00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הלכתי לאכול, תכף אשוב

רק אני והלנור שלי

השעה עשר ועשרים. אני מאחרת. עולה במהירות לקומה ה-10 במגדל העגול בעזריאלי. סריקה אחרונה במראה במעלית. הכל במקום. יופי. נכנסת. גבר בשנות החמישים עם תסרוקת הלוואה וחסכון מקבל את פני בחיוך: "עוד מעט מתחילים. תכיני בינתיים קפה או תה". האשה שעומדת לצידו מעבירה משקל מצד לצד בוהה בי בחוסר עניין משווע. "נראה לי שאני במקום הלא נכון" אני ממלמלת. "מה, את לא לכנס של הסתדרות המורים?" מגיב הגבר באכזבה נראית לעין.

או אז אני שומעת רעש מעבר לקיר. "אני לכנס של תפוז" אני פונה למלצר הקפה. "אהה" הוא מתעורר מתרדמת החורף וממשיך "זה בצד השני. את צריכה להקיף את האולם ולהיכנס מהצד השני של הקומה".  "נראה לך?" עוברת לי מחשבה, "גם ככה אני מאחרת".

תכף ומייד הבחנתי באפשרות להזיז (בכוח רב) את המחיצה המודולארית שבין האולמות. והופ התחלתי לדחוף את המחיצה (לא היה קל) תוך שאני שומעת בסלואו מושן את זעקתו של איש הקפה "איייייי אאאאאאאאאפשר לללללללללהזיז את הקקקקקקקקקיר". וכך קרה ש"עשיתי כניסה". כולם ראו איך נכנסתי דרך הקיר לאירוע שארגנו ב"תפוז" להשקת מרכך כביסה חדש מבית פרוקטר אנד גמבל - מרכך הכביסה "לנור". באותו שבוע גייסתי רוכב קטנוע שיקפיץ אותי לאירוע אחר אליו הוזמנתי (ושוב הייתי באיחור קל) וכמעט נכנסנו בויטרינה. במאית דגולה.

מי יתנני להיות מרכך כביסה בגלגול הבא. אחרי ששמעתי מהמומחים על האופי, התכונות והסגולות של המרכך החדש של לנור, ובמיוחד על כך שעם כל ליטוף הוא מדיף ריח, התקנאתי בו עד מאוד. ואכן, סגולתו העיקרית של המרכך היא מיקרו-קפסולות של ריח שמצויות בו, ובעת חיכוך נשברות ומפיצות ריח. רעננות שנשארת על הבגד לאורך זמן.

למחרת גאלתי את בגדיי מליכלוכיהם. כיבסתי אותם. החלטתי לנסות ולהשתמש בלנור הלבן (עדין). כשהוצאתי את הכביסה היה לה ריח מרוכז מדיי לטעמי. אבל תכף כשתליתי את הבגדים הרטובים החל להתפזר ניחוח משכר ברחבי הבית. כל משב רוח הכניס מולקולות ריח חדשות אל אפי. ירדתי לחצר על מנת להשתזף ולקרוא והריח הטוב אפף אותי גם שם.

בדרך פגשה אותי שכנה שלא דיברה איתי בערך 10 שנים (במצטבר). "מה זה הריח הזה של הכביסה?" דרשה וחקרה. אחרי שהבנתי שפניה לשלום, אמרתי לה שזה "לנור" לבן, ושמדובר במרכך חדש שעוד לא נמצא בסופר.

לאחר ששקלה את המידע החדש, החליטה השכנה לנקוט באיומים "אם לא תתני לי קצת הביתה, פקק או שניים, אני אלשין לשכנים שאת זורקת את הזבל שלך אצלם בפח."

אופסססס. לזה לא ציפיתי. הפח שלהם ירוק יותר, מה לעשות. וגם גדול ופרקטי יותר. אז קורה שכשהפח (הקטן) שלי עולה על גדותיו אני הולכת על קצות האצבעות ובשקט בשקט זורקת את הזבל שלי אצלם. תמיד בערב שלפני יום איסוף הזבל, כדי שלא ישימו לב...

"נו, מה את אומרת?" החזירה אותי השכנה למציאות. "טוב, נו" נכנעתי. והיא קיבלה כוס עם שני פקקים מהמרכך.

בינתיים גם עשיתי כביסה עם מרכך לנור ורוד פוקסיה (רומנטי) ותכלת (אביב). שניהם הניבו כביסה ריחנית והרמות גבה מאיימות של השכנה. הסדינים והמגבות המשיכו להריח והפיץ ריח גם לאחר שבוע. בדקתי. 

 

* הרשומה משתתפת בתחרות חיבוקים של "לנור" ו"תפוז אנשים". הקליקו, הפיצו ועזרו לי לזכות בפרסים :-)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

זכויות יוצרים

© 2010 כל הזכויות בתכנים ובצילומים בבלוג "הלכתי לאכול תכף אשוב" שייכות ל מירה-בל גזית
אין לעשות בתכנים ו/או בצילומים שימוש כלשהו ללא קבלת אישור מוקדם בכתב.
צרו קשר

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עוד מירה בל גזית אלא אם צויין אחרת