00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

מיומנה של בוגרת ביה"ס החקלאי על שם חנה מייזל-שוחט

20/05/2010

 תודה למכשפה'לה מפעם שפרסמה בבלוג שלה את הרשומה הבאה:                             http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1701125

בכך  עוררה בי את הדחף לכתוב רשומה זו ולהקדיש אותה לחמותי ז"ל.

חמותי, עליה השלום, למדה  בשנת 1928 בבית הספר החקלאי על שם חנה מייזל-שוחט שבנהלל. הלימודים נמשכו אז שנה אחת. התלמידות-הפועלות גרו, עם הקמת ביה"ס (1923), באהלים ואח"כ במבני לול ובצריפים שהגיעו מתל-אביב ללא ריצוף וללא ריהוט. בנין האבן הראשון נבנה בשנת 1925. הפתיחה הרשמית נערכה בשנת 1926 והיתה זו סיבה לחגיגה גדולה בנהלל ובכל ישובי העמק. מנהיגי הישוב הגיעו לחנוכת בית הספר.

                                  תמונה מן האלבום המשפחתי. חמותי בביה"ס בנהלל

חמותי נולדה בנוה-צדק ועם הגירוש מת"א, ע"י התורכים בשנת 1914, הגיעה ליבנאל. ביומנה כתבה: "לפחות נהיה לנו איפה לחיות ולאכול..."לאחר שנות המלחמה הקשות ביבנאל ועם כניסת הבריטים לארץ בשנת 1917, חזרה לנוה צדק. אלא שהבינה כי הגעגועים לכפר "חבויים בסתר נפשה" ושבה אל אחותה ביבנאל.  

בארכיון המשפחתי נותר היומן אותו כתבה ביבנאל ואח"כ גם בנהלל. היומן נכתב במחברת רגילה שעטיפתה שחורה. במרוצת השנים הדפסתי כמה דפים כדי שיהיה קל יותר לקרוא בהם. לא התגברתי עדיין על המשימה והיומן נותר ברובו בכתב היד הקטן והמסודר בשורות שורות במחברת מפעם. 

  דפים בכתב היד שנכתבו בנהלל בשנת 1928.                       

"כרתתי ברית אמונים לנצח עם החקלאות" כתבה. היא באה "אל החי והצומח אליהם כלתה נפשי וכולי וכל אופיי ורוחי השקעתי בעבודה. נתונה בתוך מעגל קסמים". ועוד הדגישה: "...ברור שלא אעזוב את החקלאות לנצח! כל חיי נתונים בזה!".

להלן שני קטעים מן היומן שהעברית שלהם היא בבחינת מוסיקה לעיניים ולאזניים. הרוח שעולה מהם היא של אהבה צרופה אל עבודת האדמה ורוח הציונות הטהורה נושבת בהם ללא היסוס וללא ספק:

"ובלילות כשהלבנה שופכת את אורה על כל היקום הצולל בדממה, אז בחצרנו הדממה עמוקה ...העופות נמצאים למנוחת לילה בלולים. לעתים תשמיע תרנגולת קול פחדים לרגל איזה מקרה מפחיד והנה התרנגול יענה בקול בקול משקיט ומרגיע: "אל נא תפחדי, אני לעזרתך" ושבה המנוחה לקדמותה.....
מצד שוקת המים נשמעת איזה המולה: האוז הזקן מצא פחית מים וטובל את ראשו ואת רגליו ובדבקות רבה מזמין את יתר בני החבורה שלו להשתתף בשמחתו. אבל האוזים אינם זזים ואף לא משמיעים קול. נעימה וחמימה היא התרדמה....
ההסתכלות הקרובה לבעלי החיים והטיפול המתמיד הם מכניסים הרבה שמחה ללב העובד ויוצרים מרץ וכוח התמדה בעבודה.
בלב קל הולכים לישון וברצון כפול וברוח חדשה קמים למחרת לעבודה. מתוקה שנת העובד ועוד יותר נעימה עבודתו".

...........................

"עוד עם הנץ החמה, כשעודני במיטה שקועה בשינה ועיני עצומות, נפשי כבר ערה לקריאת התרנגולים המבשרים את בוא הבוקר. מתוך הקריאות הללו בוקע ועולה למעלה קולו של האוז הזקן המקעקע ומספר ומקעקע וכאילו מכריז כי שעת המרעה הגיעה.
.....
הדוגרת והאפרוחים גם הם קמו. האפרוחים קופצים מהארגז, אני מכניסה אותם והם שוב יוצאים ועד שאני מכניסה אחד, יוצאים שלושה-ארבעה. הו פעוטים, פתאום למה תחפזו? עדיין לא האיר היום והשמש עוד לא זרחה והאויר קריר וכי לא נוח לכם שובבים להתכנס ולהתנמנם בכנפי אמא החמות?
....
אחרי שכל פרה מקבלת את המגיע לה נשמעת מתוך הרפת הקטנה געיית העגלים:"אנחנו רוצים לינוק.."
...
כמה יפה ומרהיבת עין התמונה החיה הזאת!"

ועוד רשמה ביומנה:

ש. "נסתמו מקורות הקיום לאיכר. השנה למרות שהיתה שנה טובה בפלחה ניצב האיכר ליד קיר ללא דרך. היכן הוא המוצא...?"

ת. "על הנוער לקום. לחדש ולמצוא הדרך. אך היכן היא הרוח המנערת, המעוררת? על אגודתנו להיות הכוח המעורר לדרך חדשה!".

 חמותי, עליה השלום,  נישאה בשנת 1929 והקימה משפחה באחד המושבים הידועים בעמק יזרעאל. כל ימיה נמנתה על האנשים שהעבודה החקלאית היתה להם לדת והרפת והלול, הפלחה והחקלאות היו בראש סולם העדיפויות  בחייהם. בהספד שנשא עליה בעלה, עליו השלום, אמר, בין השאר:
" ...נזכור אותה, את ידיה האמונות בכל, לולנית מושלמת, רפתנית, מגדלת ירקות והרשימה ארוכה".
ת.נ.צ.ב.ה.


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

50 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת