00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מתכונים סכרת ועוד

קייטנה לילד סכרתי- זה אפשרי?

בימים האחרונים אני מרגישה לא משהו. לא פיסית, נפשית. לא, לא קרה שום דבר, פשוט בשום מקום לא מקבלים את הנסיך לקייטנה. 

הכל התחיל לפני שבועיים בערך, כשכולם סביבי התחילו לברר ולשאול לאיזו קייטנה שולחים את הילדים. אז נכון שאני לא עובדת, אבל הקייטנה חשובה לילד, הוא צריך חברה של עוד ילדים. הוא יתחרפן אם לא יילך. או אולי בעצם אני... 

הנסיך מאד אוהב כדורסל ואפילו הולך לחוג של בני הרצליה. בחופשת פסח הוא היה בקייטנה שלהם, "קייטנת כדורסל" ומאד נהנה. קייטנה של שבוע ימים, עד שעה 13 בצהריים. שלחתי אותו עם עוד ילד סכרתי בן גילו (חבר מסיאטל,וושינגטון, שבא להתארח אצלינו), כך שהם היו באותה קבוצה. השארתי לעוזרת מאמנת את הטלפון שלי והיינו בקשר רציף אם היה משהו. היה נהדר. לו. פחות לי, אבל נעזוב את זה. העיקר שהוא נהנה.

עכשיו, לפני הקיץ, פניתי אליהם שוב. המזכירה בטלפון סיפרה לי על הקייטנה בכזו התלהבות שהייתי כבר אני גם בהתלהבות... כשאמרתי שהוא סכרתי היא נרגעה קצת...מההתלהבות שלה. עוד לפני שאמרה משהו ישר קפצתי ואמרתי שכיוון שהקייטנה הפעם כוללת בריכה 3 פעמים בשבוע אני מוכנה להגיע בזמני הבריכה ולהיות בשטח כדי להוריד מהם אחריות... פה נתקעתי. "אין אפשרות", הודיעה לי המזכירה, "הקאנטרי זה  שטח פרטי ולא שלנו לכן לא תוכלי להכנס. את רוצה, תשלמי 50 ש"ח כניסה כל פעם שאת באה לשמור עליו."

כל תחנוניי לדבר עם המנהל לא עזרו.רציתי להסביר לו שמדובר במקרה מיוחד ואני בסה"כ רוצה להקל עליהם.מה הבעיה? אני רק רוצה להשגיח מהצד אבל הם צריכים לגבות אותי מול הקאנטרי. ( ביננו, לא הייתי שולחת אותו לבד בכל מקרה לקייטנה עם בריכה).ויתרתי. ממש חסימה. ממש אין עם מי לדבר.

עברתי לקייטנה נוספת. הפעם מדובר בצהרון של ביה"ס. שמחתי מאד שאמרו שאפשרי לקבל ילדים לקייטנה שאינם משתתפים בצהרון. עוד יותר שמחתי שאין להם בריכה ושהקייטנה יכולה להיות גם עד שעה 13.

כשכולי קורנת, נכנסתי לחדר של מנהלת הצהרון.בחורה נחמדה בסה"כ. אמרתי שבאתי לגבי הקייטנה. ישבה שם בחורה נוספת אמרה לי:" מזל שבאת עכשיו, בדיוק קיבלנו טפסים לחלוקה. אני אכין לך". המנהלת שאלה מיהו בני. סיפרתי לה וציינתי שהוא בכתה א' וסכרתי, "אבל אין לה מה לדאוג שהוא מסתדר לבד. מודד לבד, נותן בולוס לבד. בביה"ס יש לו סייעת אבל רק כדי לא להפריע למורה במהלך השיעור... וגם היא באה רק ל-3 שעות." הופה, ראיתי איך נעלם לה החיוך החביב מהפנים. "את תצטרכי להסביר לי בדיוק מה עושים". "ברור", עניתי, אני מתורגלת בזה רבות. לפתע שאלה שאלה שעד עכשיו אני לא יודעת אם זו בורות לשמה או אכן טמטום. ( תסלחו לי )."תגידי, הילד שלך גונב אוכל?" "מה??????????" פתחתי פה ועיניים. על מה היא מדברת לעז@#ל. מאיפה היא הביאה את השאלה הזו? מה הקשר בכלל??  "אני לא יודעת למה שאלת את זה" עניתי באיפוק רב," אבל את כנראה לא מכירה את הבן שלי. הוא ילד מקסים, שובב וחברותי, ושואל רשות בערך כמעט לפני כל דבר שמכניס לפיו.. "( התרגל, מכורח המציאות). " אני פשוט מכירה ילד סוכרתי, שזה מה שהוא עושה" ענתה. "כנראה לא נותנים לו לאכול טוב בבית או שעושים לו אטקינס", עניתי. "בכל מקרה, זה לא המצב." "טוב , אני כבר אשלח לך באימייל את טפסי ההרשמה". זהו, הבנתי. אני לא צריכה יותר מזה. היא לא רוצה אותו. מפחדת או אלוהים יודע מה. ניסיתי שוב, "אין לך מה לדאוג, אני לא עובדת, זמינה בשביל טלפונים כל היום, וגרה קרוב מאד. ... "  . כנראה זה לא עזר. צלצול טלפון שלי הציל אותי מהרגשות שהציפו אותי . נעלבתי. באמת שככה הרגשתי. יצאתי מאוכזבת.

עברו 3 ימים וקיבלתי ממנה אימייל. אין בעיה שבנך ישתתף בקייטנה, כתוב שם, אם תממני לו סייעת צמודה לאורך כל היום.  האימייל נמחק ישר.  מעצבנים. אבל ממש.

מה עכשיו? אני מנסה לאלתר. אולי אני לבד אנסה לשוחח עם הקאנטרי, אולי אני לבד אעשה לו קייטנה. מה שבטוח- הוא יהיה עסוק. ובינתיים גם אני עסוקה עם זה. בנפש. זה יושב לי לא טוב.


למה? למה ילד סכרתי צריך להרגיש חריג? מה קרה, לא יכולים לבוא לקראתינו ולעזור? מה אני בסה"כ מבקשת, שיזכירו לו למדוד כל שעתיים... ושיתקשרו אליי כדי לדעת כמה בולוס הוא צריך לתת.

נו מילא, זה מה יש. אני כנראה צריכה להתרגל.

אגב, שנה שעברה הייתה קייטנה של נועה ג'רסי, סכרתית מקסימה שעשתה קייטנה לקטנטנים. מעניין אם השנה יש. עדיין לא חזרו אליי עם תשובה מהאגודה.

שאלו יהיו הצרות, נכון?

זהו, עכשיו אחרי שפרקתי, אני מרגישה יותר טוב.

יום מקסים לכולם. 

  

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

קוביית הבלוגים שלי
אין קישורים להציג
קוביית הבלוגים שלי
אין קישורים להציג
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא לסכרתי אלא אם צויין אחרת