00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

דיבור צפוף

עד לפני כמה שנים, כשנקלעתי לשיחות חולין עם אנשים בשפה זרה, הייתי נלחצת. אני לא יודעת לשים את האצבע המדוייקת למה, האותיות היו מתחלפות לי ומתבלבלות לי והנסיון למבטא בגדר הסביר שישמיע את המשמעות האמיתית של המילים היה גורם לאותיות להבלע ולהשמט ולהחליף מילה אחת באחרת. אם תוך כדי שיחה מקרית, בנסיון להסביר איך להגיע לחניה הקרובה בשכונה או אם בכוונה תחילה עם חברים, משפחה, מורים או שאר מכרים.

אני זוכרת מצבים מסויימים בצעירותי, כששהיתי בין קבוצות חברים, גדולות או מצומצמות, שהעדפתי לשתוק, להשאר כמאזינה בלבד ולהמנע משיחות מעמיקות שיצריכו ממני להתבלבל ולהחלץ בין המילים והאותיות.

בשבוע שעבר, אירחנו חברת משפחה מפריז, שהיא הרבה יותר משפחה מחברה. אבא שלי, אחיו ומשפחתו, היא ומשפחתה מכירים שנים, אף פעם לא הבנתי בדיוק, אבל סבתא שלי (ז"ל), היא הגורם המקשר בין כולם. כמו תמיד, מכירה את כולם ובכל מקום בעולם (ובטח גם לימדה אנגלית או צרפתית את רובם). הביקור שלה פה היה מרגש יותר מתמיד. היא הכירה את אחי ואחותי לראשונה וביקרה בקבר סבתי. הפעם האחרונה שאני ראיתי אותה, היתה כשהייתי בגיל קצת פחות מאחי כיום, ולראות אותה שוב, להכיר מחדש ולהקשיב לסיפורים הרבים מפיה, באמת שימח אותי.

ואז מגיע ההד של מחסום השפה.

אני ניצבת פעם אחר פעם לצד אותם זיכרונות מן העבר, של מילים חצויות מלוות בהלם מיותר. אני זוכרת רגעים כושלים ומביכים בהם אני מנסה להסביר מי אני ומה יש לי לומר ונתקלת בין קירות גבוהים ומבטא שבור שמכביד על יכולת הביטוי והדיבור.

ואז אני נושמת עמוק, צוחקת לעצמי לרגע וחוזרת למציאות. בכ"ז עברו כמה שנים מאז אותם מקרים של בלבול, ואולי גם של חוסר ידע. הנסיון לדבר בשפות אחרות כבר קיים, וגם אם הוא לא מושלם, הוא שם.
את המפגשים עם אותה בת משפחה והשיחות המשפחתיות, אני חושבת שצלחתי די בכבוד. התבטאתי לא פחות מאיך שידעתי, סיפרתי על עצמי ושיתפתי אותה במתרחש בחיי ועל הבלבול והדקויות לרגע לא התעכבתי. (ואז אני גם מבינה שאם מתבלבלת ולא יודעת איך לומר דבר מה, תמיד יש עוד אלף מילים אחרות שישמשו במקום אותה מילה)

 

מאוחר יותר, עלתה בי מחשבה (האמת, אפילו קצת מצחיקה), שאנגלית או כל שפה אחרת (שהיא לא עברית שפת אם) יכולה להחשב כאן כשפה זרה. וכך גם העברית נשמעת לאותם אנשים אחרים, אם הם תיירים, עולים או עובדים זרים, כאלו שבאו לבקר או לחיות בארץ והגיעו ממקומות אחרים בעולם בהם השפות שונות ורחוקות מהעברית שלנו. (וביננו, שפה כזו מגוונת ועשירה, בהחלט תישמע להם כזרה). 

גם היא, אותה חברת משפחה, כששמעה אותנו מדברים בעברית פה ושם לידה, זה בטח נראה כמו סוף העולם (השתדלנו להישאר על קו האנגלית, אבל בכ"ז העברית התברגה פה ושם). ההבנה שלה בטח קיימת והיא גם קולטת מילים, משפטים ומתנסה בעצמה להשחיל מילה בעברית, בסגנון אנגלי שנשמע בכלל במבטא צרפתי ואובדת במבוכה קלה בין אותיות, ההברות והמשמעות.

האנגלית שלי מאז שהיתי קטנה בטוח השתפרה, אך היא עדיין נחשבת לשפה זרה. יחד איתה הצטרפו עוד כמה שפות שאני מבינה ושואפת ללמוד לעומקן. ובינתיים, הביטחון שלי לנהל שיחה שלמה באנגלית קיים, ומוביל אותי בדרך מכוונת ונכונה, ולמרות זאת אני עדיין לומדת וטועה ומתבלבלת לפעמים בין מילים ומשמעויות. רק שבמקום להיבהל, למדתי לחייך ולתקן ולצחוק, גם על עצמי.

כי עם קצת הומור עצמי אפשר להתגבר על הכל, לא?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

24 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת