33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

להט להט תרדוף

שימו לב!

למי שרוצה להשאר מעודכן, בצד שמאל של דף הבלוג  יש אפשרות "נשארים מעודכנים" דרכה אפשר לקבל הודעה בכל פעם שאני כותב פוסט חדש.

עבר הרבה זמן מאז הפוסט האחרון שלי. חזרתי לארץ אחרי כמעט חודש בארה"ב, היינו שם בכנס מדהים על חקר התודעה, אבל על הנושא המרתק והחשוב הזה תשמעו בפוסט הבא. הפעם אני רוצה לכתוב על החשיבות של רגש שלא נותנים לו את מקומו החשוב והכרחי לדעתי, רגש הלהט.

    מדי פעם אני עושה ערבי רוק בסינמטק חיפה במסגרת אירועים חודשיים בסינמטק שנקראים "רוקולנוע" אותם מעביר כבר שנים רבות יורם מארק רייך (מלהקת "קילר הלוהטת"). יורם הציע לי לאחרונה להעביר שוב ערב על להקת הדלתות - the Doors.
אני עוד לא יודע אם נעשה זאת ומתי אבל בינתיים אני יושב ומקשיב לאוסף שלהם ונזכר למה אני אוהב אותם. במילה אחת - הלהט. אבל אי אפשר לכתוב פוסט ממילה אחת, אז כנראה שאני אפרט..

אני זוכר שלפני עשר שנים כשהייתי בצבא, אהבנו חבריי ואני לשאול אנשים מה הם היו מעדיפים לעשות, לחיות עד הסוף, לעשות משהו משמעותי אך למות מהר או לחיות בשקט, בקטן עד גיל מבוגר?

מה אתן הייתן מעדיפות לעשות?

ג'ים מוריסון, סולן להקת הדלתות, הוא ההשראה לשאלה זו. ג'ים וחבורתו לא פחדו ללכת עד הסוף במוסיקה ובמילים, וג'ים הלך עד הסוף גם בחייו וסיים אותם בגיל 27 ממנת יתר במלון בצרפת. אם אני זוכר נכון, תוצאת "הסקר" היתה שרוב האנשים ענו שעדיף לחיות עד הסוף ולמות מהר מאשר לא לעשות כלום ולבזבז את הזמן באיטיות. הדבר המצחיק הוא שלמרות שרוב האנשים עונים כך, בפועל הם אינם חיים כך. כמובן שיש בעיה עם השאלה הזו, אין שום הכרח שבשביל לעשות משהו משמעותי חייבים למות צעירים (תודה לאל..) וג'ים מוריסון הוא אינו המודל היחיד כיצד למצות את החיים עד תום. ועדיין, נראה לי שרוב האנשים כבויים מדי, לא ממצים את החיים היחידים שניתנו להם. השאלה היא למה?

שאלה טובה, התשובה לדעתי מורכבת מהרבה סיבות. אחת החשובות שבהן היא העדר להט.

כשמסתכלים על אנשים שהלכו עד הסוף, שינו דברים ועשו בחייהם משהו משמעותי ככל שהם יכלו, אין ביניהם הרבה במשותף. נקח לדוגמה את ג'ים מוריסון, אלברט אינשטיין, סלבדור דאלי, הלן קלר, גלילאו גליליי, ג'ון לנון, ודויד בן גוריון. כולם עומדים בקריטריון, וקשה למצוא תכונות משותפות בין כולם (מעניין מה בן גוריון היה אומר על מוריסון?) אבל תכונה שעוברת בין כולם כחוט השני היא הלהט הרב שיש לאנשים אלו בנושא מסויים. יכול להיות להט לנושאים יותר מדעיים או נושאים יותר אומנותיים, או להט להפוך את החברה למקום טוב יותר. ויכול להיות שחלק הבינו שההפרדה בין הנושאים הללו היא הפרדה מלאכותית וכל הנושאים קשורים, לכן הם פעלו בלהט בכמה מישורים, וכך הגשימו את הפוטנציאל שלהם והלכו עד הסוף אף יותר. למשל בנושאי מוסיקה ושינוי חברתי (לנון) או מדע ושינוי חברתי (גלילאו), או מדע ואומנות (לאונרדו דה וינצ'י). החשיבות הגדולה של רגש הלהט נובעת מכך שרגש זה גורם לאדם להמשיך ולהתקדם, אף פעם לא לעצור ולא להשבר. כשמתעורר להט לדבר מסויים, אין ברירה אלא להמשיך ולנסות להגשים את אותו הדבר. הלהט נותן כוח ואומנה בעצמך ובדרך שלך. וזה, לדעתי, הדבר העיקרי שמניע את האנשים המיוחדים הללו שכן הצליחו להגשים את עצמם עד כמה שיכלו ואולי זהו הדבר שחסר לרובנו.

נראה שאם אתן רוצות לעשות משהו משמעותי בחייכן ולנסות לעשות זאת רחוק עד כמה שרק תוכלו, לא צריך להיות בעל אינטיליגנציה יוצאת דופן, לא צריך להיות בעל כישרון יוצא דופן, לא צריך להיוולד מיוחד באיזו שהיא צורה. לא ולא, רק צריך לפתח להט גדול. אין יותר תירוצים, אין גאונים, אין סידור מיוחד של גנים, אלא יש רק מוטיבציה גדולה, יש להט. ולהט ניתן לטיפוח ופיתוח. לכן, לדעתי, אחד הדברים החשובים ביותר שצריך ללמד בבי"ס הוא לא עוד ידע, אלא לחנך למוטיבציה ולטיפוח הלהט.

לחנך אותנו לפתח ולהבין מהם חלומותינו ואיך אפשר להגשים אותם, ולחנך אותנו לא לפחד מהעוצמה ומהלהט שקיימים בנו כבני אנוש. משום שבד"כ לא מלמדים אותנו את הכלים הללו, לצערי רוב האנשים בד"כ אנשים כבויים. אנשים שלא יודעים כיצד להתמודד עם החיים ולכן נשברו (זו באמת בעיה, כי לא מלמדים אותנו בביה"ס כיצד להתמודד עם החיים), או אנשים שפחדו כל כך מהלהט של עצמם, מהעוצמה והכוח שיש בהם, עד שהם העדיפו לסגור את הלהט במנעול ולהדחיק אותו. זהו תהליך שקורה מן הסתם באופן לא מודע וגם הוא נובע מחוסר כלים כיצד להתמודד עם העוצמה הפנימית שיש בנו. עוצמה שיכולה לצאת בדרך חיובית או בדרך הרסנית, תלוי לאיזה כיוון לוקחים אותה. צריך ללמוד לשלוט בה, ולכן היא מפחידה. אנשים אלו לא יתנו לעצמם להתלהב משום דבר, מנגנוני ההדחקה כה טובים עד שלא נשאר רמז ללהט. הם לא ירפו מרסן השליטה העצמית מחשש להתפרצות וולקנית של הלהט ולא יוכלו ללכת עד הסוף עם רגשותיהם ועם רגש המוטיבציה שלהם. מנגנונים אלו מסבירים, לדעתי, מדוע אנו רואים שתינוקות וילדים קטנים מאד מתלהבים ומביעים להט רב ברגשותיהם, ואילו ככל שהם מתבגרים כך מתפוגגת ההתלהבות והלהט הולך ודועך. ואולי המקרה העצוב מכל הם אלו שאף פעם לא ידעו שיש את האפשרות הזו, שיש בהם כוח ולהט נסתרים, אלא חושבים שכל מה שיש אלו הם חיים קטנים חסרי משמעות אמיתית. הן לא יודעות שיש להן את האלטרנטיבה, יש להן את האופציה ואת היכולת ללכת עד הסוף.

ומה איתכם? האם אתן משתייכות לאחת הקבוצות הללו? מה דעתכם?

זו אחת הסיבות מדוע אני כה אוהב מוסיקה, ומדוע מבחינתי מוסיקה היא לא סתם משהו צדדי איתו מעבירים את הזמן כדי שיהיה נחמד. למוסיקה יכולה להיות משמעות, וכשהאמן הולך עד הסוף עם המוסיקה והמילים שלו נוצר קסם. הלהט משתחרר ללא גבולות, אך תחום בשיר, במבנה ובמוסיקה. לכן אנו רוקדים, לכן אנו מתרגשים, לכן אנו מרחפים כשיש מוסיקה אמיתית שמדברת אלינו. מוסיקת הרוק היא האומנות של הוצאת הלהט החוצה מדלתות ההדחקה אל העולם, אך בצורה מסודרת (דוגמאות בוידאו קליפים שבסוף הפוסט). המוסיקה היא כלי נהדר להתחבר אל הלהט ואל העוצמה הפנימית שלנו, ואז אפשר לנתב אותם וליצור בעצמנו משמעות וללכת עד הסוף ולמצות את חיינו הקצרים. הנה אני שומע את ה-DOORS ומתמלא להט, והנה אני משתמש בלהט זה ורושם לצלילי המוסיקה של ג'ים פוסט ויוצר דבר חדש ומוציא מחשבות מראשי אל הפועל.

אז תמצאו את הלהט שבכם, תתחברו אל העוצמה שמתחבאת בתוככן ואז כבר לא יהיה לכן ברירה אלא ליצור את עצמכן, ולהגשים את עצמכם עד הסוף. יש לכם אומץ? רוצות להצטרף לניסוי?

בהצלחה!

 

הנה כמה דוגמאות,

think different

באופן מוזר, זוהי בעצם פרסומת לחברת המחשבים אפל. המסר יפהיפה, שימו לב איך לכל האנשים הגדולים הללו היה את הלהט הרב לעשות משהו. אני לא יודע אם אפשר למצות את הפוטנציאל שבנו ללא הלהט הרב והאמונה שנובעת ממנו בעצמך ובדרכך.

 

The Impossible Dream

זהו חידוש של carter usm לשיר מתוך המחזה דון קישוט. אילו מילים נהדרות יש לשיר הזה! שימו לב איך המוסיקה מתחילה שקטה והולכת ומתחזקת עד לשיא בסוף השיר וכך השיר כובש אותנו ומעיר אותנו מההתחלה השקטה עד לסוף מלא להט. (זהו קליפ חובבים שעשו לשיר ולא הקליפ המקורי. קליפ קצת הזוי, אבל לא נורא).

ודוגמה אחרונה ללהט בלתי ניתן לעצירה -

Led Zeppelin- Whole Lotta Love

אך, אין על לד זפלין. איזה עוצמות, כמה להט ביצירה אחת!

מוסיקת הרוק נותנת אפשרות לאמן ולשומע לבטא את עצמו, את רגשותיו ואת העוצמות שבו, בלי לפחד מהכוח החבוי בנו. שמתי לב שהרבה פעמים האנשים שפוחדים מהלהט שיש בהם לא יאהבו סגנון כזה של רוק, כי סגנון זה מכריח אותם לחוות ולהכיר את הדבר ממנו הם חוששים. ודווקא מסיבה זו מוסיקה ומוסיקת רוק בפרט הן דרכים מצויינות לנסות ולהשתחרר ולהכיר את הפוטנציאל החבוי בך. השיר הזה רחמנא ליצלן, מדבר על תשוקה מינית עזה והמוסיקה מעבירה להט של עשיית אהבה. קבלת הלהט מיני כחלק מאיתנו, בלי להתבייש בכך ובלי להחביא את אותו הלהט כאילו הוא דבר רע.

Johnny Cash - Hurt

טוב, החלטתי לשים עוד קליפ, של ג'וני קש, מהאלבום האחרון שלו לפני מותו. רק כדי להראות שמוסיקת הרוק לא חייבת לבטא את הלהט רק בעזרת גיטרות רועשות. הנה כאן יש שיר שקט. שקט אבל לא רגוע, אלא מלא בעוצמה. עוצמה שמעבירה את תחושות הבדידות והמוות המתקרב שעוברות על ג'וני שלנו. במקרה זה הלהט מעביר רגשות עצבות ומלנכוליה עמוקים.

ובנימה אופטימית זו...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת