00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

הוא והיא - פרק 2

הפעם הוא זה הוא והיא זו אני. מערכה שניה. יושבת ונזכרת בהמון דברים קטנים מהתקופה של הטרום נישואין שלי. נזכרת איך הייתי יושבת על הטלפון ומחכה לצלצול שיבוא....אם יבוא....שיבוא והוא לא בא. מי לא בא לעזאזל ההוא שהבטיח להתקשר ולא התקשר. אח"כ כבר הפסקתי לקוות הפסקתי לחפש. התייאשתי קצת.

ואז עברתי למקום חדש ללימודים. לימודי המשך קוראים לזה טוב אז היו בהחלט שמות מפוצצים מאוד למה שבא במקום אוניברסיטה או טכניון. אז היו לימודי המשך במכינה האל אקדמאית (בטח לא כתבתי נכון) במגמה רגילה. שוב לא התאמתי לשום דבר אחר כי כל העבודות שהכנתי היו ברמה של גן ילדים. טוב נו, אני באמת לא מאשימה אף אחד רק את עצמי. היה לי המון זמן לשבת להכין ואפס רעיונות ואז כאשר נשאלתי אם בא לי במקום להיות גננת ואמרתי שלא אז בכלל נזרקתי ממגמת אומנות שם.

אין ברירה אתה נזרק אתה ממשיך למקום אחר. המקום האחר לא היה שונה מהמקומות האחרים שהייתי בהם. הוא היה רק שונה בזה שהיה לו 40 דקות נסיעה באוטובוס מהבית. 40 דקות שאם אחרת אותו כבר אתה יכול לחזור הביתה לאותו היום מי שאחר פשוט לא עבר את שערי המכינה. מי שאחר היה יכול לשבת שם יום שלם בקמפוס  הריק והמשמים ולחכות שחהברים יסיימו את השיעור שאתה אמור להיות בו ולא יכול להכנס כי אחרת ולהעתיק מהם.

ושוב אני מדלגת ונזכרת בך שהבטחת להתקשר אחרי ששברתי את הידיים ונקעתי את הרגליים שתיהן באותה סיטואציה (אכן אני כשרונית אין מה לדבר) ואם זה לא מספיק הרי שבאותה שנה הספקתי גם לשבור את השיניים שתוקנו בפעם השניה. ואז כשההורים כבר מיואשים ממני מצאתי את זה.

התברגתי בתוך משהו שנקרא מכינה להשלמה ללימודי תואר. לקחתי משהו שהרגשתי חזקה בו מאוד ולא טעיתי - למדתי מחשבים שנתיים. שנתיים במהלכן קבלתי כל שנה תעודת הצטיינות. שנתים שבסופן נאמר לי להשלים בגרות ולחזור לשם לחלק השני של 3 שנים מפרכות ובהן אקבל תואר ראשון. אין לכם מושג כמה אבא שלי שמח סוף סוף הבת שלו עושה משהו עם עצמה. סוף סוף הוא רואה נחת. רק שאין לו מושג כמה הנחת הזו היתה לי קשה. כמה המורה נאבק בי שאגיש בזמן עבודות ומשימות. כמה החברים לקבוצה נתנו לי להעתיק חופשי חופשי כי ידעו שבלי זה פשוט אנשור להם באמצא ולא אגיע יותר. וככה העברתי שנתיים באוניברסיטה במגמת חוץ לנוער זה נקרא דאז.

שם פגשתי באקראי אותך. אתה שלמדת ספסל לידי ובהמשך עברת לשבת כמעט עלי. אתה שהתחברת אלי כל כך בקלות. אתה שהתקשרת יום יום 5 פעמים ואפילו יותר. אתה שההורים בקשו ממך לשחרר קצת את הטלפון. אתה ששרצת אצלי בבית ואם לא אצלי אז אני אצלך. והיה לי כייף. ואתה זה ששבר לי את הלב שנתיים אחרי כשבחרת כל כך באכזריות לנתק את הקשר ולצאת עם ההיא שהיתה החברה הכי טובה שלי דאז. אתה שבגללך הפסקתי ללמוד כליל ואם לא המורה שלנו  שהיה קורא לי אליו הביתה שוב לנער אותי לא יודעת איך היתה השנה ההיא מסתיימת. ואני נסגרתי. יותר ויותר בבועה שלי רק לא להיפגע יותר. לא ניסיתי יותר עם אף אחד אחריך רק שתדע. ואם אתה היום קורא אותי אתה יודע למי אני מתכוונת. ואתה יודע שאני פגועה ממך עד היום.

ואז חלפו 4-5 שנים במהלך החלפתי קידומת, עברתי את הצבא, למדתי שוב בקורסי השלמה הפעם להנהלת חשבונות (שאני לא עוסקת בזה אבל די טובה אם יסכים איזה מעסיק לנסות אותי ולרענן לי את הזכרון), ואז מרוב שעמום החלטתי ללמוד לרקוד ריקודי עם. עניתי כמעט לכל מודעה שרצה בעיר איפה שהיה קרוב הביתה הלכתי. אהבתי מאוד לרקוד ואני אוהבת עד היום. שם על הגג ראיתי מודעה של החוג. בהתחלה חשבתי שזה חוג רק ללומדים במקום ואז הובהר לי שאם אני רוצה אין בעיה זה חוג חברתי וכל מי שרוצה ברוך הבא.

היה כל כך כייף לברוח מהעולם הנורמלי לעולם הפנטזיה שם יכולת להיות מה שבא לך: מלך, נסיך, נסיכה, לוחם, קוסם, פשוט כל מה שרצית קרם עור וגידים מול עיניך. בזריקת קוביות קלה מחליטים כמה כריזמה יש לך (כלומר כמה אתה נראה יפה ושובה את הבנות) וכמה כוח, ועוד 4 תכונות חשובות לא פחות חוכמה, ותבונה ועוד.

היה כייף במקום ההוא. היו לי שם הרבה מאוד חברים - 2 קבוצות - 12 אנשים ועוד כאלה שבאו להציץ מדי פעם וכאלה שישבו בלובי כשאנחנו היינו בפנים וביקשו שנפסיק לצעוק. והיה כייף. העברתי ככה שנתיים ואז הפיצוץ הגיע. הקבוצה שלי שבא הייתי חוייבה החלפת DM (מנהל). אף אחד לא רצה ואני התנדבתי. אבל זה רק בגלל שה-DM הישן היה כל כך חתיך וכל כך בא לי עליו רק שהוא לא הבין. בכל מקרה הוא הדריך אותי ואני כל מה שחשבתי איך לעזאזל מכניסים אותו ואותי למשוואה. לא עבד.

במקומו הגיע מנהל כל הקבוצות היום החתיך הפרטי שלי. על החתיך הפרטי שלי גם היה צריך לעבוד קשה קשה כדי שיבין שאני והוא = חמאה. אבל הצלחתי. עובדה.

 

המשך יבוא.....

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת