אני תקועה עם המפלצת! אני לא יכולה להציגו במקום בו זרים יוכלו לראותו. נותר רק חדר ‏השינה שלי, שלהוותי לא ביקר בו זר משנות התשעים. כל בוקר, כשאני פוקחת את עיני אני ‏רואה אותו . הוא מחזיר אותי אחורה בזמן: שוב יש לי בחילות בוקר, ולפעמים אני גם מקיאה‎.‎

אני בועטת בו מדי פעם, אך הכד יציב כמו גוש בטון. ג'וליאן, שלזכותו עשרות פריטים שבורים ‏בבית, קטנים כגדולים, לא מתקרב לכד, ואף נמנע מלהתכרבל איתי במיטה כדי שלא יצטרך ‏לעבור לידו‎.‎

הילדים מסרבים להוריד אותו לאשפה, כי הם לא מוכנים להיראות איתו בפרהסיה‎.‎

זהו. אני לכדי וכדי לי‎.‎

הפתרון צץ לילה אחד, כאשר יואב יוצא לבלות בשעה שתיים אחר חצות. אני אומרת ליואב ‏‏"שמע, השכנים ישנים, הורד את הכד ושים ליד הפח. יתכן שהאלטע זאכן יקח אותו מחר ‏הביתה, לשטחים‎.”‎

יואב עושה כן. הוא מטלפן אלי מהמכונית ואומר בגאווה שהמשימה הושלמה‎.‎

איזה לילה נהדר! איזה בוקר נפלא, משוחרר מהבחילה הרגילה‎!‎


לקראת הצהריים דפיקה בדלת. אתם יודעים שאני לא ממהרת לפתוח. אבל הדופק לא ‏מרפה ואומר "זה יוסי, השכן‎".‎

אני פותחת. יוסי עומד בחיוך קורן ומחזיק בידו את הכד. “ראיתי את הבן שלך שם את הכד על ‏המדרכה, כדי להעמיס אותו על המכונית. לבסוף הוא נסע ושכח לקחת את הכד. אספתי ‏אותוָ לביתי בלילה שלא יגנבו אותו. חבל, כד יפה‎".‎

נורה נדלקת מעל ראשי: “יוסי, אני רוצה לתת לך איזשהו פיצוי, על האזרחות הטובה. אולי ‏תיקח את הכד‎?”‎

יוסי אומר "מה, השתגעתי? אשתי אמרה שזה הדבר הכי מגעיל שהיא ראתה בחיים שלה" ‏‏(ויש לזכור שהיא רואה את יוסי עצמו כל יום!). “אבל" אומר יוסי "זה יהיה יפה אם תתני לי ‏כמה שקלים, נגיד חמישים‎?”‎

וכך אני קונה את הכד בפעם השניה‎.‎

ועכשיו גם ג'וליאן ברח מהבית, ואני בטוחה שזה בגלל הכד‎.‎

שמנו מודעות בכניסות לבתים הקרובים "אבד חתול" עם תיאורו של ג'ולי, והבטחנו פרס ‏למוצא‎.‎

אתם יודעים מהו הפרס‎.‎

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

58 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת