00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

התמודדות פרק 14 - ויכוחים

מאז שאני ילדה אני ממש חלשה בקטע הזה. גם בקטע של דיונים כולם עוקפים אותי בסיבוב אפילו אם הנימוקים שלי טובים וצודקים תמיד ימצא מי שיגיד את המילה האחרונה אחרי. וזה מגיע למצב כזה שכבר אין לי כוח אפילו לחשוב על לענות לזה שעומד מולי וכל הדרך אחר כך הביתה או לחדר שלי היא במחשבות שיכולתי לענות אחרת והשיחה כולה היתה יכולה ללכת לכיוון אחר. וככה לפעמים אני מעבירה ימים שלמים על שיחות שהיו והסתיימו ומעבדת אותן.

גם כשמעליבים או פוגעים בי זה אותה הסיטואציה אני מעבדת בראש כל הזמן מה ואיך היה יכול להיות אחרת אם הייתי עונה במקום.

בקיצור אתמול ממש התעצבנתי זה כבר הגיע לרמות שלמדתי כמו החצי שלי (למידה גרועה ביותר מודה) לנתק את הטלפון ברגע הכי קריטי. אמש היה לנו ויכוח על מי רוחץ כלים. נכון תגידו ויכוח אידיוטי. אבל בבית שבו כולם אוטיסטים ואין מצב שאחד יבוא לקראת האחר יש תורניות והכל כתוב ורשום. הפעם אני בשבועות האחרונות עקב בחינות מגן ובגרויות שונות עושה את התורניות גם של הילדה תוך הבטחה מצידה שהיא תחזיר מתישהו. גם את תורנות הכביסה שלה אני עושה מכל הלב כי אם לא אני אין מישהו אחר שיראה את הכמויות ויבין שהוא צריך גם לעזור ובכלל הגבר כאן לא יודע לקפל אפילו לא חולצה קטנה אז אין מה לדבר שהוא יעזור לקפל כביסה. לעשות כביסה עם כל החומרים הוא למד רק השנה. אז לקפל בטח יקח עוד 10 שנים קדימה.

בכל מקרה כל כך התרגזתי שהכל נופל עלי ואני עושה את התורניות של כולם שניתקתי את הטלפון בעצבים לא נורמליים. הוא שב והתקשר שוב ושוב בפעמיים הראשונות עוד הייתי נחמדה ועניתי לשיחות וניתקתי ברגעים המעצבנים שלו. לשיחה האחרונה העדפתי לא לענות בכלל כי לקודמת סיימתי בטון של אני מאוד כועסת שאני עושה במקום כולם בתאריכים של כולם כי לכולכם יש תירוצים למה לא לעשות בימים שלכם. וניתקתי.

הלכתי לישון בעצבים אני עוד סוחבת נזלת מעצבנת למדי - זה מה שנשאר מכל תפרחות האביב שהסתיימו כאן. וקמתי בסביבות 6 בערב לגלות ש-

כן כן, המטבח נקי למופת ואין כלים בכיור ואפילו הכיור שטוף ונקי. ויש נייר על השולחן בבקשה שאכין משהו טעים לארוחת ערב לילה שלו. הכנתי. ת'אמת הכל כוסח מזל שזכרו לשמור לו מנה.

וככה כנראה זה ימשיך להתנהל עד שאני אמצא את הדרך שהם יבינו שזה לא יכול להמשך ככה.

והיום נוסעים יהיה לי שקט יום אחד. איזה מזל שאצל אמא יש מדיח.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת